מדובר באדם ירא שמים חשוך בנים שלא היה לו נחת רוח בלי זרע של קיימא. הוא היה חכם ועניו וצנוע מאד למרות עושרו הרב עד אין מספר.
לימים נזדמן לביתו עני מרוד, בגדיו קרועים וגופו מוזנח, מלא פצעים ומכות שחין התפשטו בכל גופו, כשראה את העני נכמרו רחמיו וציוה למשרתו הנאמן הממונה על ביתו לקחת את העני הזה לטיפול רפואי, הנ"ל לקח אותו וטיפל בו במסירות רבה עד שהבריא. לאחר מכן הלבישו בגדים נאים והיה מיושבי שולחנו של אותו עשיר, הגביר שכר לו מלמד ללמדו תורה ולאחר שהיה ת"ח גדול בתורה בנה לו דירה והשיאו אשה, כמו כן דאג לו לכלי מדור כנהוג בישראל. לימים אשת הגביר ביקשה ממנו להיכנס לחדרה וסיפרה כי זה קרוב לחדש ימים פסקה עדנתה והיא חוששת אולי הגיעה לימי זקנתה, הגביר השליך בטחונו בה' ואמר לה גם זו לטובה. אך לא כן הדבר לאחר חדש וחצי ימים התחילה אשת הגביר להרגיש סימנים משונים בגופה הגביר חשש לבריאות אשתו וצוה להביא רופא לביתו לאחר בדיקה אמר הרופא שהאשה בריאה ואינו רואה שום סימן של מחלה, הרופא הלך והאשה ממשיכה בהרגשתה הלא טובה, כשמלאן חודשים ימים הרגישה נפיחות בבטנה ושאלה את בעלה היתכן אולי ה' פקד אותי בפרי בטן, הגביר תמה והלך אל חכם העיר שהיה איש קדוש ויודע דעת עליון וביקש ממנו עצה ותושיה. החכם שאל באורים ותומים ואמר לו הנה אשתך הרה ותלד בן. אבל לא היה כדאי לה אפילו צער העיבור, וסתם את דבריו. הגביר יצא בפחי נפש אך לא אמר לאשתו את דברי החכם. ויהי כמלאת חדשי הריונה נולד להם בן בסימן טוב הגביר הזמין מוהל כשר וירא שמיים ועשה סעודה גדולה כיד המלך, כשגדל הילד החל לשכור לו מלמד ללמדו תורה, הנער למד תורה משנה גמרא פוסקים וכל סוגיא שהביט בה פירק אותה על בוריה, הגביר שמח שמחה גדולה וכתב לבנו כתב צוואה מחיים, הבן נשא אשה ונולדו לו בנים ובנות, הגביר נפטרה אשתו ונשאר אלמן. הגיע לימי הזקנה והיה לטורח רב על בנו וכלתו, הבן החליט שאינו יכול יותר להחזיק באביו וצירף אותו לקבוצת עניים הגרים בבית מוזנח בפאתי העיר, ללא מצעים או בגדים הראויים לו הגביר הזקן הגיע לדכדוך נפש עד שנתמלא כל גופו פצעים. ויהי היום בימי הקור הנורא ימי החורף, היה הזקן הגביר יושב עם העניים ברחוב העיר ויעבור שם בן בנו – נכדו של הזקן – הגביר. ויתחנן הזקן הגביר אל בן בנו – נכדו ויאמר לו, הבט נא וראה נכדי אני סבך ואתה נכדי, את כל הוני הורשתי לאביך בחיי, אך אביך מרד בי וזלזל בי לקח את כל רכושי ועושרי ואותי זרק בין העניים הדלים, בימי חורפי אין לי אפילו בגד או שמיכה לחמם את גופו בימי הקור הנורא הזה. לכן אבקשך שתאמר לאביך לזכור אותי בתור אביו אשר גידלו וחינכו אם יואיל בטובו לשלוח לו בגד לחמם את גופי, הנכד שמע את דברי הסבא בפליאה רבה. היתכן שאנו חיים ברמה גבוהה ואבי יודע שאביו חי עם ענים דלים, הנכד הגיע לביתו וסיפר לאביו את אשר אמר הסבא. אמר לו אביו עלה אל העלייה למעלה שם תמצא מעיל תלוי במסמר. קח אותו ותמסור לזקנך. ויעל הבן אל העליה וימצא שם בגד ישן נושן אשר היה מלא חורים רבים. ויחר לו מאד על הדבר הזה, ומיד לקח מספריים וגזר אותו לאורכו לחצאים שווים, ועל ידי כך התעכב בעלייה הרבה זמן, ויצעק אביו אליו למה התעכבת ומה מעשיך שם, לאחר שקרא האב אל הבן מספר פעמים ירד הבן מן העלייה ובידו חצי בגד, ויאמר לו אביו למה חתכת את הבגד לחצאין ומה תעשה בחצי השני? ויאמר לו הבן את החצי השני אני שומר בשבילך. כי אחרי שתזקין אוציא אותך מן הבית הזה ונגד רצונך תשב עם העניים האומללים. ובימי הקור כשתבקש ממני בגד ללבוש אשלח לך זה החצי הנשאר פה, כי מעשה אבות ילמדו בנים. וכמו שאתה מתנהג עם אביך, כך אני אתנהג עמך, ויבוש האב ויכלם וידע כי חטא חטאה גדולה על שביזה את כבוד אביו ואז הרגיש שגם עליו יעבור כוס זה של בזיון, מיד הלך אצל אביו וביקש ממנו מחילה והחזירו לביתו וטיפל בו במסירות רבה עד סוף ימיו.
הנלמד מזה מאמר חז"ל.
כתיבת תגובה