בחדשים אלו אני עוסק בכתיבת ספר על הדיין וראב"ד הגאון הרב ישעיהו משורר זצ"ל (1), ובמסגרת כתיבת הספר נתקלתי במספר מסמכים היכולים להוסיף ידיעות חשובות על תולדות חייו של הרב הגאון הרב יוסף קאפח זצ"ל, חבר בית הדין הגדול בירושלים. חלק מהמסמכים הללו נמצאים בארכיון של משרד הדתות במחלקה לשיפוט רבני, וחלקם נמצאים בידי הדיין הרב אבירן הלוי, נכדו של הרב שלום יצחק הלוי זצ"ל.
תחילה אני רוצה להציג קוים משותפים בין הרב קאפח לרב משורר, ובהמשך אני רוצה להציג מספר מסמכים חדשים המתפרסמים כאן לראשונה, המוסיפים אור על מעמדו ותפקידיו של הרב קאפח, קודם שמונה לדיין, וכן על השקפתו והתנהלותו הציבורית לאחר הקמת המדינה.
א) קוי דמיון בין הרב קאפח לרב משורר
לרב משורר היו קשרים ארוכים מאוד עם הרב יוסף קאפח. שני גדולי רבני תימן אלו עברו מסלול די מקביל: ראשית, שני חכמים אלו נולדו באותה שנה בתימן, ועלו לארץ יתומים לפני הקמת המדינה. בזמן הקמת המדינה שניהם היו עולים ותיקים באופן יחסי בארץ (2).
הרב יוסף קאפח נולד בעיר צנעא ביום שלישי י"ב בכסלו תרע"ח (1917), ועלה לארץ יתום בכ"ח באב תש"ג (1943). הרב ישעיהו משורר נולד בכפר סחול בני שמסאן בה' בסיון תרע"ח, במחוז איב שבדרום תימן, ועלה לארץ יתום בחודש אדר תרצ"ח (1938).
שנית, שני גדולי החכמים הללו למדו בישיבת מרכז הרב בירושלים, היו מגדולי המתמידים והשקדנים בישיבה, עשו רושם מצוין על ראשי הישיבה, והוסמכו לרבנות ולדיינות על ידי ראשי ישיבת מרכז הרב, אחת הישיבות הבודדות, החשובות והיוקרתיות ביותר בארץ באותם שנים, והישיבה המרכזית עד היום המזוהה עם הציונות הדתית (3). הרב משורר למד בישיבת מרכז הרב, מיד לאחר הגעתו לארץ, בשנים תרצ"ח – תש"א (1938 – 1941), ואלו הרב קאפח התפרנס תחילה מצורפות, ובהמשך למד בישיבה זו בשנים תש"ו – תש"ט (1946 – 1949).
שלישית, שני גדולי רבנים אלו מונו לדיינים מיד לאחר הקמת המדינה, הרב משורר מונה לרב שכונת מחנה יהודה בפתח תקוה קודם להקמת המדינה בשנת תש"ו (1946), ולדיין בבית הדין האזורי בפתח תקוה בחודש ניסן תש"י (1950), והוא למעשה הדיין התימני הראשון במדינת ישראל מבני הדור הצעיר, למעט הרב שלום יצחק הלוי שהיה בן הדור הקודם. הרב קאפח מונה לדיין באופן רשמי מספר חדשים מאוחר יותר, בח' בכסלו תשי"א, כדלקמן. הרב קאפח החליף את הרב שלום הלוי בדיינות בבית הדין האזורי בתל אביב. שני גדולי רבנים אלו היו הדיינים התימנים הראשונים, בני הדור הצעיר, לאחר הקמת מדינת ישראל (4). שניהם מונו לדיינים בצעירותם, בגיל ל"ב שנים בלבד.
רביעית, שניהם היו הראשונים אשר הגיעו לתפקידים הרמים ביותר בארץ בממסד השפוטי הרבני הרשמי של מדינת ישראל. הרב קאפח מונה בשנת תשכ"ט (1969) לחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, ובכ"ז באלול תש"ל (1970) מונה לחבר בבית הדין הגדול לערעורים (5). הוא הדיין התימני הראשון במדינת ישראל שמונה לתפקיד בכיר זה. הרב שלום יצחק הלוי היה הדיין הראשון שנבחר למועצת הרבנות הראשית. הרב משורר נבחר לראש אב בית דין בב' בחשון תשמ"ג (19/10/82), והוא אב"ד התימני הראשון שנבחר לתפקיד זה, ובהמשך בשנת תשמ"ט (1989) נבחר גם לחבר בית הדין הגדול לערעורין.
