לק"י נוסח תימן-פורטל קהילות תימן

כתובתינו: רחוב בירנבוים 26 בני ברק
טלפון: 03-6781444

שעות פתיחה: א-ה 10:00-21:00 יום ו' 9:00-13:00 

בחג פתוח ביום ה' ע"ש שלפסח בין 9 ל14

ברוכים הבאים! מדור חג הפסח

הצטרפו לרשימת התפוצה
שלח לחבר
חדשות
חנות
רדיו שבזי
תוכן
הלכות
מוזיקה
אודיו
וידאו
חיי קהילה
גלריה
ליל הסדר בירושלים תשע"ט

דרך נוספת לשמרנות יהודי תימן בתפילה

דרך נוספת לשמרנות יהודי תימן בתפילה

לתולדות התפילה בתימן*

 

מאת

ד"ר משה גברא

פורסם ב:  שמרנות יהודי תימן בתפילה, בתוך: מתימן לציון – תרבות לשון ספרות וחינוך, ישראל תשע"א, ע' 81 – 102

 

 

יהדות תימן ידועה בשמרנותה הגדולה, וגדולי חוקרי יהדות תימן, כמו הרב יוסף קאפח זצ"ל, פרופ' יהודה רצהבי ז"ל ועוד, עסקו רבות בגילוי ובפרסום דוגמאות לכך גם בתחום התפילה. אף אני הצעיר והקטן עסקתי בכך מעט, ובספר מחקרים בסידורי תימן חלק א' הגדה של פסח, פרסמתי את העובדה כי יהודי תימן גורסים בהגדה של פסח "גואל ישראל" בניגוד מפורש לתלמוד הבבלי, ושם מצאתי את מקורו בתלמוד הירושלמי {1}.

ההשפעה הגדולה ביותר על סידורי תימן היתה לרבינו סעדיה גאון במאה העשירית, והוא נחשב כ"מאריה דאתרא", דהיינו הפוסק המרכזי, הראשון של תימן, עד תקופת הרמב"ם במאה הי"ב. בהמשך היתה השפעה גדולה על סידורי תימן לגדולי חכמי ספרד כמו הרי"ף, פיוטים ושירים שחיברו גדולי משוררי ספרד כמו רבי יהודה הלוי (2), ובהמשך השפעתו המכרעת של הרמב"ם. החל מסוף המאה הט"ז הגיעו ספרי דפוס רבים לתימן, והם גרמו לתוספות, לשינויים רבים במנהגי התפילה ובנוסחאות, ועוד.

 

במאמר זה אני רוצה לערוך סיכום ביניים ראשוני על סדרת הספרים "מחקרים בסידורי תימן", הנמצאת כעת על מכבש הדפוס. תחילה אני רוצה לפרט ולהדגים את סוגי השינויים אשר גרמו ספרי דפוס אלו לסידורי תימן, מסוף המאה הט"ז ועד ימינו, אך בעיקר אני רוצה להתמקד בסוג אחד של השפעות ספרי הדפוס על סידורי תימן, ממנו ניתן ללמוד על שמרנות גדולה של יהודי תימן אף במנהגים חדשים שחדרו לסידור התימני. בסוג הזה של השינוי ניתן לראות, כי חכמי תימן אימצו את המנהג החדש מסידורי הדפוס אך ערכו בו שינוי מסויים.

 

תחילה לסוגי ההשפעות והשינויים שגרמו ספרי הדפוס בתימן במאות ט"ז – כ'.

א) מנהגים חדשים שנוספו לסידור התימני

מנהגים חדשים למאות ולאלפים ניתן לראות בסידור התימני, כמעט על כל צעד ושעל, מנהגים שחדרו מספרי הדפוס שהגיעו בתקופה זו לתימן, כמו: הוספת פיטום הקטורת בסוף תפילת שחרית ולפני תפילת מנחה, הוספת עלינו לשבח לאחר תפילת שחרית וערבית (ולא לאחר מנחה), תוספת קבלת שבת, הוספת סליחות בכל חודש אלול, שרק בתימן כינו סליחות אלו בשם "אשמורות", על שם שקמים באשמורת הבוקר (3).

 

ב) מנהגים שבטלו מסידורי תימן

ניתן לראות כי מנהגים מסויימים הנמצאים בסידורי תימן הקדומים ביותר נעלמו מסידורי תימן במאות השנים האחרונות עקב השפעות ספרי הדפוס. למשל, בסידורי תימן הקדומים מצאתי בנושא הקריאה בספר תורה בשבת, כי הקורא השביעי הוא גם זה שקורא את ההפטרה, בעוד שמנהג קדום זה נעלם מסידורי תימן בשלוש מאות השנים האחרונות. המנהג האחיד היום בכל קהילות ישראל הוא, כי המפטיר הקורא את ההפטרה הוא העולה השמיני, ולא השביעי (4).

ועוד, בסידורי תימן הקדומים מצאתי את הנוסח בברכת הגאולה בברכות שמע ישראל בבוקר ובערב לומר "גואל ישראל", בניגוד לתלמוד הבבלי, בעוד שמנהג זה בטל מסידורי תימן המאוחרים יותר, וכיום נוהגים כולם לומר בברכות שמע "גאל ישראל" כמו בתלמוד הבבלי, ונותר הנוסח "גואל ישראל" בניגוד לתלמוד הבבלי רק בהגדה של פסח (5).

 

ג) מנהגים שהיו במיעוט והתחזקו

ניתן לראות כי מנהגים מסוימים או נוסח שהיו במיעוט סידורי תימן הקדומים מתחזקים ומתפשטים יותר, והופכים לרוב בסידורים המאוחרים יותר. ראה למשל, את הנוסח "גואל ישראל" בהגדה של פסח הנמצא במיעוט כתבי היד הקדומים, אך משנת ש"מ – 1580 ואילך הוא הופך לרוב בהגדות תימן עד היום (6).

 

ד) מנהגים שלא התקבלו בסידורי תימן

מנהגים מסויימים, אשר חדרו לסידורי תימן בסוף המאה הט"ז ובמחצית הראשונה של המאה הי"ז מסידורי הדפוס, לא התקבלו בסופו של דבר בסידורי תימן המאוחרים, עקב בעייה הלכתית בשיטת פסיקת ההלכה בתימן. ראה, למשל, כי לא התקבלו אמירת הרשויות והפיוטים בתוך תפילות העמידה בראש השנה וביום כפור, עקב שיטת הרמב"ם אשר היתה נהוגה בתימן, כי יש חשש להפסק בעמידה, ואין לומר קטעים חדשים במקומות אלו (7).

 

ה) יצירת מנהגים חדשים בתימן בהשפעת ספרי הדפוס

ניתן לראות בסידורי תימן עד היום, כי בהשפעת ספרי הדפוס החלו להווצר בתימן מנהגים חדשים. ראה למשל, כי בסוף המאה הט"ז ובתחילת המאה הי"ז החל להווצר המנהג של אמירת לקט פסוקי "רפאיני ה' וארפא" לפני ברכת ישתבח בתפילת שחרית. את המנהג יצר לראשונה, כנראה, רבי יוחנן מזרחי או תלמידו רבי יצחק ונה, גדול חכמי תימן במאה הי"ז, ומאז שמהרי"ץ, במחצית השנייה של המאה הי"ח, אימץ מנהג זה בסידורו תכלאל עץ חיים, מנהג זה מופיע בסידורי תימן (8).

דוגמה נוספת היא לקט פסוקי "חסדי ה' אזכיר תהלות ה'" הנאמר לפני קריאת המגילה. בתקופה זו של המאה הט"ז – הי"ז התחדש מנהג זה על ידי רבי יצחק ונה לראשונה, כנראה.

