אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתונו וגו' אסרי לגפן ר"ת אל שהוא רמז לחסד. וס"ת אסרי לגפן עירה ג"י ה"ס עירה ולשרקה בני אתונו ס"ת הוי"ה ור"ת גי' הלילה ע"ה. לפי קצ"ד אפשר לרמוז במ"ש רז"ל כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי מה טעם יומם יצוה ה' חסדו משום דבלילה שירה עמי. ובעסק התורה הוא מייחד קוב"ה ואהדונה"י ייחוד גמור.
כבס ביין לבשו רמז שצריך האדם לפשפש במעשיו ולעשות תשובה על עונותיו ולכבס גופו ונפשו מטיט וצואת חלאת העונות ויטהר עצמו בעסק התורה לפי שהתורה היא רפא' ותיקון לנפש האדם שנא' רפאות תהי לשרך וג"כ היא סם חיים לאדם שמארכת ימיו ושנותיו שנא' כי היא חייך ואורך ימיך ונקראת התורה בשם מנורת זהב שנא' כי נר מצוה ותורה א"ר ונקראת אור על שם שהיא מאירה לאדם להבדיל בין האיסור וההיתר ולפרוש מן העבירות כדי שיהיה זך ונקי ואז בשביל עסק התורה וקיום המצות מייחד זו"ן ייחוד גמור וזוכה לטוב הצפון לצדיקים לעת"ל. ומי שטרח בע"ש יאכל בשבת. השי"ת יזכנו לידע בסודות תורותיו אכי"ר וא"ש את"ם:
יששכר חמור גרם וגו'. יששכר קרי ביה יש שכר. רמז מי שעוסק בתורה ובמצות ובג"ח ומסגל מע"ט מאהבה לשי"ת ולא לשום פנייה אלא כוונתו בזה כדי לייחד הדודי"ם ולאקמא שכינתא מעפרא אז שכרו מרובה והוא מעולה על הכל ואז"ל למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה וזה דוקא אם היא עוסק בתורה שלא ע"מ לקבל פרס. ואז עי"ז מאריכין לו ימיו ושנותיו ע"ד מש"ה כי הוא חייך ואורך ימיך וזוכה לנחול ש"י עולמות שעתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק. וזהו שאמר יששכר יש שכר כלומר השכר של צדיקים העוסקים בתורה לשמה הוא ש"י עולמות. ועוד שבכח עסק התורה מעלין את השכינה לייחדה עם דודה ומפרידין הקליפות ממנה זהו בין המשפתי"ם קרי ביה שפ"ה מתי"ם כלומר שמוסרין וממיתין עצמם על ק"ה ומפרידין הקליפות שנקראים מתים ומעלין את השכינה הנקר' שפ"ה שכן תמצא שפ"ה גי' שכינה. ומתייחדים ייחוד גמור שפ"ת אמ"ת תכון לעד. השי"ת יבש"ל:
וירא מנוחה כי טוב. דרז"ל אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. ואפשר לרמוז שבשעה שאדם עוסק בתורה ומבין על כל דבור ודבור שמוציא מפיו וג"כ ההגיון בתורה הוא לשמ"ה ולא לשום פנייה כגון להתייהר או לקנתר אלא הוא עוסק בה מאהבה ויראה לשי"ת אז וירא מנוחה שיהיה לו נחת רוח ושמחת עולם ישמח ופקודי ה' ישרים משמחי לב לפי שאין שמחה בעולם כמו שמחת התורה. ועוד בעסקו בתורה עושה נחת רוח לשי"ת והיינו וירא מנוחה כי טוב כלומר בשביל התורה שנקרא טוב הוא עושה נחת רוח להקב"ה.
ואת הארץ כי נעמה. כלומר שבעולם יזכו בשבילו ע"ד כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וגו'. א"נ כי נעמה קרי ביה נעם ה' היינו הבינה שמשפעת לכל העולם כולו.
ויט שכמו לסבול היינו שיסבול עול התורה ועול המצות ועי"ז לא יגיע אליו שום נזק. ואמרו רז"ל כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. ויהיה האדם כשור לעול וכחמור למשאוי ליראת ה' ולאהבתו ולסבול עולה של תורה וקיום מצותיה. א"נ ויט שכמו לסבול כלומר שיסבול צער ויסורין הבאים עליו בגופו וכ"ש שיסבול עול מסים וארנוניות שגוזרין עליו ונוטלין ממנו וגם כן חירופין שמחרפין אותו בני אדם יקבל עליו ולא ישוב למחרפו וטוביה דשמע ואדיש הלכות בשתא מאה ואז עי"ז יהיה לו שכר גדול בעבור זה. ואעפ"י שנוטלין ממנו מסים וארנוניות מ"מ הוא בעבור זה נקרא עובד אלהי"ם וזהו ויהי למס עבד. א"נ שזוכה ונעשה בסוד צנור וקו להשפיע למלכות זהו ויהי למס עובד ר"ת גי' ק"ו. וא"ש ה' יגמור בעדי ה' חסדך לעולם מעשה ידיך אל תרף. השי"ת יבש"ל:
כתיבת תגובה