חמישית, שני הרבנים הללו, לדעתי, היו גדולי רבני תימן לאחר העלייה הגדולה לארץ, והמשפיעים הגדולים ביותר על מסורת יהודי תימן בארץ, כל אחד בתחומו, זאת בנוסף על עבודתם בבית הדין. הרב קאפח בעיקר בכתיבת ספרים, בתרגום ספרי גדולי חכמי ישראל מערבית לעברית, ובשימור מסורת יהודי תימן, ואילו הרב משורר בעיקר בפעילות ציבורית רחבת היקף, ברבנות מקומית, בהסמכת שוחטים ורבנים, ועוד. למיטב ידיעתי, לא היה רב תימני אשר דאג לדור הבא, והסמיך יותר רבנים ושוחטים מהרב משורר.
שישית, שני גדולי הרבנים הללו עברו מסכת תלאות קשה מאוד, עד שנבחרו ומונו לתפקידיהם הרמים, הן קשיים של עליית יתומים לארץ, אך בעיקר קשיים שהערימו עליהם פעילי ציבור מתוך הקהילה התימנית עצמה. לרב קאפח התנגדו בעיקר פעילי העדה, בהקשר למחלוקת הידועה עוד בתימן על הדרדעים והעקשים (6), ואילו לרב משורר התנגדו בעיקר פעילי ההסתדרות התימנים, אשר כעסו על פעילותו התורנית במחנות העולים ובתנועת הפועל המזרחי לפני הקמת המדינה.
שביעית, שני רבנים אלו שמשו בדיינות עד לפרישתם לגמלאות, וכיון שמונו צעירים מאוד, הרי בשנים האחרונות לפעילותם, שניהם היו מהדיינים הותיקים ביותר בארץ.
שמינית, לשני גדולי הרבנים הללו סייע רבות אותו גוברא רבא ויקירא, הרב הראשי לישראל והראשון לציון, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, אשר פעל רבות לגלות כשרונות צעירים מבני הקהילה התימנית וסייע בידם רבות למנותם כרבני שכונות ודיינים. הרב עוזיאל סייע בידי הרב קאפח לקבל את המינוי בת"א, וכאשר גברה ידם של המתנגדים, פנה הרב עוזיאל לרב קאפח ובקשו שלא יתפטר, ודאג לו להעברה לבית הדין בירושלים, וכאשר גם לשם הגיעו המתנגדים, טרח הרב עוזיאל להשקיט ולנטרל את ההתנגדות, והבהיר כי המינוי הוא על תקן של רב ספרדי. הרב עוזיאל טרח לסייע גם לרב משורר במינוי לרב שכונות מחנה יהודה שעריה והסביבה בפתח תקוה, זאת לאחר מאבק חריף וקשה ביותר אשר ניהלו נגדו פעילים מתוך הקהילה במשך כשנתיים, כפי שיפורט בספר (7).
ניתן לומר בודאות, כי פעילותם המרובה והמבורכת של הרב קאפח ושל הרב משורר, הקנתה שם מצוין לדיינים התימניים, עד שהגיע למצב היום, כי כאשר ממונה בן יוצא תימן לדיין או לראב"ד, אין הדבר עושה כל רושם מיוחד היום.
הרב קאפח זצ"ל הכיר לראשונה את הרב משורר זצ"ל בחודש תשרי תש"ד (1943), ובמכתב התנחומים ששלח הרב קאפח לרבנית שרה משורר ולבני המשפחה הוא מציין, כי את הרב משורר הכיר בשנת תש"ד (1943): "את הגאון כמוהר"ר ישעיהו משורר הכרתי מאז חוה"מ סוכות שנת תש"ד כאשר בקר אצלנו בבית הכנסת שלנו בת"א, ועדין אני זוכר את הנושא בו דברנו, ומאז היינו בקשרים".
בשנה זו היה הרב משורר בחור צעיר כבן כ"ה שנים, והגיע לתל אביב במסגרת פעילותו הצבורית לחיזוק המסורת היהודית וסיוע לעולים החדשים מתימן. ההיכרות עם הרב קאפח היתה כאשר הרב קאפח חי בת"א עוד קודם למינויו כדיין, ומעברו לעיר ירושלים.