מנהגים חדשים אלו הצליחו לחדור לסידורים התימניים עד היום, ולעומתם היו מנהגים חדשים שנוצרו בעקבות השפעת ספרי הדפוס שלא חדרו לסידור התימני, בעיקר מנהגים שבאו לשלב בין מנהג תימן הקדום למנהגים בספרי הדפוס, כגון: אמירת פסוקי ימלוך בתפילת ליל שבת. בסידורי תימן הקדומים נהגו לומר את נוסח הברכה האחרונה של שמע ישראל בליל שבת כמו בחול, דהיינו בתוספת פסוקי ימלוך: "השכיבנו ה' אלהינו לשלום... ברוך שומר עמו ישראל לעד. ברוך ה' ... ימלוך... בא"י המולך בכבודו...". והנה, בסידורי הדפוס הספרדיים ברכת השכיבנו בליל שבת הינה מקוצרת "ופרוש עלינו סוכת שלום בא"י הפורש...". ברוב סידורי תימן שאימצו את נוסח הברכה החדש קיבלוהו כמות שהוא, כפי שנהוג היום, ברם, מספר קטן של סופרים ערכו שילוב בין המנהגים, כתבו לומר את הנוסח הספרדי, ובהמשך הוסיפו את פסוקי ימלוך. ראה, למשל, את תכלאל משפחת עדוי משנת שע"ח – 1618, ובו מצאתי כתוב מנהג מיוחד ונדיר מאוד, בנוסח זה:

"תפלת לילי שבת   מזמור שיר ליום השבת... צורי ולא עולתה בו. ומברך מעריב ערבים וקורין שמע ואמת ואמונה והשכיבנו וכשיגיע לוהגן בעדנו אומר ופרוש עלינו סוכת שלומיך ותקננו רחמים ושלום בא"י הפורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלים בקרוב אמן. ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש. ברוך ה' לעולם וגו'(ההדגשה אינה במקור) ומשלים על הסדר ואומר קדיש ועומדין ומתפללין מגן ומחיה..."

 

מנהג דומה מצאתי גם בתכלאל פרטי משנת ת"י – 1650 המייצג מסורות עתיקות.

מ"מ, מנהג זה הנמצא בשני כתבי יד בלבד מהמאה הי"ז, בטל בהמשך, ומהמאה הי"ח לא מצאתי מנהג זה בסידורי תימן כלל, והוא נעלם לחלוטין.

יתכן ואין זה מנהג חדש בתימן בהשפעת ספרי הדפוס אלא שריד למנהג עתיק יומין בתימן, מכיון שמנהג זה נדיר ומיוחד במינו, ונמצא לו בית אב בסידור רס"ג (ע' קי"א), ושם כתוב: "השכיבנו י' אלהינו לשלום... ב' א' י' הפורש סוכת שלום על עמו ישראל. ושמרו בני ישראל את השבת... יראו עינינו וישמח לבנו... ברוך אתה י' המולך בכבודו תמיד לעולם ועד אמן".

לכן יתכן מאוד, כי מנהג זה אינו חדש בתימן אלא מקורו ברס"ג, והיו מברכים שלוש ברכות לאחר שמע, בניגוד לדברי המשנה, או שנהגו להשמיט אחת משתי הברכות האחרונות.

נראה לי, כי שני התכאליל הללו משנת שע"ח – 1618 ומשנת ת"י 1650 המשמרים מסורות עתיקות בתימן, מייצגים בנקודה זו את סידור רס"ג, ולפי זה, מצאנו מיעוט מכתבי היד המייצגים את מסורת רס"ג בשונה מרוב סידורכי תימן הקדומים שהלכו עפ"י הרמב"ם. תופעה דומה קיימת גם במקרים נוספים, בהם סידורי תימן הקדומים נהגו ברובם המוחלט כרמב"ם ומיעוטם מייצגים את המסורת הקדומה יותר מרס"ג.

הדברים אינם מוכחים, שכן במחזור ארם צובא מצאתי גם את המנהג הזה, לומר השכיבנו עד ברוך הפורש ללא שם ומלכות, אח"כ כתוב לומר את פסוקי "ושמרו בני ישראל", ובהמשך כתוב לומר "יראו עינינו וישמח לבנו... בא"י אל מלך נאמן חי לעד וקיים לנצח ישתבח שמך...". משמע, שהיה קיים בחלק מסידורי ספרד לפחות עד סוף המאה הט"ו את התוספת של יראו עינינו, ולחתום בברכה, ולכן יתכן כי מדובר במנהג חדש בתימן בהשפעת סידור ארם צובא, איזור בסוריה (9).  

מ"מ, נמצאנו למדים על מנהג מיוחד שנעלם לחלוטין בסידורי תימן החל מהמאה הי"ח, בין אם הוא שריד עתיק להשפעת רס"ג בתימן ובין אם הוא מנהג חדש בהשפעת ספרי הדפוס.

 

ו) שינוי במנהג תימן

במנהגים מסויימים, המוזכרים בסידורי תימן הקדומים ביותר, חל שינוי בהשפעת ספרי הדפוס. למשל, בסידורים הקדומים ביותר כתוב לומר את ברכת שהחינו בליל יום כפור לאחר תפילת ערבית כפי שכתב רס"ג בסידורו ע' רס"א: "וכל המתפלל מעריב בליל הכפור, בין ביחיד בין בצבור, כרצונו, בכל אופן צריך לברך שהחינו וקימנו אחרי עושה שלום מפני שאין לו קידוש". כידוע, רס"ג היה מאריה דאתרא הראשון של תימן, דהיינו, הפוסק המרכזי בתימן, והמנהג העתיק בתימן היה בהשפעתו. בעקבות הגעת ספרי הדפוס לתימן והשפעתם הגדולה, חל שינוי במיקום הברכה, והיא הוקדמה לפני תפילת ערבית בסמוך לאמירת כל נדרי (10).      

 

 

מנהגים חדשים שחדרו לסידורי תימן ובתימן נערכו בהם שינוי

כעת אני רוצה לפרט את החלק העיקרי שבמאמר זה, ולהדגים את הסוג הנוסף של שינויים שחלו בסידורי תימן, בהם ניתן לראות, כי גם אם יהודי תימן אימצו את המנהג החדש שמצאו בספרי הדפוס הרי בחלק מיהם ערכו שינויים מסויימים, כמפורט לקמן. זוהי דרך נוספת לשמרנות יהודי תימן בתפילה, כאשר אין דוחים את המנהג לחלוטין אלא מקבלים אותו ועורכים בו שינוי כדי להתאימו למסורת תימן.

להלן שלוש דוגמאות לכך.

 

1) הפיוט: לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבילה

הפיוט "לכה דודי" חובר ע"י רבי שלמה הלוי אלקבץ, מגדולי המקובלים בארץ ישראל במאה הט"ז. פיוט זה חדר לסידורי תימן יחד עם כל הקבלת שבת מספרי הדפוס, מתחילת המאה הי"ז ואילך.

בסידורי תימן שעד לתקופה זו לא היו נוהגים לומר כלל קבלת שבת, ותפילת שבת החלה ממזמור שיר ליום השבת. בסידורי המאה הי"ז ניתן לראות את קבלת שבת הכולל גם את הפיוט לכה דודי. בתחילה חדר הנוסח המקורי לתימן "פני שבת נקבלה", כנוסח בשאר עדות ישראל, אך בשלב מסויים שונה הנוסח בתימן ל"נקבילה", והיום ברוב קהילות תימן נהוג לגרוס "נקבילה" ולא "נקבלה" כנוסח המקורי.

להלן תיאור השינוי והשתלשלות המנהג.

כאמור, הפיוט לכה דודי חדר לסידורי תימן בתחילת המאה הי"ז. אחד מסידורי תימן הקדומים ביותר בהם מצאתי את קבלת שבת ואת הפיוט לכה דודי הוא סידור משנת שע"ב 1612 (כת"י סינסינטי 765), ושם כתוב בפיוט לכה דודי "פני שבת נקבלה". בניסוח המקורי "פני שבת נקבלה", ניתן גם לראות בכתבי היד הבאים: מוסד הרב קוק 323 ו- 335 משנת תי"ד – 1654 ומשנת תל"א – 1671, בתכלאל משנת תי"ג – 1653 (כת"י ירושלים יהודה 36), בתכלאל שהעתיק ר' יוסף בן עמרם עדוי מהעיר עמראן שבמרכז תימן, בשנים ת"י – ת"ל / 1650 – 1670 (כת"י ירושלים 497 '4), בתכלאל שהעתיק גם ר' סעדיה רמצ'אן בשנת תל"ג – 1673 (כת"י ירושלים יהודה 38), ועוד רבים.

