מעשה היה בחסיד א' ממשפחת בית צאלח שהיה עני ביותר וכל חשקו ואהבתו ללמוד במשנה ביום ובלילה לא פסק גרסא מפומיה. ובכל ערב שבת וערב יו"ט היה לו עת קבע ללמוד בעת הצהרים מתקבצים יחידי סגולה אל ביה"כנ של בית צאלח והוא הולך עמהם ללמוד זוהר והלכה וכבר רחצו לכבוד שבת ולבשו בגדי שבת עד הגיע זמן התקבץ כל העם לומר שה"ש והם לומדים ככה יעשו כל הימים עד היום הזה. זולתי בערב פסח שלומדים בהרמב"ם ז"ל הלכות קרבן פסח. ובערב יוה"כ לומדים סדר עבודת יום הכפורים בהרמב"ם ז"ל. זה החסיד התנא פעם א' בע"ש אחר הצהרים הוצרך לעלות מן "קאע אליהוד" אל אוזל המדינה עיר הגוים וכבר הוא לובש בגדים לבנים בגדי שבת ולא הפשיטם מעליו. והגוים בארץ התימן מתקנאים מבגדי היהודים שהם לבנים. כיון שהגיע באב אלסב"ח ושם יש מעין גובר. ויש שם גוי קצב מדיח הקרבים ובני מיעים של נבילה. והנה עבר מלפניו, היהודי מלובש בגדי שבת לא ראו זה את זה. ויהי בעברו נתמלא הגוי זעם ועברה והוא טמא משוקץ ומתועב. שפך על היהודי מאחור צואת סניא דיבי וטנף בו ובבגדיו. והיהודי הבין ולא החזיר פניו לאחור ולא ראהו ולא הכירהו. והוא זלגו עיניו דמעות כי איש עני ואין לו מה ללבוש. פתח פיו ואמר רבוניה דעלמא בכל יום ויום אני אומר תני"א ר"ת נטית ימינך תבלעמו ארץ. ת'נן ה'תם כ'יצד ר"ת כה"ת משימות ע"ב. ת'נו ר'בנן כ'יצד ר"ת כת"ר מנין עשרת הדברות שנתת לנו בעבור התנאים עשה עמי אות לטובה יראו שונאי ויבושו והארץ פתחה פיה ונבלע הגוי עד יריכיו. ויצעק ויקרא וי. וי. נבלעתי בקרקע. נתקבצו כל הגוים והיו אוחזים בו להעלותו והוא צועק ואומר הניחוהו פן תצא רוחו. ויחפרו כל הגוים סביבותיו אולי יעלוהו. ולא יכולה והוא צועק ובוכה. והוא אוכל במקומו ושותה ומשתין וישן שלשת ימים. תמהו כל העולם עליו. גם המלך אלאמאם אלהאדי תמה מזה הדבר תמהא גדולה אשר לא היה כמוהו מעולם. עד שבא אליו בעצמו ואמר לו ספר לי מה אירע לך. אמר לו אדוני המלך אני על המעין הייתי מדיח את הקרבים ואת בני מיעים חוץ. והנה עבר יהודי א' מלובש בגדים לבנים נקיים על בגדיו וטנפתי אותם ואני לא ראיתי פניו. גם הוא לא ראה פני. וכיון שעבר מעלי בקשתי לילך הביתה נטבעתי בארץ ככל אשר אתה רואה. עמד וגזר המלך לקבץ את כל היהודים ונקבצו כולם יחד. אמר להם חפשו נא אחרי היהודי אשר הזיק בזה המוסלם. אמרו כלנו נקרב אצל המוסלם המובלע בארץ באו ואמרו לגוי המובלע אתה מכיר ביהודי שחטאת לו והזיק אותך. אמר להם אני לא הכרתי בפניו והוא לא החזיר פניו לאחור. אמר המלך ומה תהא העצה בזה המוסלם כי ימות במקומו. אמרו לו אם על המלך טוב יצוה למוסלם ויקנה בגדים חדשים לבנים משוק של יהודים ואת אשמו יביא כסף נדבת לבו ויניחם בתוך הבגדים זהו קנסו ואת הבגדים ואת הכסף ישלחם ביד איש עתי ויניחם בחצר בית הכנסת של טיר"י. ומי שחטא לו הוא יקחם וימחול לו ויתרפא ויחזור לקדמותו. וכן היה שכן עשה ונתרפא. ולא ידע מי הכהו ומי הזיקו.
23
ינואר
כתיבת תגובה