הדלקת נר שבת
בכל ערב שבת מבעוד יום, מדליקות הנשים נרות שבת, ומברכות קודם ההדלקה, כדין כל שאר המצוות שמברך עליהן עובר לעשייתן.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַדלִיק נֵר שֶׁלַּ־שַּׁבָּת:
ואחר הדלקת הנרות, כל אחת אומרת בקשה כפי צחות לשונה. להלן נוסח תפילה לדוגמא (מועתקת מלשון ערב) כפי שהעלה בספר עריכת שולחן ילקוט חיים.
הוֹי רִבּוֹנִי. הַצִּילֵנוּ וּמַלְּטֵנוּ. וְרַחֵם עָלֵינוּ. וְרַחֵם עַל בָּנַי וַאֲבִיהֶם. חֲנוֹן אֶת דַּעתָּם. וְרוֹמֵם דַּרכָּם. וְהָקֵל מְסִלּוֹת חַיֵּיהֶם. וְתֶן לָהֶם חֵן וְקִבּוּל. וְתֶן לָהֶם הַבְּרִיאוּת הַשְּׁלֵמָה. וּמַלֵּא מִשׁאֲלוֹתֵיהֶם. וּדחֵה מִפְּנֵיהֶם הַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת. וְאַל תַּגבִּיר עֲלֵיהֶם צַר וְאוֹיֵב. וְהַדרִיכֵם בְּדַרכָּךְ לִשׁמוֹר הַתּוֹרָה. אָנָּא הָאֱלֹהִים, הַשׁגִּיחַ:
ונהגו להוסיף בָּרוּךְ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: כפי שכתב מהרי"ץ. וישנן נשים שנהגו לומר זאת ג"פ. (ישנן נשים שנהגו לומר זאת כאן, לאחר שהתפללו כרצונן, וישנן נשים שנהגו לומר זאת לאחר ההדלקה קודם שמתפללות).
לאחר ההדלקה נהגו לשבת בחדר שבו הדליקו הנרות, ולהתענג בעשבי הריח שבידן, ובאור הזוהר של המנורה. ומנהג זה נקרא בפי נשים צדקניות שימור הנרות.
ביאור תפילה זו, הוא מתוך ספר עריכת שולחן ילקוט חיים סי' רס"ג סעיף י"ג.
הוי. היא להתרגשות וקריאת געגוע לריבון העולמים: הצילנו. מלבוא לידי הדבר: ומלטינו. אם חלילה יש כבר דבר שהוא: ואביהם. הוא לשון צניעות, שאינה אומרת בעלי: חנון את דעתם. כי היא ראשית לכל ענין ושאלה, וכמו שאמרו דעת קנית מה חסרת. וכן אנשי כנה"ג בתפילת שמונה עשרה ברכות, לאחר השלוש הראשונות של השבח, מתחילין אתה חונן לאדם דעת וכו': ורומם דרכם. שיהיו מכובדים: ותן להם חן. בעיני הבריות לדבר ולהשפיע: וקיבול. שיתקבלו דבריהם בעיני השומע: ומלא משאלותיהם. לכל ענין שבלב, נגלה או נסתר: ודחה מפניהם השעות הרעות. כי האדם מזומן למקרים, והקב"ה נותן השגחה פרטית לדחות מעליו כל נזק פתאום: ואל תגביר עליהם צר ואויב. הן בגלות ואנשי רשע מאומות העולם, ואף מכל אדם רע, שלא חילקו, וכפי שאנו מתפללים בכל יום: והדריכם בדרכך. לשמור התורה, כתפילת דוד המלך ע"ה, הדריכני באמיתך ולמדני כי אתה אלהי ישעי: אנא האלהים השגיח. כפתיחת התפילה כן סיומה, קריאת תחנון שישגיח על כל מה שנתפללה [האשה], וישים לבו כביכול, לכל מה שביקשה:
הערה שכ"ו מקונטריס ההערות שבתכלאל המבואר
מנהג שימור הנרות – מנהג ידוע זה, כבר הזכירו הרה"ג שלמה קורח שליט"א בעריכת שולחן ילקוט חיים (ח"ג סי' רס"ג סעיף י"ג). ובהיות ששמעתי שיש מי שאומר שמנהג זה אינו אלא אצל מיעוטא דמיעוטא, וכמעט אינו ידוע כלל, נתתי את ליבי לחקור ולבדוק זאת היטב אצל עשרות זקנות מעי"ת צנעא, וכולן פה אחד העידו כי כן הוא מנהגן הפשוט והמפורסם:
כתיבת תגובה