במשך הזמן חכמי תימן הם אלו ששינו את הגירסה, תופעה נדירה ביותר בתימן, וכתבו "פני שבת נקבילה". אחד מכתבי היד הקדומים בו מצאתי את הפיוט בשינוי נוסח הוא כת"י משפחת עדוי משנת שע"ח – 1618.

החכם הראשון מחכמי תימן אשר מצאתי כי שינה את נוסח הפיוט הוא רבי יצחק ונה. בחלק מסידורי ר"י ונה לא כתוב כלל הפיוט וקבלת שבת, בחלק כתוב נקבלה, כמו בתכלאל ענק (מעל 500 דף), אשר העתיק אחד מתלמידיו בשנת ת"י 1650 (כת"י שטראסבורג 39.1), ובחלק מסידורי ר"י ונה כתוב נקבילה. כדי להבין את השינויים הרבים בסידורי ר"י ונה כמו בגירסה זו, צריך להבהיר ולומר, כי ר"י ונה העתיק את סידורו במהדורות שונות בהתאם לספרים חדשים שהגיע לידיו וחידושים שהוסיף בסידור תוך כדי לימוד וכתיבה. תחילה העתיק את סידורו מהדורא קמא בשנת שנ"ז 1597 עם שינויים קלים באופן יחסי, ובו אין כלל קבלת שבת. בהמשך הגיעו לידיו סידורי דפוס נוספים, ואז הוסיף את קבלת שבת בניסוח המקורי "נקבלה". בהמשך שינה ר"י ונה את הנוסח בסידורו ל"נקבילה", כדי להתאים את הנוסח למסורת תימן, כפי שפירט מהרי"ץ, במחצית השנייה של המאה הי"ח.

ניתן לראות א"כ, שלושה שלבים בסידורי ר"י ונה (11), שלבים המתארים את שאירע לפיוט זה בתימן בכלל.    

חלק מסופרי תימן אשר צירפו את הפיוט לסידוריהם העתיקו את הפיוט בנוסחו המקורי, ומסתבר, כי עשו זאת כאשר העתיקו את הפיוט מתוך סידורי הדפוס או מתוך סידור ר"י ונה המייצג את השלב השני. לעומתם, יש סופרים אשר העתיקו את הפיוט מתוך סידור רבי יצחק ונה בשלב השלישי, ועל כן העתיקו אף הם את הפיוט בניסוח המתוקן והמותאם למסורת התימנית נקבילה.

מהרי"ץ אימץ בסידורו את התיקון של הר"י ונה, וכתב פני שבת נקבילה, ובפירושו כתב (12):

"פני שבת נקבילה, ה"ג ולא גרסינן נקבלה, והטעם שפני שבת הוא דבר רוחני שאינו נתפש, ואם יאמר נקבלה משמע שיש בו ממש לקבלו אך אם אומר נקבילה יהיה פירושו לעמוד נכחה הקבלת פנים לקראת פנים מן מקבילות הלולאות ת"א (תרגם אונקלוס) מכוונן, והכי אמרינן באבות והוי מקביל את כל האדם בסבר פנים יפות, ופי' בו הרמב"ם מן מקבילות הלולאות ע"ש. והרב בעל הפיוט יסד זה ע"פ משרז"ל ר' ינאי הוה מציין נפשיה ואמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא. הנה ממאי דנקט לקראת למדנו שהיה פנים לקראת פנים כענין ויצא משה לקראת חותנו, וכמו ויוצא משה את העם לקראת האלהים, והוא מ"ש ר' שלמה בן גבירול צאי נא לקראתי אחותי ודו"ק".

 

רבי יצחק ונה ומהרי"ץ רצו לשמר את מסורת הלשון בתימן תוך כדי קליטת מנהגים חדשים יפים מספרי הדפוס. וכפי שבמסכת אבות גירסת יהודי תימן המדויקת לגרוס והוי מקביל (ולא מקבל) את כל האדם, אף בפיוט לכה דודי יש לגרוס נקבילה, ולא נקבלה. ויש להזכיר, כי מהרי"ץ עסק רבות בשימור מסורת הלשון של יהודי תימן, וכתב לשם כך את החיבור חלק הדקדוק לתנ"ך, ואף בסידורו עסק בכך רבות. ידוע גם על ניקוד המשנה בידי מהרי"ץ בכדי לשמר את מסורת הניקוד, כדוגמת המילה תורנגול, ולא תרנגול, נְפָט, ולא נפט, ועוד רבים.          

מבדיקת מאות כתבי היד התימניים בהם מופיע הפיוט, ברור לי בודאות, כי הפיוט הגיע לתימן בגירסה המקורית "נקבלה", שכן ניתן לראות זאת במספר סידורים כתבי יד מהמאה הי"ז, וכאמור ר"י ונה הוא החכם התימני הראשון אשר כתב בסידורו במהדורא המאוחרת מאמצע המאה הי"ז נקבילה. ר"י ונה הוא הראשון או מראשוני חכמי תימן, אשר שם לב כי הגירסה "נקבלה" אינה מתאימה למסורת הלשון של יהודי תימן, ועל כן שינה את הגירסה לנקבילה. מהרי"ץ, אשר הושפע רבות מר"י ונה תמך בדעתו, והכריע כך בסידורו, ואף פירט את ההסבר לכך.

בעקבות סידור מהרי"ץ, כל מתפללי נוסח הבלדי נוהגים כמו מהרי"ץ וגורסים נקבילה, ואף חלק גדול ממתפללי נוסח השאמי גורסים כן. עיין למשל, בסידור כנסת הגדולה שערך הרב צובירי, המייצג את נוסח השאמי שבעיר צנעא ובמרכז תימן, כפי שהיה מקובל בבית הכנסת אלאוצטא שבצנעא, וכן בסידור שיח שפתותינו שערך שלמה עמיהוד, המייצג את השאמי שבעיר הגדולה רדאע, שהיתה הקהילה היהודית השנייה בגודלה בתימן, ועוד. אף בסידור תפלת החודש כמנהג שרעב, המייצג את הנוסח והמנהגים הקרובים ביותר למקובלים ולספרדים, כתב "נקבילה", ובסוגריים כתוב "(וי"ג נקבלה)".

נמצאנו למדים על קבלת הפיוט לסידור התימני, תוך כדי שינוי הנוסח במילה אחת, בכדי להתאימה למסורת הלשון של יהודי תימן.

 

2) נוסח קדושת "כתר יתנו לך" במוסף של שבת וחג

הרמב"ם, הנחשב מאריה דאתרא השני והעיקרי של תימן, כתב במשנה תורה את נוסח התפילות, ולהלן נוסח הקדושה (13):

"שליח צבור מברך לעולם ברכה שלישית בנוסח זה:

נקדישך ונעריצך ונשלש לך קדושה משולשת כדבר האמור על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר: ק' ק' ק' ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. כבודו וגדלו מלא עולם ומשרתיו שואלים איה מקום כבודו: משבחים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו. ממקומך מלכינו תופיע ותמלוך מלכינו עלינו כי מחכים אנו לך מתי תמלוך בציון בחיינו ובימינו. תשכון תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך לדור ודור ולנצח נצחים ועינינו תראנה במלכות עוזך כדבר האמור בשירי קדשך על ידי דוד משיח צדקך: ימלוך ה' לעולם אלוהיך ציון לדור ודור הללויה. לדור ודור נגיד גדלך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש ושבחך אלהינו מפינו לא ימוש כי אל מלך גדול וקדוש אתה. בא"ה האל הקדוש". 

 

נוסח הרמב"ם אינו שונה משחרית למוסף, מחול לשבת, ובכל הקדושות הנוסח זהה, ומתחיל במילים נקדישך ונעריצך, ומסתיים ב"לדור ודור נגיד גדלך... בא"י האל הקדוש". השוואת נוסח הרמב"ם לנוסח שחרית של חול בסידור רס"ג מלמד, כי התוכן זהה, מלבד שינויים קלים בנוסח.