להלן נוסח המכתב (8):
לק"י כ"ב סיון תשנ"ח
כבוד הרבנית וכל המשפחה
אני מאד מתנצל שלא יכולתי להשתתף בצערכם אבלכם – אבלינו בפטירתו של הגאון כמוהר"ר ישעיהו זצ"ל. הסבה, שלא ידעתי, ורק בסוף ימי השבעה הודיע לנו ר' שלום ימיני. וסבה שנית ועקרונית היא הגיעו גם אלי ימי הזקנה, ואלה עוצרים בעדי לעשות רצוני.
את הגאון כמוהר"ר ישעיהו הכרתי מאז חוה"מ סוכות שנת תש"ד כאשר בקר אצלנו בבית הכנסת שלנו בת"א, ועדין אני זוכר את הנושא בו דברנו, ומאז היינו בקשרים.
אני מקוה שתובן לכם התעלמותי.
המב"ה ינחם אתכם נחמה שלמה
ולא תוסיפו לדאבה עוד
כ"ד המשתתף בצערכם צער רב
יוסף קאפח
שני גדולי רבנים אלו עמדו גם בקשר של שאלות ותשובות. בספר על הרב משורר יובאו תשובות שני החכמים בנושא: עד היכן היא הקריאה בתורה ביום השני של ראש השנה, ובנושאים שונים.
ב) זמן מינוי הרב קאפח לדיין
בדור שקדם לרב קאפח ולרב משורר, שמש בדיינות בארץ ישראל דיין אחד בלבד, והוא הרב שלום יצחק הלוי, רב העדה התימנית בארץ ישראל בשנים תרפ"ה – תשכ"א (1925 – 1961). הוא מונה לדיין לפני הקמת המדינה, וביום הקמת המדינה חודש המינוי שלו כדיין במדינת ישראל בה' באייר תש"ח (14 במאי 1948), הוא יום הקמת המדינה, יחד עם שאר הדיינים, ובראשם הרבנים הראשיים לישראל: הרב הרצוג והרב עוזיאל ששמשו נשיאי בית הדין הגדול לערעורין. הרב שלום הלוי היה הדיין התימני הראשון במדינת ישראל. אלא שכעבור כשנתיים, בשנת תש"י (1950), החלו ליישם את התקנות החדשות, ונאסר לבצע שני תפקידים רבניים: רב הקהילה התימנית ודיין, והרב שלום הלוי קיבל את המינוי של רב העדה והופסקה עבודתו כדיין, בהיותו בן נ"ט שנים (9).
הרב משורר מונה לדיין בבית הדין האזורי בפתח תקוה מספר חדשים לפני שמונה הרב יוסף קאפח לדיין בבית הדין בתל אביב.
בספר החוקים – חוק בתי הדין הרבניים, מב' בתמוז תשי"ב (5/6/1952) מפורטים כל המינויים של הדיינים במדינת ישראל המתחדשת, חברי בית הדין לערעורין וחברי בתי הדין האיזוריים. חתומים על מסמך זה: ראש הממשלה מר דוד בן גוריון, ושר הדתות מר משה שפירא. מפורטים 59 דיינים, מיהם רשומים שלושה דיינים תימניים: הרב שלום יצחק הלוי, מס' סידורי 16, יום הבחירה או יום המינוי היה ה' באייר תש"ח (14/5/48), הרב יוסף קאפח, מס' סידורי מס' 9, יום הבחירה או יום המינוי היה ח' בכסלו תשי"א (17/11/50), והרב ישעיהו משורר, מס' סידורי 48, ויום המינוי היה כ"ז בשבט תש"י (14/2/50) (10).
עפ"י מסמך זה, הרב קאפח מונה לדיין בח' בכסלו תשי"א. השווה את דברי הכתוב בספר הולך תמים, ע' 134, שם מצוטט קטע מדברי הר"י קאפח זצ"ל, כי "החילותי את עבודתי כדיין בתל אביב ביום ב' י"ח תמוז תש"י".
תאריך זה אינו תואם לכתוב במסמך בספר החוקים דלעיל. כיון שאין לפקפק בעדותו של הרב קאפח, ומה גם שבמסמך הבא ישנה הוכחה לעדות הרב, ושם כתב במפורש הרב דוב כץ, מנהל המחלקה לרבנות ושפוט רבני בכ"ד באב תש"י (7/8/50) כי "ובבית הדין נתמנה ועובד הרב ר' יוסף קפח". יש לציין ולהעיר, כי בספר החוקים אין פירוט לאיזה בית דין שובץ כל דיין.
