בענין כוונת פירוש המילה האידנא
הנה כ' מהרי"ץ בע"ח בפירוש המילה האידנא בזה"ל: פי' האי עידנא ע"כ. ולכאו' נראה לפום ריהטא בכוונתו שר"ל "זה הזמן", ושכן כוונת הספירה. [וכן יש שכתבו להדיא].
ואם אמת נכון הדבר, אחר נשיקת עפרו הטהור יש לתמוה מאוד אמאי שינה כוונת פשטות הספירה שהיא "היום" וכמו שכ"ג רוב ככל הראשונים, לרבות הרמב"ם בסה"מ, וכן המנהג שסופרים בכל ישראל, ובפשיטות ייראה שכן תירגמו את הספירה שהיתה בארמית בהיותם בגלות בבל, והגם שזה אמת שפירוש מילת האידנא יתפרש ג"כ האי עידנא כלומר בזה הזמןעכשיו, אבל מאידך פשוט וברור שמתפרש נמי בלשון ארמי כמילת היום, וכדחזינן בדוכתי טובא בש"ס וכמו שאפרט חלקם, להוציא מדעת הסוברים שאינו אלא משמעות זו.
עי' מסכת ברכות לט: רבי זירא הוה בצע אכולא שירותא אמר ליה רבינא לרב אשי והא קא מתחזי כרעבתנותא אמר [ליה] כיון דכל יומא לא קעביד הכי והאידנא קא עביד לא מתחזי כרעבתנותא. ובשבת פז. הוסיף יום אחד מדעתו מאי דריש היום ומחר היום כמחר מה למחר לילו עמו אף היום לילו עמו ולילה דהאידנא נפקא ליה שמע מינה תרי יומי לבר מהאידנא ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו דלא שריא שכינא עד צפרא דשבתא ופירש מן האשה. ושם קד. אמרי ליה רבנן לרבי יהושע בן לוי אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן נון לא איתמר כוותייהו אל"ף בי"ת וכו'. ושם קיג. מתקיף לה רב ספרא והא מיתחזי כרמות רוחא כיון דכל יומא לא קעביד והאידנא הוא דקא עביד לא מיתחזי כרמות רוחא וכו'. ושם קכט: אמר רב יוסף כי הוינן בי רב הונא יומא דמפגרי ביה רבנן אמרי האידנא יומא דשפמי הוא ולא ידענא מאי קאמרי וברש"י יומא דמפגרי ביה רבנן – שהיו התלמידים מתעצלין מלבא בבית המדרש קרי ליה יומא דשפמי, כלומר: היום הזה אבד לו, ואין בו תועלת. ושם קנו: אמר ליה כל יומא הוה מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן האידנא הוה איכא חד מינן דלא הוה ליה ריפתא הוה קא מיכסף וכו'. ובעירובין מ: דאי סלקא דעתך לזמן זמן כל שבעה מי איכא הא לא קשיא דאי לא מברך האידנא מברך למחר וליום אוחרא וכו'. ובביצה ב: וקסבר רבה כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה וכו'. ובראש השנה כ. נעבריה האידנא ונקדשיה למחר וכו'. ובסוכה מז: דאי סלקא דעתך זמן זמן כל שבעה מי איכא הא לא קשיא דאי לא בריך האידנא מברך למחר או ליומא אחרינא וכו'. ובמועד קטן י: אמר ליה מהו למיזל האידנא עלייהו אמר ליה כיון דהאידנא הוא דמשכחת להו ביומי אחריני לא משכחת להו כפרקמטיא האבד דמי ושרי וכו' ובסנהדרין סה: דמי יימר דהאידנא שבתא היא, וברש"י- ודילמא אחד משאר ימים הוא שבת. וכו'. ובשבועות טו: נבנייה מאתמול וניקדשיה האידנא וכו'. ובעבודה זרה עו. כיון דליום ולילה מיתאכלא כי מבשל בה האידנא חטאת הוי נותר כי הדר מבשל בה למחר או שלמים או חטאת קא פליט נותר דחטאת דהאידנא בחטאת ושלמים דלמחר וכו'. וביבמות סב. מאי דרש דכתיב וקדשתם היום ומחר היום כמחר מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו ולילה דהאידנא נפק ליה ש"מ תרי יומי לבר מהאידנא. ובגיטין סח. חיורא לא עביד לן האידנא, וברש"י – לא שחטנו היום בהמה בעלת שחין.
ע"כ הבאתי מקצת דוגמאות מהש"ס דמוכחי כדברינו, וממילא מהנ"ל שאין לשבש כוונת הספירה מפירושה הפשוט וכמנהג כל ישראל דהיינו "היום".
וא"כ צ"ל שמש"כ בע"ח נמי כן כוונתו, ולא בא רק לבאר הלשון שעיקרו משני מילים אלו ודוק.
כתיבת תגובה