מעשה ביהודי אחד מיהודי כוכבאן, (שמו מנחם) והוא בעל משפחה גדולה וחסר פרנסה. האיש היה פקח ובדחן מאד, והמלך המהדי היה אוהד אותו. פעם אחת לפני הפסח היה חסר פרנסה ממש, ואין במה לקנות אוכל לילדים וכן לקנות צרכי הפסח, בשר, יין, הלבשה וכו'. עלתה לו מחשבה טובה לש"ש, ולקח הכתובה של אמו, והלך לכפר אחד מהכפרים שהם תחת חסות ממשלת אל מהדי, והם היו בתור חכירים ואריסים לשלטונות, והכפרים האלו היו עשירים במים. ובכן נכנס היהודי מנחם לאחד מהכפרים, שהיו עובדים במחצלאות שעושים מעלי דקלי תמרים ונצרים שעושים מהם שטיחים וכו'. האיש מנחם מוכר לאנשי הכפרים ונאמן להם, היה פותח ספר ונותן תרופות וכו'. הוא עשה אסיפה לאנשי הכפר, ואמר שהוא בא בצו המלך אל מהדי, שהוא רוצה שיעשו מכסה לבריכה הגדולה של עיר כוכבאן. הוא לא סובל לכלוך. והראה להם את הכתובה של אמו, וראו את הכתובה עם החתימות והקישוט. והואיל והם בורים לא יודעים לקרוא אפילו אות אחת נכנסו להלם ולבהלה גדולה מאד. אמרו לו גזירה שאי אפשר לבצעה. לעשות מכסה כזה, שהוא כמה מאות מטרים לאורך ולרוחב. ובכן הוחלט שרק מנחם שהוא מוכר למלכות, יטפל להעביר רוע הגזירה. ובאותו זמן אין פרוטה. המסחר היה רק על ידי חליפין. ובכן הפיוס הוא על ידי תשורה למלך. ולכן העמיסו כמה חמורים נושאים מטוב הארץ, תבואה שמן וכו' ועוד שני עגלים בכדי לרצות את המלך. המלך ראה את השיירה והרגיש שכבר מנחם עשה איזו בעיה ואיזה תכסיס. (צילום הכתובה המקורית בעמוד ##) קרא לו המלך מה טיבה של שיירה זו? אמר לו. זה בחסדי השם וחסדיו, הואיל וחג הפסח קרב, ואני מטופל בילדים, ויש הוצאות מרובות ומבקש סליחה מהמלך, והשם יהיה בעזרך. המלך ראה את האנשים מהחלון ונענע להם בראשו, כאילו קבל הפיוס. השיירה המשיכה לצעוד לביתו של מנחם, והמשלחת חזרה מתוך שמחה, שנתבטלה הגזירה ובביתו של מנחם היתה אוירת חג ושמחה וצהלה, והבוטח בה' חסד יסובבנו.
23
ינואר
כתיבת תגובה