בעיר צנעא נכנס ערבי אחד לשכונת היהודים ויש לו כלי מעור הנקרא בערבית מסב ויש בו 200 ריאל. הערבי הסתובב בשכונת היהודים ונפל עליו הכלי עם הריאלים. כעבור כמה זמן עבר יהודי אחד ומצא את הכלי עם הריאלים לקח והלך הביתה. הערבי הרגיש שהכלי עם הריאלים נפל עליו, חזר לשכונת היהודים והיה צורח ובוכה על האבידה.
היהודי ראה את הערבי הולך למות מהצער על הכסף, ירד מביתו ואמר לערבי "הנה אני מצאתי את הכלי שלך קח אותו". הערבי לקח את הכלי והתחיל לספור את הריאלים והנה יש 200 ריאל. אמר הערבי היה בכלי 300 ריאל ואתה לקחת 100 ריאל. אמר היהודי, תאמין לי שאני לא פתחתי את הכלי שלך ואני לא יודע כמה יש לך בכלי הזה. אמר הערבי ליהודי: "אני לא אעזוב אותך עד שתחזיר לי את ה-100 ריאל שלקחת". אמר היהודי: "לא לקחתי כלום". אמר הערבי: "תבוא איתי למשטרה עכשיו נלך לשופט שיפסוק בינינו". אמר -היהודי: "אני בא". הגיעו שניהם למשטרה ואחרי שדיברו עם השוטר, הכניסו אותם לשופט שיפסוק ביניהם. התחילו בטענות שלהם. הערבי אומר: "היו לי 300 ונשארו לי רק 200". היהודי אמר: "אני לא פתחתי את הכלי הזה ולא לקחתי כלום ולא ידעתי כמה יש בכלי". השופט אמר: "אני אעביר אתכם לאמאם שיפסוק ביניהם". האמאם שמע את הטענות של הערבי ותשובתו של היהודי לפני שפסק אמר האמאם: "תביאו את הכלי עם הכסף ומחר תבוא לפסק דין". האמאם הזמין את הרב הראשי של יהדות תימן שיבוא לפסוק ביניהם, הרב יצחק הלוי בא על פי הזמנת האמאם. הערבי טען שהיו לו 300 ריאל והיהודי אמר שזה מה שמצא, הרב בחכמתו ראה שהכלי לא יכול להחזיק 300 ריאל. הרב אמר לערבי: אתה טוען שהיו בכלי שלך 300 ריאל, אתה עכשיו תשבע שבועה חמורה לפי דין האיסלאם שהיה בכלי שלך 300 ריאל. הערבי נשבע שבועה חמורה שהיו לו בכלי 300 ריאל
אמר ליהודי אתה תשבע שבועה חמורה שזה מה שמצאת וכן היה היהודי נשבע זה מה שמצא. הרב אמר לממונה על אוצר המלוכה שיביאו לו 100 ריאל. הביאו לרב 100 ריאל מאוצר המלוכה והכניס את ה-100 לתוך הכלי, וניסה לקשור את הכלי ולא נקשר, הכלי היה קטן מלהכיל 300 ריאל. פסק הדין היה כזה: לערבי אמר אתה נשבעת שהיו בכלי שלך 300 ריאל והכלי הזה לא מכיל 300 ריאל, זה לא שלך תצא לחפש את הכלי שלך. ליהודי אמר, היות ואתה רציתי להחזיר את המציאה, מגיע לך 50 ריאל ו-150 ריאל לאוצר המלוכה וכך נפסק הדין בחתימת האמאם והרב.
כתיבת תגובה