לק"י נוסח תימן-פורטל קהילות תימן

כתובתינו: רחוב בירנבוים 26 בני ברק
טלפון: 03-6781444

שעות פתיחה: א-ה 10:00-21:00 יום ו' 9:00-13:00 

ברוכים הבאים! 

מדור חודש אלול

הצטרפו לרשימת התפוצה
שלח לחבר
חדשות
חנות
רדיו שבזי
תוכן
הלכות
מוזיקה
אודיו
וידאו
חיי קהילה
גלריה
כתר תימן 1

כתרה של תורה

6/06/2019

 

 

לא ייחוס ולא כשרונות, אלא מידות טובות

מאת: הרב אברהם בן משה *

 

איתא במסכת כתובות (דף סב ע"ב) ובילקוט שמעוני (משלי רמז תתקמח), רבי עקיבא רעיא דבן כלבא שבוע הוה, חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי, אמרה ליה, אי מקדשנא לך אזלת לבי רב. אמר לה, אין. איקדשא ליה בצנעה ושדרתיה.

 

רבי עקיבא לא התחיל ללמוד תורה אלא בהיותו בן ארבעים שנה. זה לא היה קל. בהתחלה לקח לו זמן רב עד שהבין את הלימוד. אבנים שחקו מים. ולא עוד אלא שהיה בן גרים. ועם כל זה, לבסוף זכה להיות שורש תורה שבעל פה.

 

ומה ראתה בו רחל בתו של כלבא שבוע, ראתה שהוא צניע ומעלי, דהיינו צנוע וטוב. ומהרש"א (שם) פירש מעלי, שהיה נוח לבריות. וכל מי שהוא נוח לבריות, הרי הוא גם כן נוח למקום.

 

והקשו התוספות (שם ד"ה דהוה) הרי איתא בפסחים (דף מט ע"ב) אמר רבי עקיבא, כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור, משמע שלא היה מעלי.

 

ותירצו בשם רבינו תם, שהדבר נבע ממידות טובות שהיו ברבי עקיבא עוד בהיותו עם הארץ. בזמנם היו הפרושים מתרחקים מעמי הארץ, וקבעו לכך גבולות חזקים עד מאד. אצל עמי הארץ היו בעיות גדולות של טומאה וטהרה. בזמנינו ענייני טומאה וטהרה הם בגדר הלכתא למשיחא. אבל בזמנם הם היו הלכה למעשה, ולעמי הארץ היה קושי גדול לחיות עשרים וארבע שעות ביום תוך הקפדה על כל פרטי ההלכות של טומאה וטהרה. ההלכות הללו היו מצויות בכל עת. לדוגמא, כל כסא או ספסל שישב עליו זב או זבה, היה מטמא, ואפילו הרוק שלהם היה מטמא. כיון שעמי הארץ לא דקדקו בהלכות הללו, על כן הפרושים היו מתרחקים מהם מרחק עצום.

 

בזמן שרבי עקיבא היה עם הארץ, הוא לא הבין את חומר העניין. את ההתרחקות של הפרושים מעמי הארץ, הוא ראה כהתנשאות. הוא חשב שהם שונאים את עמי הארץ, דוחים אותם ומשפילים אותם. התנהגותם זו נבעה לדעתו ממידות מגונות שהיו לפרושים. וכיון שהוא היה בעל מידות טובות, הדבר כאב לו עד מאד. רק מפני סיבה זו היה אומר אז, מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור.

 

כמו כן, במסכת סנהדרין (דף סח ע"א) מסופר כי כשחלה רבי אליעזר, נכנסו רבי עקיבא וחביריו לבקרו. אמר להם, למה באתם. אמרו לו, ללמוד תורה באנו. אמר להם, ועד עכשיו למה לא באתם. אמרו לו, לא היה לנו פנאי. אמר להם, תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן. הוא חזה בעיני רוחו את מיתתם של עשרה הרוגי מלכות. אמר לו רבי עקיבא, רבי, מיתתי במה. אמר לו, עקיבא, שלך קשה מכולם. שכן לבסוף סרקו את בשרו במסרקות של ברזל. תחילה נכנס רבי עקיבא ללחץ, לא מחמת המיתה הקשה הצפויה לו, אלא מפני שהדבר היה תמוה בעיניו, וכי הוא לומד תורה פחות מהם. אבל כשהתבונן הבין כי כוונת רבי אליעזר באמרו שלך קשה מכולם, מפני שליבך פתוח כאולם, וכמו שפירש רש"י (שם). כלומר, כיון שיש לך לב רחב, יש עליך תביעה גדולה יותר. רבי אלעזר לא אמר שיש לו כשרונות גדולים יותר, או ייחוס חשוב יותר, אלא יש לו לב רחב, דהיינו מידות טובות.

 

ואיתא במסכת שבת (דף קכז ע"ב) מעשה באדם אחד שירד מגליל העליון, ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלוש שנים. ערב יום הכיפורים אמר לו, תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו, אין לי מעות. אמר לו, תן לי פירות. אמר לו, אין לי. תן לי קרקע. אין לי. תן לי בהמה. אין לי. תן לי כרים וכסתות. אין לי. הפשיל כליו לאחוריו, והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו, ועמו משוי שלושה חמורים, אחד של מאכל, ואחד של משתה, ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו, נתן לו שכרו. אמר לו, בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות, במה חשדתני. אמרתי, שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך, ולקחת בהן. ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה, במה חשדתני. אמרתי, שמא מושכרת ביד אחרים. ובשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע, במה חשדתני. אמרתי, שמא מוחכרת ביד אחרים היא. ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות, במה חשדתני. אמרתי, שמא אינן מעושרות. ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות, במה חשדתני. אמרתי, שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. אמר לו, העבודה [לשון שבועה], כך היה, הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה. וכשבאתי אצל חבירי בדרום, התירו לי כל נדרי. ואתה, כשם שדנתני לזכות, המקום ידין אותך לזכות.

