כשיצא מחמד ממדינה לכבוש את תימן נכנס אל צנעא. ולאחר שתפש אותה יסד שם את המסגד הגדול (אלגאמע) הנמצא שם עד היום. סמוך לאדמת המסגד היה בנוי בית של יהודי ויאמר מחמד לרצות את היהודי שימכר את אדמתו כדי להרחיב את חצר המסגד. אך היהודי התעקש ולא רצה למסור את אדמתו בכל מחיר שיהיה. מחמד כעס מאד מהדבר הזה, שמר את השנאה בלבו ושב למקומו אל העיר מדינה. משם שלח מכתב לידידיו בצנעא ובו שם כתב כשוף וטלסמא וצוום לשים בסתר את אלה בביתו של היהודי. השליחים עשו כמצות אדונם ולא עברו ימים אחדים והנה היהודי מבקש להתאסלם ואף את ביתו ורכושו הוא נותן במתנה לנביא ולאסלאם. ויספחו את בית היהודי לחצר ויבנוה. אז שב מחמד לצנעא וצוה להקיף את המסגד בגדר אבנים. לגדר הזה עשה הרבה שערים שיהיו כמעבר מרחוב לרחוב. במשקוף אחד השערים האלה, שם שתי אבנים שעליהן היה חקוק דבר מה, ותהי פעולתן נפלאה ונוראה, כי כל יהודי העובר דרך הדלת היה מרגיש בנפשו הכרח עצום להתאסלם, ואהבה עזה לדת מחמד. כך נמשך הדבר ימים רבים. הנשיא סאלם שידע מדבר זה, דאג וסבל מאד. ומפני שהיה ידיד המלך התחכם להרוס את הגדר. באחד הימים נכנס אל המהדי בבוקר השכם בפנים עצובים ומלאי צער. שאלהו המלך: מה לך ידידי? אמור לי וכל חפצך אמלא. אמר לו: שלום יהיה לי. אבל חלמתי חלום נורא ורוחי מפעמת בקרבי. בקשהו המלך לאמר: "ספר לי. אל תירא". אמר: "ראיתי מלאך משחית נוטה ידו על המסגד הגדול וחפץ להרסהו בזעם. נגשתי אליו ביראה אף התחננתי לפניו: אנא אל תהרסהו. והוא ענה לי, הנה אני מוותר על הריסתו רק למענך. ואולם בתנאי שיהרס הקיר שעל יד השער שעל משקופו שתי אבנים חקוקות, ואחר זאת נעלם המלאך מעיני ואני הקיצותי". אלמהדי שמח מאד על הדברים האלה ועל הרפואה שבאה לפני המכה, ולכן צוה להרוס תיכף ומיד את הקיר ההוא ולהקים אחר תחתיו. אז לקח סאלם הנשיא את האבנים ההן וישמידן. ויוסר המכשול הגדול אשר שם מחמד ליהודים בצנעא".
23
ינואר
כתיבת תגובה