קיימות שתי אפשרויות: ראשית, הכתוב בספר החוקים כי המינוי לדיין נעשה בחודש כסלו תשי"א, מתייחס למינוי השני בבית הדין בירושלים, בעוד הרב קאפח מתייחס למינוי הראשון בתל אביב, שם החל בתפקידו בי"ח בתמוז תש"י. חיזוק לכך מהכתוב בספר הולך תמים (ע' 135), כי "עבודתי בתל אביב נמשכה פחות משנה, ובשנת תשי"א עברתי לירושלים". לפי זה, התחלת עבודתו בבית הדין בת"א היתה בי"ח בתמוז תש"י, והמעבר לבי"ד בירושלים היה בח' בכסלו תשי"א.
שנית, ניתן לומר כי שני המינויים מתייחסים לבית הדין בת"א, הרב הראשי, הרב עוזיאל זצ"ל מינה את הרב קאפח והתחלת העבודה בפועל היתה בי"ח בתמוז תש"י, אך סיום המינוי הרשמי ואישור בכתובים היה רק בח' בכסלו תשי"א, כפי שכתוב בספר החוקים.
ג) תהליך מינוי הרב קאפח לדיין
בספר הולך תמים כתובים קטעים מזכרונותיו של הרב, על דרך המינוי והחששות שהתלוו לכך, בעיקר החשש לפגיעה בכבוד הרב שלום יצחק הלוי, עקב מינויו של הרב קאפח על התקן של הרב שלום הלוי. להלן נראה מסמך חשוב השופך אור על מינוי הרב קאפח במקום הרב שלום הלוי.
תחילה, קטעים מזכרונותיו של הרב בכדי להשוות למסמך החשוב המתפרסם כאן לראשונה (שם ע' 133 – 134):
בשנת תש"י… כעבור זמן קצר שוב פנה אלי הרב דוב כץ והציע לי דיינות בתל אביב במקומו של הרב שלום יצחק הלוי, בבית דינו של הרב יוסף הלוי. אני אמנם הסכמתי להצעה, אבל שאלתי את הרב כץ: ומה יהיה עם הרב שלום יצחק הלוי, והרב כץ אמר לי שהוא יוצא לפנסיה. אני חששתי מהתוצאות. בקשתי שהות מהרב דוב כץ כדי לחשוב, פניתי שוב להגרב"ץ עוזיאל זצ"ל, והוא הציע לי לשאול את הרב שלום יצחק. הלכתי לר' יהודה רצאבי וספרתי לו את העניין ובקשתיו שיתלווה עמי אל הרב שלום יצחק הלוי לשאול אותו, אך הוא הציע שיבוא עמי אל הרב רפאל אלשיך זצ"ל. פנינו אליו שנינו, הוא מיד קם והתלבש ויצא אתי אל ביתו של הרב שלום יצחק הלוי. ר' יהודה רצאבי פנה לדרכו. הרב רפאל ז"ל הסביר לרב הלוי את מטרת בואינו, הציעו לי לחכות בחדר החיצון ושניהם נכנסו לחדר הפנימי, איני יודע מה דברו, אבל כשיצאו אמרו לי לקבל את ההצעה. הרב שלום הוסיף שהוא ימשיך לבוא לבית הדין עד שיסדירו לו את הפנסיה ובכך נסתיימה הפגישה. בשבוע שאחריו קבע לי הרב כץ פגישה עם הרב יוסף הלוי, ואז התקבלתי לעבודה בבית הדין בתל אביב. החילותי את עבודתי כדיין בתל אביב ביום ב' י"ח תמוז תש"י.
כשבוע עברה ישיבתי בתל אביב בסדר, בשלום ובהבנה עם הרב הלוי, שהמשיך לבוא לבית הדין כפי שדובר בינינו.
חששו של הרב קאפח היה חשש אמיתי ומוצדק, עקב הרגישויות של המחלוקת הגדולה בצנעא על היחס לקבלה, בין סבו של הרב יוסף, מרי יחיא קאפח מייסד הדרדעים, לבין אביו של הרב שלום, הרב יחיא יצחק הלוי, הרב הראשי לתימן וראש "העקשים". אשר על כן, הרב קאפח לא רצה לקבל את המינוי בניגוד לרב שלום, ולפי עדותו של הרב יוסף קאפח, הרב שלום הסכים למינוי הרב קאפח.