במבנה הקדושה חמישה חלקים, א) הפתיחה היא תמיד נקדישך, הן בשחרית לחול והן במוסף של שבת וחג. ב) כבודו וגדלו או והודו. ג) ממקומך מלכינו. ד) תשכון. ה) הסיום: לדור ודור נגיד גדלך, בלי להתחיל במילים: אתה קדוש.

בדיקת כתבי היד העתיקים ביותר מתימן שלפני הגעת ספרי הדפוס, מלמדת, כי נוסח הקדושה אחיד במבנה ובתוכן, הן בחול והן במוסף של שבת וחג, וסידורי תימן זהים להרמב"ם, למעט שינויי נוסח קלים. כך הוא הנוסח בתכלאל הקדום משנת רנ"ח 1498, שני התכאליל שהעתיקו בני משפחת בניה בצנעא בשנת רס"ח 1508, התכלאל המפורסם של רבי יחיא בשירי משנת שע"ח – 1618, ועוד רבים.

בסידורי ספרד המודפסים שהגיעו לתימן ניתן לראות שינויי נוסח רבים וגם את התוספת של שמע ישראל. להלן נוסח הקדושה במוסף בסידורי ספרד (14):

כתר יתנו לך ה' אלהינו מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה, יחד כולם קדושה לך ישלשו, כדבר האמור על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר: קדוש ק' ק' ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. כבודו מלא עולם ומשרתיו שואלים איה מקום כבודו להעריצו, לעומתם משבחים ואומרים ברך כבוד ה' ממקומו. ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו המיחדים שמו ערב ובוקר בכל יום תמיד אומרים פעמיים באהבה שמע ישראל ה' א' ה' אחד. הוא אלהינו הוא אבינו הוא מלכינו הוא מושיענו הוא יושיענו ויגאלנו שנית, וישמיענו ברחמיו לעיני כל חי לאמר, הן גאלתי אתכם אחרית כראשית להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם. ובדברי קדשך כתוב לאמר ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה. אתה קדוש ושמך קדוש...

 

להלן השוואת מבנה וסדר הקדושה בתפילת מוסף של שבת:

 

סידורי תימן הקדומים והרמב"ם                                    סידורי ספרד המודפסים

א) חזן: נקדישך ונעריצך... קהל: קדוש ק' ק'                  חזן: כתר יתנו לך... הקהל:  קדוש ק' ק'

ב) חזן: כבודו והודו... קהל: משבחים ואומרים ברוך...     חזן: כבודו מלא עולם... קהל: ברוך כבוד...

ג) חזן: ממקומך מלכינו.... קהל: אמן                            חזן: ממקומו הוא יפן... קהל: שמע ישראל...

ד) חזן: תשכון תתגדל... קהל: ימלוך ה'...                      חזן: הוא אלהינו... קהל: ימלוך ה'...

ה) חזן: לדור ודור... בא"י האל הקדוש                          חזן: אתה קדוש... בא"י האל הקדוש

 

ניתן לראות כי המכנה המשותף בכל הקדושות הן בחול והן במוסף של שבת הוא גדול מאוד, ומבנה הקדושה מורכב מחמשה חלקים ושלושה הפסוקים החשובים ביותר: א) קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. ב) ברוך כבוד ה' ממקומו.  ג) ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה.

ויחד עם זאת, ניתן להבחין בשינויי נוסח רבים, בנוסח הספרדי, מלבד נוסח הפתיחה כתר, נוסף המוטיב של שמע ישראל, ולמעשה הקדושה מסתיימת בפסוק ימלוך ה', כיון שאתה קדוש הוא הנוסח הרגיל של הברכה השלישית בעמידה, וגם היחיד אומר נוסח זה, בעוד שבנוסח תימן, רק החזן בקדושה אומר לדור ודור, אך היחיד אומר אתה קדוש.

 

לגבי השינוי בקדושה של תפילות החול, שחרית ומנחה, אחד מכתבי היד הבודדים שחל בו שינוי במבנה הוא סידור של ר"י ונה מאמצע המאה הי"ז, והשינוי היחיד שחל במבנה הוא הסיום אתה קדוש, במקום לדור ודור. השינוי הגדול במבנה הקדושה חל בתחילת המאה הי"ח, במחלוקת הגדולה על נוסח התפילה בעיר צנעא. מהרי"ץ אימץ כדרכו את נוסח תימן העתיק התואם לרס"ג ולרמב"ם, ובעקבותיו נוהגים עד היום כל מתפללי הבלדי. מתפללי השאמי אימצו את נוסח הספרדים, וכפי שכתב גם במפורש הרב צובירי בסידורו כנסת הגדולה ע' קס"ב: "ודע שזה שנהגו אבותינו לומר נוסח הקדושה בנוסח סדורי חכמי ספרד דוקא יען כי ראו לרבינו האר"י".

 

לגבי נוסח הקדושה במוסף של שבת, בדיקת כתבי היד מלמדת, כי כל סידורי תימן העתיקים ביותר כתבו כמו הרמב"ם, ואף לא טרחו לפרט את נוסח הקדושה של מוסף לשבת, תוך ציון הערה כי הנוסח במוסף כמו בחול. דהיינו, הנוסח התחיל במילים נקדישך ונעריצך, ואף ההמשך זהה לחול.

בתכלאל הקדום משנת רנ"ח – 1498 כתוב: ת'ם יתקדם ש"ץ אלצלאה עאל יקול י' שפתי תפתח וגו' בא"י אלהינו וגו' אלי מגן אברהם, אתה גבור אלי (עד) מחיה המתים ויקול (ויומר) נקדישך כמא רסמנא פי צלוה' אלחול אלי ברוך אתה י' האל הקדוש...". כלומר, כתוב במפורש כי נקדישך כמו בחול.

ישנו כתב יד עתיק ביותר משנת רל"ג – 1473, אשר לא היה לנגד עיני, ואותו פירט הר"י צובירי בסידורו כנסת הגדולה (ע' תפ"ז), ושם כתוב הנוסח "כתר" לקדושה בימי חול דוקא. סידור זה מייצג את ההבדלים שהיו קיימים בעולם העתיק, בו נוסח אחד היה תמיד נקדישך, כמו רס"ג והרמב"ם, ונוסח השני היה תמיד כתר, בכל התפילות כמו בסידור רב עמרם גאון. לא ידוע לי האם מדובר בסידור המייצג מסורת עתיקת יומין בתימן, או בהשפעה של אותה תקופה מסידורי הגאונים. מ"מ, נתקלנו בתופעה כי בתימן נשתמרו מסורות עתיקות יומין בתימן, ולמרות השפעתם העצומה של רס"ג והרמב"ם בתימן, הרי מסורות מיוחדות נותרו בתימן המנוגדות לשני חכמים גדולים אלו ואף בניגוד למסורות של התלמוד (15).

בתכלאל משנת שנ"ו – 1596, אשר העתיק ר' סעדיה בן יתר מרחבי - אלחשפי מהישוב מדר שבמרכז תימן (16), כתובה הברכה המרכזית של המוסף לשבת "למשה צוית", ולאחר תפילת הלחש כתב:

"וחוזר שליח צבור ומתפלל בקול רם כדרך שעשה בשחרית ואומר: כתר יתנו לך י' אלהינו מלאכים המוני מעלה ועמך ישראל קבוצי מטה יחד כולם לך ישלשו כדבר שנ' על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר  קדוש קדוש קדוש י' צבאות מלוא כל הארץ כבודו, עד סוף הקדושה, ואומר ברכת כהנים".

