לערבי עני היו שלושה בנים: שניים בגיל הנעורים והאחד ילד קטן. ראה הבן הגדול שהמצב בבית קשה ואין פרנסה בסביבתם והחליט לעבוד בביתו של זקן אחד, שנודע בעשרו, הרחק ממקומם. "אבא", אמר לאביו, "אלך ואנסה את מזלי, אולי אצליח ואוכל לעזור לך בפרנסת המשפחה"; "לך לשלום וה' יצליח דרכך" ברך אותו אביו ונפרד ממנו לשלום. יצא הבן לדרכו ותוך ימים מעטים הגיע לביתו של הזקן העשיר. "יש לך עבודה בשבילי סבא" ? שאל את הזקן; "כן" ענה הזקן, תוכל לעבוד במשק ביתי, תמורת מזונך בלבד ורק אם תוכל לעמוד בתנאים הבאים: לא תוכל להפסיק עבודתך לפני שתשלם שנה מיום בואך; תקבל את ארוחתך רק כאשר הכלב ינבח; תאכל מהפת, אך תשאירנה שלמה; תשתה חלב מהכד מבלי לפתחו. תנאיו של הזקן היו מוזרים למדי, אולם הנער הסכים לתנאיו ונשאר לעבוד בביתו. היות והכלב לא נבח כלל לא קיבל הנער את ארוחותיו ונאלץ להסתפק בשיירי מזון שמצא, עד שכעבור חדשים אחדים מת מרעב וממחלות. היות והימים עברו והבן לא הגיע, אמר אחיו לאביו, "אבא, אלך ואחפש את אחי אולי אמצאנו ואולי יאיר לי המזל פנים וייטב מצבנו". "לך בני, לך לשלום, יצו האל ברכתו לך", ברכו האב ונפרד ממנו לשלום. יצא הבן השני לדרכו ולרוע מזלו נקלע לביתו של אותו זקן עשיר ואכזר וגורלו היה כגורל אחיו הגדול. חלפו שנים והבן הצעיר שהיה ילד קטן בעת שעזבו אחיו את בית אביהם לתור אחר פרנסת בני משפחתם גדל ונעשה לנער חסון ופקח. "אבא", פנה באחד הימים לאביו, "אלך ואראה מה עלה בגורל אחי הגדולים, אפשר ואמצא ברכה בעמלי". "וכי למה לך בני" ? אמר לו אביו "שב עמי והיה לי למקור נחמה, פן יארע לך כאחיך" . "לא, לא אוכל אבי, לא אוכל לשקוט על שמרי, לא אנוח עד אשר אמצאם ואדע מדוע לא שבו", השיב הבן הצעיר נחוש בהחלטתו. בלב כבד לוה האב את בנו היוצא לדרך ובדמעות שליש נפרד ממנו ושפתיו דובבות תפילות וברכות עד בלי די. יצא הבן לדרכו ועד מהרה הגיע למקומו של אותו זקן אכזרי, שם שמע מפי אנשי המקום על קמצנותו ואכזריותו ועל גורלם המר של שני אחיו. התייצב הנער בפתח ביתו של הזקן וביקש לעבוד באדמתה "ברצון רב" אמר הזקן, בחשבו שעוד קרבן נפל לידיו כפרי-בשל ומנה לנער את תנאי עבודתו. קיבל הנער על עצמו את תנאיו של הזקן והחל לעבוד במרץ; משהגיעה שעת האוכל והכלב לא פצה את פיו נטל הנער מקל וחבט בו, עד שהחל לנבוח ועד מהרה הביאה אחת משתי בנותיו של הזקן את ארוחתו. חתך הנער את חלקה הפנימי של הפת שהוגשה לו ואילו את שוליה השאיר בשלמותם, נקב חור בתחתית הכד ושתה את החלב שבו עד תומו, מבלי לפתוח את מכסהו. מיהרה הבת והראתה לאביה את הכד הנקוב ואת הפת המחוררת; "זה כלב בן כלב', אמרה לאביה בהתכוונה לנער, "ראה מה עשה". משכבדה העבודה על הנער ניתק את רצועת העור המחברת את עול המחרשה לשור וישב לנוח; "מדוע פסקת מעבודתך" ? התריס הזקן כלפי הנער. "הרצועה נקרעה", השיבו הלה מבלי להניד עפעף. "אם כן, קח רצועת בקר אחרת וקשור במקומה" אמר הזקן; "טוב", אמר הנער: ובאין אומר נטל סכין וחתך רצועה מראש השור החי ועד זנבו, עד שנפל השור ומת. "מה עשית" ? אמר הזקן; ',עשיתי מה שאמרת', השיבו הנער וחזר למקומו. "אם כן, לך רעה את הצאן", אמר הזקן והפקיד בידיו את הכבשים והעיזים. חודש אחר חודש רעה הנער את הצאן עד שהגיעה עונת הגשמים; "סבא, הגשמים חזקים ואין לי מקום לצאן", אמר הנער לזקן. "הכנס אותם למערה", צוה עליו הזקן. אבל