חלף חג הפסח. ר' אהרן נהנה הנאה מרובה מכמה טעמים. ראשית, שכל המשפחה נאספה בחג, וקיימו מצוות החג כהלכתן. ושנית, שקיים אותו בחוג המשפחה ולא כרגיל בגולה.
מאותו יום אִסרו חג, החל בהכנות למסע לעיר עדן, שהיא מרכז יבשתי וימי בגבול תימן. דבר הנסיעה לא נשמר בסוד, ומובן שנודע ברבים. ואם נודע ברבים נודע גם לשודדי דרכים. והשודדים הודיעו לחבריהם לאמור : "בימים הקרובים יצא ר' אהרן לדרך". ואמנם, באחד הימים יצא ואתו פרדות וחמורים נושאים זהב וכסף לצורך מסחרו.
נסעה השיירה במשך שלושה ימים, וביום הרביעי הגיעו לוואדי עמוק מוקף הרים. בשעה שחצו אותו התנפלו השודדים על השיירה ושדדו אותה כמובן, בין הרכוש השדוד היתה פרדתו של ר' אהרן. הם לא הסתפקו בשוד אנשי השיירה, אלא הכריחום לעלות לראש ההר ולמסור את הרכוש השדוד לידי השיך שלהם. וכך תבעו מר' אהרן והוא הוכרח לעשות כמצותם.
נניח קמעה להמשך ואספר לכם סיפור אחר הקשור בענין אחר.
ר' אהרן דידה אותה בדרך, יחד עם אחיו, עד שמצאו את האם מעולפת מצמא ומרעב ר' אהרן טיפל גם באם, נתן לה לחם ומים עד שוב נפשה אליה ודידה את שתיהן עם אחיו עד הגיען לכפר שלהן, שנמצא לצד הדרך. הם נפרדו בדברי תודה ובשלום בפרידתן, הודו לו על מתנת חייהן. לסיום הסכימו, שנעשה מעשה טוב.
את משא הבהמות של ר' אהרן, זהב וכסף, הריקו לרצפת הסוכה, ספרו את הזהב לחוד ואת הכסף לחוד. והמונה מודיע בקולי-קולות : הסכומים של ר' אהרן כך וכך זהב, וכך וכך כסף. כשמוע האם והבת את השם, קפצו ממקומן והשתטחו לרגלי אביהן, שיך השודדים. לאמור : "היזהר מעשות מעשה רע, חכֵּה" . הן פנו ממנו למיטיבן ר' אהרן, הושיטו לו יד ושאלו : "כלום זוכר אתה אותנו"' ענה, "באמת איני זוכר, אך הקולות מוכרים לי" .
והן הזכירו לו, עת היטיב עמהן והצילן ממוות בטוח. בדרכן מהעיר צנעא לכפרן. אך ר' אהרן הצנוע והביישן והבהול לא אמר דבר ולא ביקש דבר. אך הן הדגישו באוזני אביהן כי "זהו האיש אשר הצילן ממוות ועליך לשלם לו, טובה תחת טובתו". ואמנם, השיך הורה להפסיק השוד וקיבל את ר' אהרן בכבוד רב, השקהו והאכילהו והחזיר את כספו לשקיו וכסף כל הנוסעים אתו ופקד. לאנשיו – "אל תיפול שערה מראש הנוסעים ופרוטה מכספם או חפץ מחפציהם. דעו לכם, אסור לשלם רעה תחת טובה, אהרן זה הציל את אשתי ובתי, שהן שני מאורות עיני. שלחו אותו וכל הנוסעים אתו בכבוד עד הגבול ושני הגיבורים ילוו את אהרן עד מחוז חפצו".
זה הנס, פרי המעשה הטוב, וזה גמולו. אמר החכם מכל אדם "שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו" . ואמנם, ר' אהרן מצָאוֹ.
כתיבת תגובה