 

עיון וניתוח דברי הסופר מלמד, כי הוא קיבל את הנוסח החדש באופן חלקי בלבד. הוא שינה את הפתיחה לקדושה, במקום "נקדישך ונעריצך" כתב את הנוסח "כתר יתנו לך", כמו בסידורי הדפוס החדשים שהיו לנגד עיניו, ולעומת זאת, פרט לפתיחה הוא נהג לומר את המשך הקדושה כמו בחול, שכן הוא כתב "עד סוף הקדושה", וכיון שהקדושה שהעתיק בחול הוא הנוסח נקדישך, כמו ברמב"ם ובכת"י הקדומים, הרי ברור שהמשך הקדושה הוא הנוסח הידוע שהעתיק, ולא הנוסח החדש שהגיע לתימן. נקודת המוצא היא, שנוסח חדש הסופר היה טורח לפרט כפי שפירט את נוסח הפתיחה, כתר. אין זה הגיוני בעיני, כי הסופר התכוון לנוסח המלא שבסידורי הדפוס, נוסח חדש ביותר בתימן, ולא יעתיק אותו במלואו, שכן איך ידעו המתפללים ואף הוא בעצמו את המשך הנוסח ?

בתכלאל מהדורא קמא של רבי יצחק ונה משנת שנ"ז – 1597 (17), שנה מאוחר יותר לתכלאל הקודם, כתוב רעיון דומה. לאחר הלחש כתב: "וחוזר ש"צ ומתפלל בקול רם כמו שעשה בשחרית. ואומ' כתר יתנו לך וגו' וברכת כהנים ואומר קדיש ובתרא ונפטרין".

הנוסח בקדושה של שחרית לחול הוא הנוסח העתיק כרמב"ם, ובשחרית לשבת הוא כתב נקדישך בלי לפרט, משמע, שהקדושה בחול ובשבת זהים בשחרית, ורק במוסף לשבת שינה את הפתיחה בלבד, שכן אם היה משנה את כל נוסח הקדושה, היה מפרט זאת כמו שפירט בנושאים אחרים. אחרת, מניין לו למתפלל איך לסיים את הקדושה של מוסף כאשר מדובר שנוסח חדש אינו מכיר כלל?

במהדורות היותר מאוחרות, מאמצע המאה הי"ז, כתב ר"י ונה בסגנון דומה, ובאחד מהם כתובה כל הפתיחה של הקדושה: "כתר יתנו לך י' אלהינו מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה יחד כולם לך קדושה ישלשו כדבר שנ' על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר  קדוש ק"ק  וכו'. ואומר כתר בכל מוסף". ואף בכת"י זה אין פירוט של המשך נוסח הקדושה, כמו בסידורי הדפוס.

בתכלאל משפחת עוזרי מקרית אונו משנת שנ"ט – 1599 כתוב לאחר הלחש: "וחוזר ש"צ ומתפלל בקול רם כמו שעשה בשחרית, ואומר נקדישך וברכת כהנים, ואומר קדיש ובתרא ונפטרין". סידור זה משמר את המסורת הקדומה, לומר אף במוסף נקדישך. לשון זהה נמצאת גם בתכלאל משפחת גברא משנת שס"ט – 1609. כך הוא גם בתכלאל המפורסם של רבי יחיא בשירי משנת שע"ח – 1618 המייצג מסורות עתיקות, והלשון בו זהה לתכלאל הקדום. תכלאל זה מכונה "תכלאל הקדמונים".

בתכלאל פרטי משרעב משנת שע"ב – 1612 כתוב לאחר הלחש: "ת'ם יתקדם ש"צ בק"ר (בקול רם) בזיאדת אלקדושה וכ"כ וכשגומר להתפלל אומר קדיש". בהמשך הוא מפרט אם אין מניין ומפנה לרמב"ם. ברור, כי גם בשרעב נהגו כרמב"ם, ונוסח קדושה של מוסף לשבת היה זהה לשחרית של חול.

בתכלאל משתא שבזי, אשר נכתב באזור שרעב בשנת ת"ב – 1642 ע"י המשורר הגדול רבי ישראל בן יוסף, כתוב בסתמיות: "וחוזר שליח צבור העמידה וברכת כהנים תתקבל עושה שלום". וברור, שאף בסידור זה הנוסח היה נקדישך, אחרת היה טורח לציין זאת כפי שעשה בסידור במקומות רבים. בשרעב לא היתה מסורת שונה מזו שבתימן לפחות בנושא זה, עד לקראת אמצע המאה הי"ז. כך גם בתכלאל פרטי משנת ת"י – 1650, המייצג מסורות עתיקות, וכך גם בתכלאל משנת ת"ם – 1680 (18) מיד לאחר גלות מוזע, אשר נכתב לרבי יהודה צעדי, מגדולי חכמי העיר צנעא במחצית הראשונה של המאה הי"ח.

יש לשים לב, כי שני התכאליל מסוף המאה הט"ז לא כתבו את הפסוקים שמע ישראל ושאר התוספות הכתובות בסידורי ספרד, ואף לא כתבו את סיום הקדושה "אתה קדוש", אלא נהגו כמנהג תימן העתיק לסיים לדור ודור.

נמצאנו למדים, כי הנוסח העתיק הרגיל לקדושה של מוסף השבת היה נקדישך, כמו בסידור רס"ג והרמב"ם, מלבד סידור אחד משנת רל"ג – 1473, אשר לא היה לנגד עיני, בו כתוב "כתר" בתפילת שחרית דווקא. מסתבר, כי סידור זה מייצג מיעוט מכתבי היד בתימן, המשמר מסורות עתיקות שרווחו בתימן ונשתמרו למרות השפעתם העצומה של רס"ג והרמב"ם, או שמדובר בהשפעה של אותן דורות מחוץ לתימן.

בסוף המאה הט"ז החלו לחדור לתימן ספרי הדפוס הספרדיים והמקובלים, בהם היה נוסח שונה למוסף. הנוסח התחיל במילים "כתר יתנו לך", והיו בו תוספות כמו שמע ישראל, שלא היו בסידורי תימן הקדומים, ואף הסיום היה שונה "אתה קדוש". סידורים אלו החלו להשפיע בתימן, ובשנים שנ"ו – שנ"ז (1596 – 1597) מצאנו מנהג חדש בתימן, שהוא שילוב בין הישן לחדש. בעוד שהנוסח הנפוץ היה נקדישך בכל הקדושות של תפילת העמידה, ובסידורי הדפוס היה נוסח אחיד במוסף "כתר יתנו לך" בשילוב תוספות כמו שמע ישראל, הרי ששני סופרים אלו אימצו נוסח קדושה משולב: פתיחה לקדושה כתר, כמו בסידורי הדפוס, אך המשך הקדושה, בארבעה החלקים, כנוסח תימן דוקא, ללא תוספות כלשהן, כולל הסיום: לדור ודור. יתכן כי רעיון פשרה זה יצר אחד מגדולי חכמי תימן באותם עשרות שנים אלו, אך שני חכמים וסופרים אלו הם הראשונים מהם למדתי על רעיון זה.

ברוב המוחלט של הסידורים שעד לסוף המאה הי"ז, לא ניכרים שינויים לא בנוסח ולא במבנה קדושה, ורובם כתבו את הההוראות הרגילות כי הש"ץ חוזר על התפילה כמו בחול, בשינוי בברכה המרכזית של המוסף, למשה צוית. בכתב יד ישראל צנעאני מאשדוד משנת תי"ב – 1652 הנוסח הוא: "וחוזר ש"צ ומתפלל בקול רם כמו בשחרית ואומר חלוף נקדישך כתר יתנו לך י' אלהינו מלאכים המוני מעלה ועמך ישראל קבוצי מטה יחד כולם לך קדושה ישלישו וכן כתוב בתורתיך על ידי נביאיך וקרא זה אל זה ואמר קק"ק וג', ואומר ברכת הכהנים". כלומר, השינוי הוא רק בפתיחה ולא החלפת כל נוסח הקדושה, ולא תוספת של שמע ישראל ועוד, אחרת היה צריך הסופר לציין זאת.

עד סוף המאה הי"ז ניכר בעיקר שינוי אחד, הפתיחה היא כתר במקום נקדישך. שינויים אחרים כמעט ולא מצאתי.

בדיקת סידורים מהמאה הי"ח מלמדת כי שני שינויים נוספים חדרו לסידורי תימן בקדושת המוסף: תוספת הפסוקים והסיום אתה קדוש. בעקבות המחלוקת הגדולה על נוסח התפילה בעיר צנעא במחצית הראשונה של המאה הי"ח, כפי שפירטתי בספר על ר"ד משרקי, החלו להווצר שני הנוסחים הידועים, והמכונים במאה השנים האחרונות: בלדי ושאמי. 

