לק"י נוסח תימן-פורטל קהילות תימן

 

כתובתינו: רחוב בירנבוים 26 בני ברק
טלפון: 03-6781444
שעות פתיחה:

א-ה 10:00-21:00 יום ו' 9:00-13:00

קבע כדף הבית   |  הוספה למועדפים

 

הצטרפו לרשימת התפוצה
שלח לחבר
ראשי
חנות
רדיו שבזי
תוכן
הלכות
מוזיקה
אודיו
וידאו
חיי קהילה
גלריה
קרית מהרי"ץ

מפטיר, כמה פיסוקים?

המנהג הקדמון בתימן

שבסוף כל חומש קורא המפטיר ה' פסוקים

מוהר"ר יוסף בן יעקב צובירי זצ"ל

(ויצבור יוסף יוסף בר
חלק ב' פרק י"ח סימן א')

המנהג מקובל בידינו מאבותינו, דקריאת המפטיר בתורה ביום שבת בסיום ארבעה סדרים שהם סוף חומש, שונה מקריאתו ביתר הסדרים, דביתר הסדרים חוזר המפטיר וקורא ממה שקרא השביעי בסוף, שלשה פסוקים או יותר, אבל כשהוא קורא בסוף כל חומש, צריך לחזור ולקרוא לא פחות מחמשה פסוקים ולא יותר על חמשה.

והוא דבסוף סדר ויחי שהוא סיום חומש בראשית, המפטיר חוזר וקורא בו ממה שקרא השביעי, חמשה פסוקים, מן וישב יוסף במצרים וכו' (שם נ' כ"ב), עד סוף הסדר.

וכן בסוף סדר פקודי שהוא סיום חומש שמות (אם חל בו הפסקה בין פרשיות שזפ"ה), המפטיר חוזר וקורא בו חמשה פסוקים, מן ויכס הענן וכו' (שם מ' ל"ה), עד סוף הסדר, ובזה ישנם שני טעמים, הן מפני שזה סוף חומש כאמור, והן מפני שזאת פרשה בת חמשה פסוקים, דאסור לשייר בה פסוק אחד או שני.

וכן בסוף סדר בחקתי שהוא סיום חומש ויקרא, המפטיר חוזר וקורא בו חמשה פסוקים, מן וכל מעשר הארץ וכו' (שם כ"ז ל'), עד סוף הסדר.

 וכן בסוף סדר מסעי שהוא סיום חומש במדבר, המפטיר חוזר וקורא בו חמשה פסוקים, מן ולא תסב נחלה וכו' (שם ל"ו ט'), עד סוף הסדר.

והנה המנהג הזה נכון וקיים בינינו עד היום כפי שהיינו נוהגים אז בתימן, והוא אחד המנהגים העתיקים ביותר ממורשת אבות ראשונים נחלם עדן, שנשתמר בין מתפללי קהלתינו הקדושה בבית הכנסת הרשב"א כ"ץ נע"ג, וכן בבית הכנסת מהר"י הלוי אלשיך ז"ל ובכמה בתי כנסת שהיו להם חזנים קבועים ובקיאים במנהגים, בכל ערי תימן וכפריה.

טעם למנהג

ואפשר להמתיק ולסמוך המנהג בטוב טעם, בהתאם למה שנימקו חז"ל קריאת שלשה פסוקים, או עשרה פסוקים, דכמו ששנינו הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים (מגילה פרק ד' משנה ד'), והטעם כנגד תורה נביאים וכתובים (שם בגמרא דף כ"ד ריש ע"א), וכן אין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכנסת, והטעם כנגד עשרת הדברות (גמרא שם דף כ"א ע"ב, ובירושלמי שם פרק ד' ריש הלכה ב'), כך תיקנו למפטיר בסוף כל חומש לקרוא חמשה פסוקים, כנגד חמשה חומשי תורה, זה מה שהעלתה מצודתי בטעמו של מנהג, כפי אשר חנן אלהים אותי בימי בחרותי, וכתבתיהו בהיותי עוד בחוץ לארץ.

ועתה אודה את ה' ובקהל רב אהללנו, אשר הנחני בדרך אמת, כי בבואי לארצנו הקדושה, מצאתי און לי שכיוונתי בזה נכונה ישר לענין, במה שזכיתי לחשוף מקור עתיק למנהג עצמו, רשום בכתב אמת בנימוקו וטעמו, שכן הגיע לידי בהשאלה, ספר מדרש הביאור כתיבת יד ישן נושן, חיבורו של הר"ר סעדיה בן דוד אלד'מארי ז"ל מחכמי תימן הקדמונים (חי היה בשנת חמשת אלפים ר"א ליצירה, היא אתשנ"ב לשטרות), דבסוף פרשת ויחי שהיא סוף חומש בראשית הוא כותב בזה"ל, והמפטיר יקרא חמשה פיסוקין בסוף החומש, כנגד חמשה חומשי תורה, עכ"ל אות באות.

