r בניסן נגאלו, בניסן עתידין להגאל - נוסח תימן
  • 03-6781444
  • א-ה 10:00-21:00 | יום ו' 9:00-14:00
  • בירנבוים 26 בני ברק

בניסן נגאלו, בניסן עתידין להגאל

23 ינואר

בניסן נגאלו, בניסן עתידין להגאל


איתא בגמ' (סוטה יא:) וז"ל, בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו אבותינו ממצרים וכו' ע"כ, ועוד אמרו חז"ל בכמה מקומות בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם את לבושם ואת לשונם ולא אמרו לה"ר¹ ע"כ, מבואר מדברי חז"ל שהיו זקוקים לזכות כדי להגאל ממצרים, ומובן ע"פ אמרם ז"ל, שעם ישראל הגיעו במצבם מבחינה רוחנית לירידה גדולה עד מ"ט שערי טומאה ורק מעט מעט התרוממו וחזרו בחלקם לדרגתם הראשונה [כ"כ בס' סדה"י (סדר ספירת העומר ד"ה ויברך) וז"ל ויברך וכו' וכן עשו ביציאתן ממצרים מתוך כור הברזל מוטבעים באותה טומאה רצוצה וכמעט היו נשקעים בחמשים שערי טומאה וכו' ורמז שיש נ' שערי טהרה וכו' וישראל בהיותם במצרים נשקעו כ"כ בניהם שכמעט כח הטומאה היתה שולטת בהם שנעשו תחת רשותו וכו' והקב"ה בכחו הגדול ובזכרו את ברית אבותינו כביכול הוצרך לנטות זרועו להוציא את ישראל מבניהם מכח הטומאה שלהם וכו' עכ"ל, ומוכח דבר זה גם ע"י מכת החשך שאמרו חז"ל (עי' רש"י שמות יג,יח) שמתו מאתים וארבעים רבוא בג' ימי האפלה עיי"ש.


 


והנה מבואר מן המאמר הראשון (בשכר נשים צדקניות) שם בגמ' באריכות מה היתה זכותן והיא מסירות נפשן של אותן נשים צדקניות לבלתי קבל את גזרת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א,כב) וכפי המבואר שם בגמ' שהיו מוליכות לבעליהן לשדה אוכל ומשקה וכו' עיי"ש באריכות כל מעשה הניסים שנעשו להן אח"כ עם הילודים, וע"ז הפרו את מזימתן ולאור מסירות נפשן זו נעשו להם ניסים גדולים עיי"ש, ומסירות נפשן זו המשיכה את קיומה של האומה והפרה את מזימתן של הרשעים ולפ"ז מובן כיצד הגיעו עם ישראל בזכותן של אותן נשים צדקניות לגאולה דמדה כנגד מדה היא, מכיון שמסרו את נפשן למען קיום עמ"י באה דוקא התשועה על ידן היא הגאולה, וזה מובן.


 


אך המאמר השני בזכות ד' דברים וכו' צריך להבין דמילא ענין זה שנשמרו מלה"ר ניחא להבין שבזכות זה נגאלו, אך מה החשיבות בג' הדברים האחרים שעל ידם הגיעו לגאולה, והיה מובן לוּ נאמר שבזכות ג' דברים שהעולם עומד קיים עליהם (תורה עבודה וגמ"ח) שמסרו את עצמם ע"ז נגאלו, אך ג' דברים אלה שהם שמם לבושם ולשונם לכאורה מה יש בג' דברים גשמיים אלו ומה גדלות או צדקות יש בזה, ומה זה משנה איזה שם או לבוש או לשון הוא מיישם והאם יש איסור בדבר או הלכה מסוימת איזה שם לתת או לבוש (וכנראה שלא מדובר על לבוש פרוץ כי זה פשוט, ובפרט בדורות הקדומים גם האומות היו נזהרים בלבושם) או איזה שפה לדבר? וכנראה שאין חז"ל מתייחסים לעצם הדברים כשלעצמם כי אינם כ"כ חשובים עד שבעקבותם יזכו לגאולה וכמבואר לעיל בדברינו, ורק הדגש בזה שלא שינו ודקדקו חז"ל בלשון זה.


 