ר"ד משרקי יחד עם חכמים נוספים תמכו בנוסח סידורי הדפוס, והחלו לאמץ במלואו את כל נוסח הקדושה של מוסף המופיע בסידורי ספרד.

מהרי"ץ בסידורו רצה לשמר את מסורת תימן, ומאידך לא יכל להתעלם מהמצב בימיו, בו רבים שינו את המנהגים והנוסח, ורבים מהסופרים ערכו שילובים שונים, עד שנוצר מצב שאין סידור אחד דומה למשנהו. ולכן אף בנושא הקדושה אימץ, למעשה, מהרי"ץ את הפשרה שערכו שני הסופרים והחכמים: רבי יצחק ונה ור' סעדיה מרחבי - חשפי מהשנים שנ"ו – שנ"ז (1596-7), ובגוף הסידור כתב את הפתיחה: כתר, אך המשך הקדושה כרמב"ם. בפירוש לסידור כתב (דף קמ"א ע"א):

כתר וכו'. דע כי בנוסחת הרמב"ם לא נזכר שם כתר יתנו לך בקדושת המוספים, רק בקדושה של מוסף כקדושת שחרית. ועכשיו נהגו משנים קדמוניות לומר כתר בכל יום שיש בו קרבן מוסף, ומנהג זה נתחדש להם מספר תיקונים להרשב"י וגם מהזוהר... ומוסכם בישראל שמקבלים אותו, ועמ"ש בריש תפלת יוצר בשבת ומשם תדון לכאן".

 

מהרי"ץ חרג במקרה זה משיטתו בכל הסידור לתמוך תמיד במסורת העתיקה, וכאן תמך לומר כתר בניגוד למסורת העתיקה לומר נקדישך, ומהרי"ץ מנמק זאת בכך "ועכשיו נהגו משנים קדמוניות... ומוסכם בישראל שמקבלים אותו". כפי שפירטתי בספר על מהרי"ץ, נאלץ מהרי"ץ לנקוט בדרך זו בכדי להשיג את מטרתו המרכזית שימור מסורת יהודי תימן. הוא לא יכל להתעלם מהמצב בימיו והקסם בנוסח הקדושה "כתר" שהגיע מארץ ישראל הדביק את כולם, ואם היה שיטתי לשמור על המסורת העתיקה בכל הנוסח והיה גורס נקדישך, היה חשש שהציבור לא יושפע מסידורו אלא יאמץ לחלוטין את כל נוסח הקדושה מסידורי הדפוס, ועל כן העדיף מהרי"ץ לשנות את הפתיחה בלבד בכדי למשוך את לב המתפללים, אך בארבעת החלקים של הקדושה, שהם הרוב המוחלט של נוסח הקדושה תשמר המסורת הקדומה. כך הצליח מהרי"ץ להציל את רוב נוסח העתיק של הקדושה, להמנע מתוספת פסוקי שמע ישראל, ולהמנע משינוי בסיום הקדושה, לדור ודור ולא אתה קדוש. מהרי"ץ כתב עוד לגרוס "עם עמך" ישראל, ולא ועמך: "כן הנוסח השגור בפי רוב שלוחי צבור וכן מוכח בזו'... וברוב הדפוסים גרסי ועמך ישראל...".

בעקבות מהרי"ץ כל מתפללי הבלדי אימצו את הכרעתו, שהיא למעשה, הצעת הפשרה מסוף המאה הט"ז. חלק מקהילת הדרדעים נוהגים אף בזה כמו מהרי"ץ ופותחים בכתר, ומיעוט קטן מקפיד לפתוח בנקדישך, כפי שהדפיס גם מרדכי יצהרי בתכלאל תפלת אבות ראשונים (בית דגון תשמ"ט).

מנהגי הפשרה והשילובים אשר היו נפוצים ביותר בתימן, הצטמצמו אמנם בארץ, אך לא פסחו לחלוטין, ובתכלאל עטרת זקנים, כמנהג יהודי חבאן, מובא הנוסח כמו במהרי"ץ, ובחלק האמצעי, מברוך כבוד ה' ממקומו, כתובים שני הנוסחים במקביל, הטור הימני כמו מהרי"ץ והטור השמאלי בנוסח סידורי הדפוס. סיום הקדושה לדור ודור, כמו מהרי"ץ. למעשה, יש כאן גם התפצלות במנהג בין הנוסח הקדום לנוסח החדש יחסית, ומצד שני גם אלו שנהגו כמנהג החדש, הרי הוא רק באופן חלקי, שכן הפתיחה: כתר... כבודו והודו, כמהרי"ץ, ואף הסיום לדור ודור כמהרי"ץ, ורק החלק האמצעי: "ממקומו הוא יפן... הוא אלהינו", כנוסח הדפוס.

כל מתפללי השאמי אימצו את נוסח הקדושה שבסידורי ספרד באופן מלא, בהבדל אחד, האם גורסים: "עם עמך" כפי שכתוב בסידור שיח שפתותינו, המייצג את שאמי של העיר רדאע, או "ועמך" כפי שכתוב בסידור כנסת הגדולה, המייצג את השאמי של צנעא ומרכז תימן.

 

למדנו במקרה זה על דרך נוספת של שמרנות יהודי תימן, וגם כאשר אימצו מנהג חדש מסידורי ספרד המודפסים ערכו בו שינוי מסוים בכדי להתאימו למסורת תימן. במקרה דנן יצרו נוסח חדש המשלב בין נוסח תימן הקדום לנוסח החדש הספרדי. הפתיחה היא כתר כמו בסידורי ספרד אך ההמשך כמסורת תימן הקדומה. נוסח זה של הקדושה בתפילות המוסף הוא יחודי היום בתימן, ואין לו אח ורע ברחבי העולם היהודי.

 

 

3) אמירת קדיש דעתיד לאחר אמירת פרק המשנה "במה מדליקין" בקבלת שבת

בסידורי תימן הקדומים לא היו אומרים כלל "קדיש דעתיד" לאחר אמירת פרק מהמשנה "במה מדליקין", כיון שלא היתה נאמרתכלל קבלת שבת ותפילת ליל שבת התחילה ממזמור שבת. הצורך לומר קדיש במיקום זה נוצר רק במאה הי"ח, לאחר שנוספו לסידור התימני כל סדר קבלת שבת מסידורי הדפוס, ובעיקר אמירת המשניות של "במה מדליקין".

בסידורי ספרד שהגיעו לתימן בשנים אלו כתוב לומר לאחר המשנה "קדיש דרבנן" המתחיל במילים הרגילות "יתגדל... בעלמא די ברא כרעותיה", בנוסח הזהה לקדיש דרבנן בכל מקום אחר. בסידורי תימן הקדומים לא נהגו לומר קדיש דרבנן במיקום זה ובמיקום אחר לאחר לימוד תורה נוסח קדיש דרבנן היה "קדיש דעתיד", בהתאם לנוסח הרמב"ם.

והנה, בשלב זה נוצרה התלבטות בסידורי תימן במאה הי"ח, כאשר מקבלים את כל נוסח קבלת שבת מסידורי ספרד, האם לומר את נוסח הקדיש המופיע בהם או לשנות את נוסח הקדיש בלבד בכדי להתאימו למסורת תימן הקדומה.

מהרי"ץ שהתמודד בשאלה זו במחצית השנייה של המאה הי"ח כתב בגוף הסידור: "ועומד ש"ץ ואומר קדיש דרבנן משום המשנה והוא דעתיד לחדתא". ובפירוש כתב (דף ק"ג ע"ב):

"המנהג הקדמון לומר קדיש דעתיד מפני פרק במה מדליקין שסיימו זה עתה, וכמ"ש לעיל בקדיש דקודם עלינו דאמרינן דעתיד אחר המשנה או אגדה והדברים פשוטים מאוד אלא שהוכרחתי בעבור ששמעתי דברים בדויים שאין לאומרו אלא בט' באב ואין בהם ממש".