 

ומבואר בשאילתות דרב אחאי גאון (פרשת שמות שאילתא מ) שמעשה זה היה ברבי עקיבא בן יוסף, שהיה מושכר אצל רבי אליעזר בו הורקנוס. והיה זה כשהיה רבי עקיבא אדם פשוט. ולא עוד אלא שמבואר שם כי כשאמר לו אין לי מעות, היה רואה מעות בידו. וכשאמר לו אין לי בהמה, היה רואה בהמה בתוך ביתו. וכשאמר לו אין לי תבואה, היה רואה תבואה בתוך ביתו. וכשאמר לו אין לי כרים וכסתות, היה רואה כרים וכסתות בתוך ביתו. וכשאמר לו אין לי קרקע, היה רואה לו קרקע, עיי"ש.

 

זאת אומרת, אפילו כשהיה רבי עקיבא עם הארץ, היה דן כל אדם לכף זכות, גם את מי שהיה חייב לו ממון רב והוא רואה שיש לו ואינו נותן לו.

 

ואיתא במסכת מנחות (דף כט ע"ב) בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו, רבונו של עולם, מי מעכב על ידך. אמר לו, אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות וכו'. אמר לפניו, רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי (בתמיהה). אמר לו, שתוק, כך עלה במחשבה לפני.

 

בזכות מעלותיו המיוחדות של עקיבא בן יוסף,  זכה והגיע להיות רבי עקיבא ולדרוש תילי תילים, ולהיות כה גדול עד שהיה ראוי שתינתן התורה על ידו. פלא פלאים.

 

כתוב בתורה, וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קדש לה' (ויקרא כז, לב).

 

רבי שמשון אוסטרופולי אומר על פסוק זה דבר נפלא ונורא. חז"ל אומרים כי עשרה הרוגי מלכות באו לכפר על עוון מכירת יוסף. וקשה, הלא במכירת יוסף לא השתתפו אלא תשעה שבטים, שהרי יוסף לא מכר את עצמו, וראובן ובנימין לא היו שם. אם כן, למה נהרגו עשרה ולא תשעה. אלא, ההרוג העשירי, שהוא רבי עקיבא, כביכול בא לכפר על השכינה. שכן תשעת האחים החרימו את כל מי שיגלה ליעקב אביהם את מה שעשו. וכיון שאין החרם מתקיים אלא בעשרה, שיתפו את השכינה עמהם.

 

דבר זה מרומז בפסוק זה. וכל מעשר, נוטריקון וידעו כולם למה מת עקיבא, שהיה רועה בקר וצאן. כל אשר יעבור תחת השבט, כלומר תשעה מעשרה הרוגי מלכות הם כפרה לתשעת השבטים שמכרו את יוסף. אך העשירי יהיה קודש לה', כלומר רבי עקיבא שהוא העשירי, הוא כביכול כפרה לשכינה. נורא ואיום.

 

למדנו מכל האמור, כי בשביל לזכות בכתרה של תורה, אין צורך לא לייחוס נכבד, ולא לכשרונות מיוחדים, אלא די במידות טובות. ולא עוד, אלא שעל ידי זה יכול אדם לזכות ולהגיע למדריגות נשגבות, עד שיהיה ראוי שתינתן התורה על ידו. וגדולה מזו, להיות כפרה לשכינה.

 

ולפי זה אפשר להבין מה שאמרו במסכת קידושין (דף נז ע"א) שמעון העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה. כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא (דברים ו, יג), פירש. אמרו לו תלמידיו, רבי, כל אתין שדרשת מה תהא עליהם. אמר להם, כשם שקיבלתי שכר על הדרישה, כך קיבלתי על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ולימד, את ה' אלהיך תירא, לרבות תלמידי חכמים.

 

וקשה, וכי שמעון העמסוני וכל שאר התנאים לא יכלו לדרוש כך, ומדוע המתינו עד שבא רבי עקיבא ודרש כך.

 

אלא, חכמים אינם אומרים סתם רעיון. הם אומרים דברי אלהים חיים, וממילא אינם אומרים אלא דברים שהם מרגישים אותם בחוש. לכן, שום אחד מן התנאים לא העז פניו לדרוש את ה' אלהיך תירא, לרבות תלמידי חכמים. כיצד אפשר לומר דבר נורא כזה, לדמות את עצמם לשכינה, ולהקיש מורא תלמידי חכמים למורא שמים. רק רבי עקיבא שעלה ונתעלה, ונדמה להקב"ה במידותיו, מה הוא חנון ורחום וכו' אף אתה כן,  עד שהיה ראוי להיות כפרה לשכינה, והיה בכוחו להקיש מורא תלמידי חכמים למורא שמים.

 

ולפיכך כשנסתלק מן העולם, יצאה בת קול ואמרה, אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד (עיין ברכות דף סא ע"ב).

 

 

עוד מוסר והליכות

מדור

הרב גמליאל

מדור הרב גמליאל
מדור

איש ימיני

מדור איש ימיני

מדור שתילי זיתים

מדור

שתילי זיתים

מדור שתילי זיתים

מדור אורחות הלכה

אורחות

הלכה

מדור אורחות הלכה

מדור שרש המנהג

מדור

שרש המנהג

מדור שרש המנהג
דפוס ברק
10 שנים למכון כתבי היד נוסח תימן