ובזה עלה בידינו עדות נאמנה והתברר לנו, כי מנהגינו שהמפטיר חוזר וקורא בסוף כל חומש חמשה פסוקים דוקא, יסודו בריא וחזק, שכן הוא מנהג תימן הקדום עוד מימי קדם בעבר הרחוק, ועוד דמסגנון לשונו הטהור וטעמו, בהיותו לשון קצר וקולע למטרה, מוכח שהוא לקוח ממדרשי חז"ל שהיו שמורים עוד בכתב יד בידי הראשונים ונאבדו מאתנו, וכמו שהוכחתי לעיל, דאתי שפיר מתאים לסגנון לשון חכמים בטעם קריאת שלשה פסוקים או עשרה פסוקים.

ושוב ראיתי בסידור כתב יד קדשו של כמוהר"ר שלום שבזי זצוק"ל, שכן העיד על המנהג שכן נהגו ביהדות תימן לומר המפטיר בסוף כל חומש חמשה פסוקים. על זאת אודה ברוב תודות להרב ציון בר מעוז ני"ל שהואיל בטובו וצילם לי את המקור.[1]

ועל כן חייבים אנחנו להחזיק בקיום המנהג, הן בהיותו מבוסס איתן, והן בהיותו מורשת אבותינו מאשר גבלו ראשונים, ואף גם זאת נעמוד איתנים נגד כל מפתה ופתי יערים להשיג גבולם, דקאי באזהרה בלאו, כמאמר החכם מכל אדם (משלי כ"ב כ"ח) אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך.

ואגב, אחר שהוברר לנו יפה, שזה המנהג מקובל בידינו מאבותינו קמאי דקמאי, כך שאין מנהג זה קיים לא במסורת אחינו הספרדים ולא במסורת אחינו האשכנזים, על כן יש להעיר לאלה קצת מאחינו יהודי תימן המתיימרים נגדנו ומחרפים אותנו כאלו שהם ורק הם משמרים מנהגי אבותינו, מדוע ואיך הם ממאנים לשמור גם על נוהג מקודש זה מורשת אבותם ואבותינו, ולמה הם מחרפים ברוח עועים דוברים שוא ותפל מבלי להבין בין ימינם לשמאלם, השם ירחם עליהם, ויחנם דעה בינה והשכל.

 

עד כאן לשונו הטהור של מהר"י צובירי בויצבור יוסף בר

 

הרה"ג אברהם ב"ר סעיד חמאמי שליט"א

(שו"ת מנחת אברהם, או"ח סי' ט, עמ' פה)

וסייעתא לזה מצאתי בפרשה צילום כ"י מקורי שכתב הסופר ר' משה בן יוסף הלוי מחכמי צנעא בשנת התקע"ב ליצירה (יו"ל על ידי י. חסיד ירושלם תשל"א) בתוך תאג זה סומנו חילוקי המברכים, אך לא המפטיר כבשאר תיג'אנים עתיקים הנ"ל. אולם במפטיר בסוף ספר ויקרא צוין המפטיר על הפסוק "וכל מעשר" שהוא חמשה פסוקים לסוף הספר.איברא ראה זה מצאתי חדש במדרש הביאור (כ"י) לר' סעדיה בן דוד אלדמארי מחכמי תימן לפני כשש מאות שנה. וז"ל בסוף ספר בראשית: והמפטיר קורא בתורה חמשה פסוקים לפני סוף הספר. תואם את הנאמר במדרש הביאור, ויתכן כי עד זמנו של ר"מ בן יוסף הלוי נמשך מנהג זה.



[1] צילום המקור ראה בספר ויצבור יוסף בר.

מדור

איש ימיני

מדור איש ימיני

מדור שתילי זיתים

מדור

שתילי זיתים

מדור שתילי זיתים

מדור אורחות הלכה

אורחות

הלכה

מדור אורחות הלכה

מדור שרש המנהג

מדור

שרש המנהג

מדור שרש המנהג
מנורת המאור שתילי זיתים
קודש לכל חי
תפילין תימן
נחלת אבות