"ויהי בשלח פרעה את העם" (יג,יז)
יש להבין אומרו את העם. ולא אמר את ישראל? אלא ידוע מאמר רז"ל שמחשבת פרעה היתה להחזירם למצרים. ובא ללוותם כדי ליתן בהם זוהמא מצד הקליפה, והדריך בהם הזוהמא במחשבתו הרעה. לפיכך קראם משה רבנו ע"ה עם קשה עורף, לפי שהקושי בא להם מצד פרעה. מיד ראה הקב"ה מחשבתו הרעה, הפר עצתו והסיבם דרך המדבר כדי שלא ישובו עוד למצרים. וכיון שראה פרעה שלא נעשית מחשבתו אמר וי וכן משה רבנו כשראה שהדריך בהם הזוהמא אמר וי שמא לא יוכל לתקנם, לפיכך כתיב את העם. להודיעך שלא נדרכה הזוהמא אלא בערב רב, אבל ישראל עצמם לא נדרכה בהם הזוהמא. והראיה מענני כבוד, דלא הוו אזלין ומחפיין במדברא אלא לבני ישראל בלחודייהו. וערב רב וכל אינון בעירי ועני ותורי הוו אזלין לבר ממשריתא ומשום הכי עבדו ית עגלא. וראשיהם יונו"ס ויומברו"ס בני בלעם הרשע.
(עץ החיים – לרבי סעדיא ב"ר חיים אלנדאף זצ"ל)
"ויבואו בנ"י בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" (יד,כב)
שרה נסים נעשו לאבותינו על הים (מכילתא) – הראשון, שנבקע לפי פישטי הכתובים לי"ב חלקים. השני, שנעשה כיפין והיתה הדרך קמורה מלמעלה בכיפין והיו המים כעין חומה מימין ומשמאל והיו שם נקבים משביל לשביל כמ"ש: "נקבת במטיו ראש פרזיו וכו'. השלישי, שנקרשה להם רצפתו ונתקשתה כמ"ש: "הלכו ביבשה" שלא תהיה דרכם בוץ וטיט. הרביעי, שדרכם של-מצרים הייתה חומר דביק והוא אומרו "חומר מים רבים". החמישי, שנבקע לשבילים רבים כמנין השבטים שנאמר: "לגוזר ים סוף לגזרים". השישי, שנקרשו המים ונתקשו עד כדי שישתברו עליהם הראשים והוא אומרו: "שיברת ראשי תנינים על המים". השביעי, שלא נקרש כקרח, כלומר חתיכה אחת, אלא היה חלקים מפורדים כאבנים המונחות זו על זו שנאמר: "אתה פוררת בעזך ים". השמיני, שהיה שקוף כזכוכית, כדי שיראו זה את זה בשעת מסעם, שנאמר: "חשרת מים עבי שחקים" והיה זה שקוף כעצם השמים. התשיעי, שהיו נוזלים ממנו מים מתוקים לשתייתם. העשירי, שהיו נקרשים תיכף לנזילתם אחרי שהיו לוקחים מהם מים לשתות כדי שלא יזלו לקרקע כאומרו: "נצבו כמו נד נוזלים קפאו תהומות בלב ים".
(אור האפלה – לרבנו נתנאל בן ישעיה זצ"ל)
"עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו" (טו, ב)
פסוק זה יש בו סגולה גדולה להנצל מכף כל אויב ואורב בדרך, וגם יש בו שמירה גדולה להנצל משדין ולילין ושטנים ומקטרגים. וצריך שיאמרנו בכוונה ויכווין בשמות היוצאים ממנו, ואלו הם: עזי וזמרת יה, ראשי תיבות גי' אלהים דגבורה. עזי גימ' אני יהו"ה דהיינו פ"ז יותר אחד על מנין אלהים, ועי"ז יצאו ישראל ממצרים. עזי וזמרת יה ויהי סופי תיבות גי' תכ"ה, והוא השם ההורג האויבים. לישועה זה אלי ואנוהו סופי תיבות הוי"ה דזעיר אנפין, ור"ת עם אלהי אבי וארוממנהו גי' ב"ן דנוקבא. וסופי תיבות אלהי אבי וארוממנהו גי' הוי"ה דזעיר אנפין. יאמר פסוק זה ויכוין באלו השמות, ואז לא יארע לו שום פחד. יעורר שם הוי"ה שהוא חסדים להמשיך החסדים עליו, וע"י שם אלהים שהוא גבורות ימשיך הדינים והגבורות על האויבים ובזה טוב לו. ופסוק שאחריו יעיד על זה, דכתיב: יי"י איש מלחמה יי"י שמו. ה' איש מלחמה – להלחם עם אויביו, ה' שמו – דהיינו, לשמרו מכל רע, אמן נצח סלה ועד.
(מקום מקדש – לרבי חיים ב"ר יחיא סנואני זצ"ל)
"תמחה את זכר עמלק מדר דר"
"מדר דר". יש רמז לחודש אדר שהמן נתלה ואבד בו, מן הפסוק מלחמה לה' בעמלק מ"דר דר" אף עפ"י שהם חסרים אל"ף.
(צדיק באמונתו יחיה – למארי יחיא אלשיך זצ"ל)
כתיבת תגובה