הגרמופון היה תיבה מרובעת בעלת אשנבים מזוגגים מכל צדדיה, וממנה יצא כלפי מעלה צינור ירוק, הולך ומתרחב כעין חצוצרה גדולה. הצגת תיבת הפלאים הזאת בפני תושבי השכונה נועדה למוצאי שבת. משנסתיימה תפילת ערבית של מוצ"ש פנו בני השכונה לביתו של עמי-מנחם. שם עשו הבדלה ברגש ובשמחה, ובכליון עינים ציפו לראות ולשמוע את התיבה המזמרת. החדר נמלא מפה לפה. אלה שלא מצאו מקום להיכנס עמדו בחוץ ע"י החלון. קול זמרה החל לעלות מתוך תיבת הפלאים. מעבר לזכוכית נראו גלגלים משוננים מסתובבים זה עם זה, נעים לאיטם. צלחת שחורה שטוחה מסתובבת, וזמר חד ומסולסל יצא מפי החצוצרה. כל אלה עוררו התפעלות והשתוממות כאחת. מעתה ואילך היה ביתו של עמי-מנחם מרכז העולם. חיים בנו ישב על כסאו מלא חשיבות עצמית. בארשת של רצינות הנסוכה על פניו היה מעמיד את הגרמופון גבוה על השולחן. מניח עליו את התקליט, מסובב מספר פעמים בידית שהיתה תלויה בצד התיבה. התקליט הסתובב, וזמר היה בוקע מפי החצוצרה. אחר היה מצית סיגריה, שואף ממנה לאיטו, נושף עשן, מביט על ההמון שמסביבו, מרוצה מעצמו כמנצח על כל הקהל, משנסתיים התקליט המירו בתקליט שני, וכך הלאה עד שעה מאוחרת. מתוך הגרמופון בוקע שיר בערבית: "הזי הזי מחרמתך" (תרגומו: נדנדי נדנדי מטפחתך). כולם מקשיבים. האזנה ערבה. הזמר נקלט ונלמד. מעתה החלו הנערים והנערות לזמר אותו, והשיר היה ללהיט בשכונה ובכל העיר.
23
ינואר
כתיבת תגובה