 

התוספת אמירת במה מדליקין היא חדשה יחסית בתימן, וחדרה לסידורי תימן רק במחצית השנייה של המאה הי"ז, ופשטה בעיקר במאה הי"ח, ועל כן ברור שכאשר כותב מהרי"ץ כי המנהג הקדמון לומר קדיש דעתיד, כוונתו למנהג לומר קדיש זה לאחר כל משנה או אגדה, וכך יש לנהוג אף באמירת הקדיש לאחר במה מדליקין. אין כוונת מהרי"ץ לומר, כי מנהג קדום בתימן לומר קדיש דעתיד לאחר הפרק במה מדליקין דווקא, זאת מכיון שאמירת במה מדליקין בקבלת שבת אינו מנהג תימן הקדום, כאמור לעיל. מהרי"ץ יוצא כנגד המנהג הספרדי לומר את נוסח "דעתיד" רק בט' באב.

יוצא, שמהרי"ץ נקט בשיטה של שילוב בין הישן לחדש, שהרי אימץ את כל סדר קבלת שבת מסידורי הדפוס הספרדיים כולל הנוסח בקדיש "בעלמא" ולא "דעתיד", אך שיטתו של מהרי"ץ היתה, כי אין מניע לאמץ מנהג חדש יפה זה ואין בעיה לצרפו לסידור התימני, אך כיון שנוסח הקדיש הספרדי בזה שונה מהמסורת הקדומה בתימן, שתמיד לאחר לימוד תורה יש לומר קדיש בנוסח "דעתיד", על כן אימץ את כל הסדר של קבלת שבת, אך שינה את נוסח הקדיש, והעדיף לאמץ את הנוסח הקדום של קדיש דעתיד. סידורי השאמי אימצו בנושא זה את כל סדר קבלת שבת בנוסח הספרדי, כולל נוסח הקדיש.

כך נוצר מנהג חדש בתימן, המתאים כל כך לפעלו של מהרי"ץ בסידורו (19). ניתן לראות גם מדוגמאות אלו כי שיטת השילוב הגאונית בה נקט מהרי"ץ התקבלה בסופו של דבר בסידורי תימן עד היום, מנהג שתמך בו התקבל, ואילו מנהג שהתנגד לו נעלם לחלוטין מסידורי תימן.

 

 

סיכום

סקרנו במאמר זה את סוגי השינויים אשר חלו בסידורי תימן עקב הגעת ספרי הדפוס הספרדיים לתימן מסוף המאה הט"ז ואילך. התמקדנו בעיקר בסוג אחד של שינוי, בו אימצו חכמי תימן את המנהגים היפים שמצאו בסידורי הדפוס הספרדיים, אך ערכו בו שינוי מסויים, בכדי להתאימו עד כמה שניתן למסורת תימן. פירטנו בזה שלוש דוגמאות.

הדוגמה הראשונה היא הפיוט לכה דודי, בו אימצו חכמי תימן את הפיוט ושילבוהו במסגרת התפילה, אך שינו בפיוט מילה אחת, וכתבו "נקבילה" ולא נקבלה, בכדי להתאים את הנוסח למסורת הלשון של יהודי תימן, שהקבלת פנים רוחנית יש לומר "נקבילה" ולא "נקבלה". שינוי זה ערך תחילה, כנראה, רבי יצחק ונה בסידורו "פעמון זהב ורמון", שלדעתי הוא גדול חכמי תימן במאה הי"ז. מהרי"ץ במחצית השנייה של המאה הי"ח אימץ שינוי זה, ומאז נוסח זה נמצא בכל סידורי תימן.

הדוגמה השנייה היא נוסח הקדושה "כתר" בתפילות המוסף, ואף כאן ניתן לראות, כי חכמי תימן הראשונים ערכו שילוב מעניין בין מסורת תימן הקדומה, לומר בנוסח הקדושה תמיד נקדישך כרמב"ם, ומצד שני נוסח הקדושה החדש "כתר" במוסף שהגיע לתימן, קסם מאוד, ועל כן ערכו שילוב, אימצו את נוסח הפתיחה בלבד והותירו את המשך נוסח הקדושה כרמב"ם. אף במקרה זה שני החכמים שהשפיעו רבות הם רבי יצחק ונה ומהרי"ץ.

הדוגמה השלישית היא נוסח הקדיש לאחר אמירת פרק המשנה "במה מדליקין", ובה ניתן לראות, כי מהרי"ץ אימץ את כל סדר קבלת שבת מסידורי ספרד, אך שינה את נוסח הקדיש מנקדישך כפי שהופיע בסידורי ספרד, לנוסח קדיש דעתיד, כפי שמופיע בסידורי תימן הקדומים בהתאם לרמב"ם.

מדוגמאות אלו ניתן לראות דרך נוספת של שמרנות יהודי תימן, שאף במקרים בהם אימצו מנהגים חדשים ויפים מספרי הדפוס, ערכו בחלק מיהם שינויים בכדי להתאימם למסורת תימן. שמרנות במסגרת התפילה או נושאים אחרים, איננה, לדעתי, רק אי קבלת מנהגים חדשים, אלא אף קבלתם תוך כדי שינוי שערכו בהם בהתאם למנהג הקדום.

 

 

 

 

הערות

* מאמר זה מבוסס על הפרויקט הגדול "מחקרים בסידורי תימן" הנמצא כעת על מכבש הדפוס, הפרויקט הגדול והמורכב ביותר שאני עוסק בו עשרים ושמונה שנה בערך. החלק הראשון, על ההגדה של פסח, יצא לאור בשנת תשמ"ט – 1989, וזכה בפרס שר החינוך והתרבות ליצירה יהודית, וכעת על מכבש הדפוס הסדרה כולה, הכוללת ארבעה כרכים, כ- 1600 עמודים. כרך ראשון תפילות החול, כרך שני תפילות השבת וברכות המצוות והשבח, כרך ג' תפילות שלוש הרגלים, וכרך רביעי תפילות ראש השנה ויום כפור. פירוט, הפנייה למקורות, ניתוח והרחבה במאמר זה נמצא בסדרת ספרים זו.

 

1) מחקרים בסידורי תימן חלק א' הגדה של פסח, קרית אונו תשמ"ט, ע' 146 – 153. בתלמוד הבבלי מסכת פסחים דף קי"ז עמוד ב' אומר רבא במפורש כי יש לומר בליל הסדר "גאל ישראל", אך בתימן נשמרה המסורת עד היום לגרוס "גואל ישראל", כתלמוד הירושלמי. דוגמה נוספת ניתן לראות במאמר בספר זה על עתיקות מאכל "החילבה" ועשבי/עצי הבשמים "שד'אב".

במאמר זה כל ההתייחסות למנהג תימן או לנוסח תימן כיום, הכוונה לתכלאל עץ חיים אשר ערך מהרי"ץ, נוסח המכונה במאה השנים האחרונות "נוסח הבלדי". נוסח זה הוא הקרוב ביותר לנוסח תימן המקורי, ומהרי"ץ הוא העורך האחרון של הסידור התימני, והשפעתו היא הגדולה ביותר על יהדות תימן מבין כל חכמי תימן, כפי שפירטתי בספרי על מהרי"ץ, בני ברק תשנ"ד, ע' 20 – 22. במאמר זה כמעט ולא התייחסתי לנוסח השאמי, ובסדרת הספרים מפורטים כל הבדלי המנהגים המרכזיים בין שני הנוסחים ומקורותיהם.

עד תקופת מהרי"ץ, במחצית השנייה של המאה הי"ח, ההשפעה הגדולה ביותר על מנהגי התפילה היתה לרבי יצחק ונה, ראה ערכו באנציקלפדיה לחכמי תימן, כרך א' ע' 112 – 114. אף במאמר זה ניתן לראות את השפעתם העצומה של שני חכמים אלו על מסורת תימן הקיימת עד היום.