ולהבין את זה נקדים, שהנה אף שכל ג' הדברים הנ"ל הם לכאורה עניינים חיצוניים שאינם מציגים שום עיקרון מסוים אך בד"כ הם מציינים ומסמנים חוג מסוים הכולל בתוכו גישה או שיטה מסוימת המאפיינת את עקרונותיו, ולמשל בתלבושת אחידה שיש לתלמידים בבתי"ס או בארגונים שונים שהעובדים מופיעים בלבוש מסויים ואחיד, הלבוש שם מציין שאכן תלמיד זה לומד בבי"ס מסויים זה הדוגל בשיטת לימוד מסויימת ושהנו דוגל בה ולומד אותה, או שהנו חבר באותו ארגון שעובד בו. וכך היו למעשה בני ישראל במצרים שג' הדברים הנ"ל ציינו וסימלו את אופיים היהודי על כל עקרונותיו הליכותיו והלכותיו, וזהו הדגש בחז"ל שלא שינו, שעצם הדבר שלא שינו הביעו בזה שייכותם למקורות יהדותם, והחיצוניות הקיימת שלא "שינו" בה הביעה עדיין שאכן נאמנים הם עדיין למסורתם עם כל הגלות והשעבוד של מאות בשנים, ואף שברובם היו כבר טמועים בע"ז (וכמבואר לעיל), והגם שבאופן טבעי בעולם הרחב המקובל, שבמצב כזה,  חשש גדול יש להטמעות וכפי שאנו רואים זאת באומות העולם שאך אומה אינה יכולה להעיד על עצמה שהִנָהּ אותה האומה הקיימת מאז ושהיא שייכת במסורת של דורות ללא הפסק לעם מסויים מאומות העולם כי כבר נתבוללו זה בזה, ורק העם היחיד והסגולתי עם ישראל הוא זה שעדיין קיים במסורתו ויחוסו מדור דור עד אבי האומה הישראלית וזה יחודם, ולפי"ז זו היא זכותם של עמ"י לצאתם ממצרים בזה ששמרו את המסגרת שייחדה אותם ושעל ידה זכו כנראה אותם הנותרים להתעלות שוב לדרגה שהיו בה, בחינת מה שאמרו חז"ל (ב"ר שלהי פר' נג ועוד) זרוק חוטרא אאוירא אעיקרא קאי, ובה זכו להגאל ואת"ש.


 


והנה יש עוד  לפרש את מאמר חז"ל הנ"ל על דרך הרמז, דאין הכונה כפשוטו אלא שמם היינו השם הטוב כמו שכתוב (קהלת ז,א) טוב שם משמן טוב, וכדאמרי אנשי שמו הטוב הולך לפניו, כלומר למעשיו הטובים שמו לטובה, ולבושם הכוונה למידות הטובות וכאמרם ז"ל (אבות ו,א) ומלבשתו ענוה, וכן אמר רבי' הקדוש אבא שלם שבזי זצוק"ל בפיוט "אם תחפצה" (בבית הג') "ולבש ענוה מימי בחרותך".


 


וראה עוד בס' אמרי שפר לרבי' משה חלאווה בפי' עה"ת (הו"ל מכת"י ע"י מכון הרב הרשלר ריש עמ' שט) שביאר בדרך זה את הפס' (בראשית לה,ב) "והחליפו שמלותיכם" וז"ל, והחליפו שמלותיכם, הוכיחם והזהירם על מידות ותכונות רעות שהיו להם, ולשון שמלותיכם כלשון ופרסו השמלה (דברים כב,יז) מחוורין כשמלה, בעבור שראה מדת הכעס גוברת בהם כשמעון ולוי עד שעשו מה שעשו בלתי הבטה אל הדבר עד שיסתכן יעקב וביתו על ידם, הזהירם על כך שיחליפו שמלותם מכאן ואילך שלא יתנהגו באותן מידות עכ"ל, וממנו למדתי לפרש כן גם כאן עיי"ש, וראה עוד והשווה מש"כ בפסיקתא זוטרתא (שמות ו, ז) ז"ל, שלא שינו ולא "חלפו את שלמותם" ולא גלו סודם ולא בטלו המילה וכו' ע"כ, ולשונם הכוונה ללשון נקיה כאמרם ז"ל (פסחים ג.) לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו וכו' וגמרינן לה התם מל' תורה שאמרה (בראשית ז, ח) ומן הבהמה אשר איננה טהורה ועעיי"ש קראי אחרינא  ע"ז, וכן נהגו אבותינו שאין זוכרים שם הבהמה הרוכבין עליה בשם חמור אלא אומרים נושא אדם, ולפי"ז מובן מה הגורם עי"ז לגאולה ואת"ש.


 


והיות ואנו עוד היום בגלותינו ומובן שציפייתינו גדולה מאוד לגאולה וחובה היא עלינו שהרי מן השאלות ששואלים את האדם בעמדו לבי"ד של מעלה ציפית לישועה (עי' שבת לא:) מוטל עלינו  להתעורר באותם דברים שהביאו לגאולה, והנה בדברינו הנ"ל דייקנו שגאולתם באה ע"י שלא שינו מובן שעלינו להתחזק בזה שלא לשנות מאומה מדרכי אבותינו שהנחילונו לא רק בהלכה שזה מן הדין ולא רק במנהג אלא גם מנוהג וכמבואר בירושלמי (פסחים ד.) ששאלו וענו להם אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש.


 


הב"ה יעזרינו בזכות החג הזה וקדושתו שעד כמה שנתבונן בו ונפיק ממנו עלייה בטהרת עם ישראל כך נזכה לגאולה הקרובה בב"א.


 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0
    0
    סל הקניות שלך
    העגלה שלך ריקהחזור לחנות
    דילוג לתוכן