המערה קטנה למדי, ואין אפשרות להכניס את כולם לתוכה" הקשה הנער; "אז תכניס רק את ראשיהם", ענה לו הזקן. כרת הנער את ראשי הצאן כולם, הכניסם למערה והלך לנוח. משראה הזקן למחרת שהנער אינו יוצא לרעות את צאנו, מיהר להעירו ולזרזו למלאכתו. ',מדוע אתה מתאחר היום, צא לעבודתך, הצאן רעבים מחכים לך". "הם לא מחכים לי", השיבו הנער, "כבר מתו כולם". "כיצד"? הקשה הזקן ',אמרת לי להכניס את ראשיהם בלבד למערה, עשיתי כדבריך ענה לו הנער. "אם כן, צא לרעות את הגמלים, אך אל תעלה עמם לראש ההר הגבוה פן יחליקו וישברו את רגליהם', צוה עליו הזקן. עשה הנער כמצוותו, אולם בצאתם מן הבית שפך חילבה בשביל היורד והגמלים שעברו במקום החליקו ושברו את רגליהם. ראה הזקן שרק נזקים גורם לו הנער ואין בידו למנעו מכך, או לסלקו בטרם תשלם שנה להתחלת עבודתו והחליט להתייעץ עם אשתו ובנותיו. למחרת יצא הזקן בחברת הנער, כאילו רצונו שיסייע לו במסחר בשוק, אולם תכניתו הייתה להפיל את הנער לתהום. הנער הבין את מזימת הזקן, ולכן שמר על ערנותו ונזהר לבלי תת לו הזדמנות להרע לו. משחזרו השניים לעת ערב ראו כי שני אנשים מחכים לזקן. "רצוננו לשאת את בנותיך לנשים'" אמרו השניים. "שבו ונדון בתנאי הנישואין" אמך הזקן בשמחה, מקוה שיצליח להוציא מהשניים מוהר גבוה עבור בנותיו. ישבו לשוחח והנה בנו הקטן בוכה: "אבא, אני צריך לסוך רגלי". "קח את הילד שיעשה צרכיו והחזירנו" – פקד על הנער. לקחו הנער, אך משהגיעו לגג אמר לו "אם לא תתאפק, אני אפיל אותך מהגג"; חזרו השניים לאב והילד בוכה, אולם נמנע מלספר לאביו, מפחד הנער. "נו, עלה עם הילד'" האיץ הזקן בנער, "ואחר שיעשה את צרכיו תזרוק אותו מהגג" , אמר הזקן, בהתכוונו לצואת הילד . עלה הנער עם הילד לגג ואחר שעשה צרכיו דחפו עד שנפל ומת. שב הנער אל המסובים והנה קולן של בנות הזקן, השרות אגב טחינת החיטה נשמע ברמה; "אמור לבנותי שינמיכו קולן, לא נוכל לשאת ולתת עם אורחי ברעש כזה". אמר הזקן לנער. מיהר הנער אל בנות הזקן ואמר להן: "אביכן ביקש שתגבירו קולכן, כדי שישמעו אורחיו עד כמה ערב קולכן"; האמינו לו השתיים והגבירו את קולן. זעם הזקן לשמע קולן וצעק לנער: "אמור להן שתחדלנה מיד, יטחן ראשן ברחיים !" מיהר הנער לבית הטחינה והכניס את ראשיהן בין הרחיים עד שהמיתן ושב אל הזקן. משכילו את שיחתם הלכו האורחים לדרכם והזקן נפנה לענייני ביתו. "היכן הילד"? שאל הזקן. "הפלתיו כמצותך ומת" השיבו הנער, "והבנות?" "נטחנו ראשיהן ברחיים, כפי שאיחלת להן בקללתך", ענה לו בערמה. טיכס הזקן עצה בנפשו והחליט להפטר מן הנער עוד באותו לילה. "הלילה נישן על הגג" אמר לאשתו ולנער, "אתה תישן בקצה אחד ואני בשני ואשתי באמצע". טוב אמר הנער, בהעמידו פנים שאינו מבין את תכניתו של הזקן. בלילה דחק הזקן באשתו פעם אחר פעם, באופן שהנער ילך ויתקרב לשפת הגג עד שיפול ויהרג, אולם הנער בערמתו החליף במהלך הלילה את מקומו וישן בין הזקן לבין האשה. לאחר שנפלה הזקנה מן הגג ונהרגה הפטיר הזקן אנחת רווחה ואמר, "הנה נפטרנו סוף סוף מן הנוכל הזה" "לא". הגיב הנער, "לא ממני נפטרת, אלא מאשתך ועכשיו תצטרף אליה", אמר ודחף גם את הזקן מן הגג אל מותו. ירד הנער מן הגג אל הבית שמח בהצלחתו ובנקמת דם אחיו, שהומתו בידי הזקן, נטל את אוצרותיו של הזקן, שהיו ספונים בירכתי ביתו ושב אל בית אביו, לסעדו ולשמחו לעת זקנתו.
23
ינואר
כתיבת תגובה