2) את השפעות הרי"ף (רבי יצחק אלפסי) בסידורי תימן ראה בספר מחקרים בסידורי תימן חלק א' ע' 15 – 18, ובמאמר "השפעת ספר ההלכות של הרי"ף על יהודי תימן". המאמר התפרסם בשנתון "הגיגי הגבעה", ז' תשנ"ט, בהוצאת המכללה הדתית לחינוך גבעת ושינגטון, ע' 25 – 32.

את שיריו ופיוטיו של ר"י הלוי ניתן לראות בסידורי תימן הקדומים ביותר, והם הגיעו לתימן במאה הי"ב והי"ג. כמו, למשל, הפיוט "המהולל" לר"י הלוי כנראה, הנאמר בנוסח הבלדי לפני ברוך שאמר הוא פיוט המופיע במדור השירות והפיוטים בסידורי תימן הקדומים ביותר, אך בעקבות השפעות ספרי הדפוס אימץ מהרי"ץ רק את חלקו הראשון לפני ברוך שאמר, ואילו חלקו השני נותר בכתובים.

וראה עוד את דברי הר"י קאפח כי בספר גן השכלים לרבינו נתנאל בירב פיומי, אשר נכתב בשנת ד' תתק"ז – 1147 מוזכר ר' יהודה הלוי בע' ס"ה בסליחה ליו"כ: יצו האל לדל שואל, בסידור שיבת ציון לר"י קאפח חלק ג' ע' ר"י. בע' קט"ז הוא מזכיר את רבי שלמה אבן גבירול ור' יהודה הלוי.  

3)  דוגמאות רבות ניתן לראות בכל סדרת הספרים כמעט בכל עמוד.

4)  נושא זה נמצא במחלוקת בתלמוד מסכת מגילה דף כ"ג ע"א: "איבעיא להו, מפטיר מהו שיעלה למנין שבעה", הרמב"ם התיר לשביעי לקרוא את ההפטרה, ובכתבי היד התימניים הקדומים מצאתי את שני המנהגים. בסדרת הספרים פירטתי את המקורות לכך ואת תהליך היעלמות המנהג בכרך ב' ע' 183 – 188.

5) נושא זה מפורט מאוד בסדרת הספרים כל נושא במקומו. מעניינת מאוד התופעה בנושא זה, ברכת "גואל ישראל" בברכות שמע ישראל נעלמו מסידורי תימן בעקבות ספרי הדפוס, ומצד שני, "גואל ישראל" בהגדה של פסח דוקא התפשטה מאוד בעקבות ספרי הדפוס, וזאת למרות שגם בברכות שמע ובהגדה מסורות אלו מנוגדות במפורש לתלמוד הבבלי.

6) ראה הערה 1. גם בסדרת הספרים נושא זה יובא באריכות הן בהגדה והן בברכות שמע.

7) ראה, למשל, את דברי מהרי"ץ בסידורו תכלאל עץ חיים חלק ג' דף ס"ג ע"א במהדורת חסיד הנפוצה, שם כתב מהרי"ץ בפירושו: "ודע דאין מנהג אצלינו לומר הפיוטים הנדפסים בסדורי הדפוס לרבי יהודה הלוי ז"ל בין הזמירות לנשמת ובין נשמת ליוצר, כי חושבים אותם להפסק ביסוד וסדר אנשי כנה"ג".

8) שני מנהגים אלו נמצאים בכל סידורי הבלדי ואף בחלק מסידורי השאמי. במאמר זה לא יפורטו כל סידורי התפילה התימניים ובעיקר נוסחי השאמי, אך בסדרת הספרים כל מנהג מפורט בהתאם לקהילה ולאזור בתימן.

 9) קשה לי להכריע, האם מדובר במסורת עתיקת יומין או במנהג חדש שהגיע ממחזור ארם צובא, אך מ"מ, המנהג בטל לחלוטין. לדעתי, אם מהרי"ץ היה נוטה למנהג זה כמנהג פשרה האופייני לו המנהג היה נותר בסידורי תימן עד היום.

10)  ראה נושא זה באריכות בספר חלק ד' ע' 277 – 282.

11) ר"י ונה הוא החכם המשפיע ביותר בתימן עד תקופת מהרי"ץ. הוא כתב את סידורו במהדורות שונות, ראה את מה שכתבתי עליו במאמר: לפעלו של רבי יצחק ונה בסידורו פעמון זהב, תימא גליון ד', נתניה תשנ"ד, ע' 55 – 65.

12) תכלאל עץ חיים, מהדורת חסיד הנפוצה, חלק א' דף ק"א ע"א.

13) הנוסח עפ"י מהדורת הר"י קאפח, ספר אהבה ע' תשי"ט.

14) הנוסח מועתק מסידור הספרדי תפילת החודש, הסידור הספרדי שהיה הנפוץ ביותר בתימן. לא מצאתי הבדלים בין נוסח זה לסידורי ספרד אחרים בנושא הקדושה.

15)  בספר מחקרים בסידורי תימן ע' 15 – 18 פירטתי את השפעת הרי"ף בסידורי תימן אף במנהגים השונים מרס"ג ומהרמב"ם. בספר החדש חלק שני ע' 497  פירטתי את סידורי תימן בהם כתוב לברך את ברכת "אשר צג אגוז", המכונה גם "ברכת הבתולין", למרות שהרמב"ם יצא בחריפות מרובה כנגד מנהג זה, ועדיין הברכה נמצאת במספר כתבי יד מהמאה הי"ז.   

16) כתב יד יוסף עמר מרמת גן.

17) כתב יד משפחת עוזרי מקרית אונו.

18) כת"י ירושלים 5656 '8, התכלאל נכתב בעיר צנעא מיד לאחר גלות מוז"ע ע"י הסופר ר' פנחס בן גד הכהן,  במימון רבי יהודה צעדי, ובשער התכלאל תיאר הסופר את הגלות.

19) על שיטת מהרי"ץ בעריכת סידורו עיין בספרי: חכמי ישראל שבתימן מהרי"ץ, בני ברק תשנ"ד, ע' 63 – 74.

 

 

מקורות:

גברא משה, מחקרים בסידורי תימן  חלק א' הגדה של פסח, קרית אונו תשמ"ט

גברא משה, אנציקלופדיה לחכמי תימן חלק א - ב, בני ברק תשס"א - תשס"ג

גברא משה, חכמי ישראל שבתימן מהרי"ץ, בני ברק תשנ"ד

מחזור ארם צובא, מהדורת צילום, ירושלים תשס"ט

קאפח, הרב יוסף, סידור  שיבת ציון, ירושלים תשי"ב

רמב"ם, מהדורת הרב יוסף קאפח

תכלאל עץ חיים למהרי"ץ, מהדורת יוסף חסיד, ירושלים תשכ"ד

 

כתבי יד

כת"י ירושלים 5656 '8

משפחת עוזרי, קרית אונו

עמר יוסף, רמת גן

צנעאני ישראל, אשדוד

 

מאמרים

גברא משה, לפעלו של רבי יצחק ונה בסידורו פעמון זהב, תימא גליון ד', נתניה תשנ"ד, ע' 55 – 65.

גברא משה, השפעת ספר ההלכות של הרי"ף על יהודי תימן, שנתון "הגיגי הגבעה", ז' תשנ"ט, בהוצאת

                   המכללה הדתית לחינוך גבעת ושינגטון, ע' 25 – 32.

 

 

 

 

 

 

 

ד"ר משה גברא הוא מרצה בכיר במכללה האקדמית אשקלון, מחבר הספר מחקרים בסידורי תימן חלק א' הגדה של פסח, שתי האנציקלופדיות לחכמי תימן ולקהילות היהודיות בתימן הכולל את מפת הישוב היהודי בתימן וספרים נוספים, מייסד ומנהל מוזיאון יהודי תימן בבני ברק.

 

 

מדור

הרב גמליאל

מדור הרב גמליאל
מדור

איש ימיני

מדור איש ימיני

מדור שתילי זיתים

מדור

שתילי זיתים

מדור שתילי זיתים

מדור אורחות הלכה

אורחות

הלכה

מדור אורחות הלכה

מדור שרש המנהג

מדור

שרש המנהג

מדור שרש המנהג
דפוס ברק
מצות טעמו וראו
10 שנים למכון כתבי היד נוסח תימן