מאמר מוסר מכה"ר הגאון רבי שלמה קורח שליט"א

כה"ר הגאון רבי שלמה קורח שליט"א
ראש רבני תימן
 

שנאת העמים לישראל
עולם זה הוא כמו מנוהל, מעצמו אינו יכול להכיל את נשגבות והגלויים הא – להים המופעלים כל רגע וכל שניה. וזו סיבת ההתרוצצות בין אדם לחבירו בין אומה לחברתה, ומכאן שנאת העמים ליהודים. כי היהדות היא מקור לכל מה שמתרחש, ושורשיו במעמד הר סיני ועל כל אלו  דברי רבותינו כי משם ירדה שנאה לישראל [שבת פט.] האומות ניסו להיאחז בזה, והמציאו שרשי דתות מדת ישראל, אך לא היה בכוחם לקבל הכל והחטיאו המטרה והרעיון. ולכן תיקון העולם וחזרתו למקור הבריאה והיעוד, מנבא הנביא, ראשית: וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה [ישעיה ב, ד.].

ועוד שלב: והיה באחרית הימים נכון יהיה בית ה' ונהרו אליו כל הגוים. ועוד שלב: ביום ההוא יעבדו כולם את ה' ומלאה ארץ דעה כמים לים מכסים. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ואומות עולם שטבחו בנו והגלונו ושנאו אותנו ללא סיבה לא יזכו ועל זה באו עיקר דברי הנביא זכריה ובכללם הבוגדים בעמם, ונתנו יד לצוררינו וכמו שבגאולת מצרים נגאלו רק חמישית, ושמונים אחוז נאבדו, כך עם ישראל נצרף כצרף כסף וזהב. וכל שנאה ומלחמה איש ברעהו, תחילתו מתסבוכת נפש האדם הבהמית ובתוך כוחות אלה מתחוללת מלחמה פנימית, וכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו מצביעים על חסרון שקט, ודמם רותח, וכל זאת באה בהפעלת שנאה של מאבק גוף בגוף. כמה מגוחך האדם שסופו חופן עצמות מפורקות, עושין כל רע וכל רשע, ואין אדם נותן על לבו על סופו שיש בו גם מן הלעג.

הזוכים לאריכות ימים
אם זכית להאריך ימים וכבר השאת בניך ובנותיך ואינך עמל עוד לפרנסתך ודאגות היום יום, דע כי רק עתה אתה מתחיל לחיות פנוי מתאוות ומרדף אחרי ענינו העולם כי כוחותיך הרוחניים גברו והחלישו כוחותיך הגופניים על כן עיתותיך בידיך לעבוד השי"ת ולהכין דרכך לחיים החדשים בעוה"ב המתקרבים והולכים כי חיש גז ונעופה וימינו כצל עובר [תהלים צ, י.]. הבל אחד גורר הבלים רבים ואל תיגע בהבל, כי יוולד מהבל אחד, הבלים אחרים, היינו הבל גורר הבלים בלי סוף וכמו עבירה גוררת עבירה. וזה הזמן, שיש לך יותר אפשרות, לחלק צדקה לת"ח ליתומים ואלמנות ולידועי חולי רח"ל. כי הנה עוד מספר שנים ספורות תעזוב כל אשר לך, כמאמר הכתוב ועזבו לאחרים חילם [תהלים מט, יא.]. ואל תשמע ליצה"ר המקפץ ידיך לבל תפתח כולה על עשר אצבעותיך ואם היצה"ר יאמר לך קודם בנים, הוא יאמר ג"כ לבנים קודם בניהם וגם יאמר כך לבניהם נמצא שלא זכו בצדקה.

אתה קופאי לחלק הצדקה

כי הצדקה היא צדק לעולם לתת חלק למי שאין לו ובפרט עניים ואומללים ובעלי מחלה רח"ל ואתה התמנית לחלק מאשר הופקד בידיך ע"י השי"ת. נתינתך היא כופר להצלתך למען תצדק בדינך ותזכה לחיי העוה"ב וכמו שאמר דניאל לנבוכדנצר, וחטאך בצדקה פרוק [דניאל ד, כד.]. ואל תדמה בדעתך כי בניך יזכו אחריך אם בעצמך לא זכית, בדרך כלל בניך לא יצילו וירחמו עליך אפילו בעוה"ז ותראה כי חכמינו ברוח קדשם ידעו סוד החיים וגזרו טומאה על עורות האב והאם, ולולי זה היו עושין מזה שטיחין [חולין פ"ט, מ"ב.] או כפות ומזלגות מעצמותיהם כן אתה, כאילו מזדעזע, אבל סוד החכמה הרוחנית נגלה לרבותינו ברוח קודשם. ואחרי ברכת ברוך דיין האמת בפטירת האב מברכים שהחיינו או הטוב והמטיב על ממון שהניח לך בירושה. הפלא ופלא איך חכמים גילו צפונות נפש אלה שבאדם [שו"ע או"ח סימן רכג, ב.]. אני יודע שיש כאלה שידחו קביעה זאת בעוות פנים וכיו"ב והם חכמים גדולים ברפואה ובכל מדע טבעי אבל מדעים שמעבר לטבע רק תורתינו הקדושה מסרה לנו דרך הוגיה רבותינו הקדושים. וכל כך האדם נלעג ע"י עצמו שאפילו כבר מת כאבן שאין לה הופכין רצונו בכבוד שתהיה לו לוייה של אלפים או מאות [יקרא דשכבי או יקרא דחיי -סנהדרין מו, ב.]. אע"פ שאף אחד לא נשאר עמו אחר כסוי עפר בחושך ואפילה וכבר הייתי בלוויה של אחד שיצא עליו שם מן הפושעים, ובאו רבים ללוותו וכשאמרו לי כי נחשבים המלווים כמספר המלאכים, עניתי נכון באו הרבה מלאכי שרת ממצות שהוא מלא כרימון וגם רבים ממלאכי חבלה. גם הייתי בלווית עשיר בעסקי יהלומים ובתו הנערה זעקה במר נפשה כסו אותו ביהלומים, ואף אני מיררתי בבכי עמה אף כי לא קרוב ולא ריע היה לי.

ובתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב: והנה טוב מאד [בראשית א, לא. עיין בעל הטורים]. ר"מ אמר, זה המות [ב"ר פ"ט, ה]. מה היה אם בכל חדר יש סבא וסבתא חלק בני מאה וחלק בני מאתים וחלק בני חמש מאות וכיו"ב הלא האדם היה מחפש איך למות.

וכן אמר ריש לקיש בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלי הן לא חטאו היינו כמי שלא באנו לעולם. [ע"ז ה, א.] ופרש"י לפי שהן חיין לעולם. וכל זמן שהן קיימין, אין אנו חשובין כלום עיש"ב. לפי שכל אחד היה תופס שררה למאות רבות בשנים והדורות שאחריהם לא נשאר להם כלום לכן, והנה טוב מאד זה המות ולא רק טוב אלא מאד. אבל אם לא היה חטא אדה"ר היו כולם בעולמות שאין להם סוף כמו שמתקיימים המלאכים ברבי רבבות עד אין סוף ולא היו צריכים להתחרות ולדחוק איש את רעהו כי לכולם יהיה מעמד וכבר הבטיחו רבותינו כל צדיק יש לו ש"י עולמות [אבות ה, יט.] וכבר רמזו רבותינו תשובה לזה בבראשית רבה [פ"ט ה.] משום רבי ברכיה את כרוב ממשח [יחזקאל כח, יד.] אתה הוא שגרמת לאותו כרוב שימות, עיש"ב. היינו היו בני אדם כרובים בג"ע.

המות הוא החלפת עולם בעולם שני

על כן אל ירע לבך בבוא עתתך כי הלא ידעת מאז שעמדת על דעתך כי לא תחיה לעד. וצריך היית להבין זאת ולהטמיע זה ברצונך וכל שכן שאתה רק מחליף עולם בעולם. וחיים חדשים ממעלה גדולה יותר, באים במקומם ועוד תתענג ותזכה לחזות בזיו השכינה וכסא הכבוד ותשמח לעד.

וכבר כתב הרמב"ם:

הבוכה על מתו יותר מדאי ה"ז טיפש, כי הוא בוכה על מנהגו של העולם. וידיעת דבר זה היא חלק מחכמת האדם. כי האדם לא מת מיתת חדלון ח"ו, ואינו אלא שינה עמוקה כתפלתינו ומקיים אמונתו לישיני עפר. היינו שתחוש האמונה והתקוה להתעורר גם אם אתה כבר ישן בבטן האדמה וכמו בחיים חיותינו נותנין דעתינו כי נשוב ונחיה. גם האדם במותו יחוש גם זאת התקוה. כי האדם לא מת ורק חליפת העור שלו נקברת ונרקבת. ונקרבת רוחו לדין לפני מלך הרחמים אחד ואין בלתו ואפס זולתו. על כן בא אחי ונתפלל שאחר אריכות ימים ושנים טובות לא נכנס לחרדה ואיבוד עשתונות אלא נלך בישוב הדעת ובתשובה שלימה ולקיים מצות התורה במה שאמר הבורא לאדם, כי עפר אתה ואל עפר תשוב,   ודוגמא למיתת משה רבינו שהיתה מעשה מצוה גמורה, וכפי שנצטוה ומות בהר אשר אתה עולה שמה [במדבר כז, יג.].

(מתוך ספרו 'ועמך כולם צדיקים' שי"ל לאחרונה, שיחה ו'-ח').