לדעתי, ניתן לראות ממקרה זה את אצילותו ואת חכמתו המרובה של הרב שלום, שכן הוא נהג עפ"י מאמר חז"ל "נאה דורש ונאה מקיים", וכפי שסייע רבות לרב משורר להבחר לרב שכונת מחנה יהודה בפ"ת למרות הביקורת הקשה שספג עקב זאת, בכל זאת התמיד בשיטתו לחפש כשרונות צעירים מבני הקהילה, לעודד אותם ולסייע להם להשתלב במערכת הרשמית של מדינת ישראל, ואף להתקדם בה. וניתן לראות כאן את גדולתו של הרב שלום, אשר לא נטר טינה לרב קאפח על המחלוקת שבין שני גדולי הרבנים בצנעא בין שתי המשפחות.
מ"מ, עפ"י עדותו של הרב קאפח, הרב דב כץ אמר לרב קאפח כי הרב שלום עומד לצאת לפנסיה. הרב שלום, כאמור, היה בשנה זו בן נ"ט שנים.
ואולם, ממסמך רשמי אשר כתב הרב דב כץ בכ"ד באב תש"י (7/8/50), אל התאחדות התימנים, אשר נציגיהם ונציגי מועצת הרבנות ליהודי תימן, נפגשו עמו שלושה ימים קודם לכן, בכ"א באב, ישנו תיאור מפורט על הנימוקים להפסקת עבודת הרב שלום כדיין בבית הדין בתל אביב והשארתו כרב העדה בלבד. הנימוקים הם:
א) הפרדה בין תפקיד רב קהילה לבין דיין בבית הדין. התקציב של דיין הוא ממשלתי ואילו התקציב של רב מקומי הוא תקציב עירוני. לא ניתן מינוי לאדם בשני התפקידים הנ"ל. ב) עדיף לקהילה התימנית שהרב שלום ימונה לרב העדה, אחרת היא עלולה להפסיד את התקן של רב העדה. ג) הרב שלום היה חולה בשנתיים האחרונות ולא יכל לשבת בכל שעות העבודה בבית הדין.
במסמך זה משבח הרב כץ את הרב שלום הלוי "וחביב הוא על צבור התימנים", ולא מוזכר עניין הפנסיה של הרב שלום. כמו כן הוא משבח את הרב קאפח: "כוח רבני חשוב שיצאו לו מוניטין כגדול בתורה".
להלן נוסח המכתב אשר כתב הרב דב כץ, אל התאחדות התימנים, ובו גם עדות כי הרב קאפח מונה לדיין לפני כ"ד באב תש"י, הוא יום שליחת המכתב:
מדינת ישראל
משרד הדתות
7/7925/רת"א
המחלקה לשיפוט רבני
ב"ה, ירושלים, כ"ד אב תש"י
(7.8.50)
לכבוד התאחדות התימנים בישראל
תל אביב
רח' העליה 1
א.נ.
עפ"י בקשתכם הריני מוסר לכם בכתב את תשובתי למשלחת שהופיעה לפני, מטעם התאחדות התימנים ומועצת הרבנות ליהודי תימן ביום כ"א מנ"א בקריה, בקשר עם החזרת הרב שלום הלוי לתפקידו בשיפוט בבית הדין בתל אביב.
א. איש לא פיטר את הרב שלום הלוי ולא סילקוהו מתפקידו, כפי שהפיצו בציבור. בקשר עם החלטת הממשלה להפריד בין השיפוט הרבני המתקיים על תקציב הממשלה לבין הרבנות המקומית המתקיים על תקציב הרשות המקומית, נקבעו רבנים מיוחדים שישמשו בבתי הדין ורבנים שישרתו בשרותים הרבניים במקום. מכיון שהרב שלום הלוי שימש גם כרב העדה התימנית בתל אביב וגם כחבר בית הדין, החליט משרד הדתות בהסכמת הרבנות הראשית והמועצה הדתית במקום לקבוע לו את תפקידו כרב העדה התימנית ולמנות בית דין רב תימני אחר מהנימוקים הבאים:
1. יש להרב שלום הלוי נסיון של עשרות שנים כרב העדה וחביב הוא על ציבור התימנים, ולא
רצוי להפסיק את הקשר הזה.
2. במקרה שיעבירו אותו לשיפוט רבני בלבד, יש חשש גדול שהעיריה לא תסכים לאשר רב אחר
לעדה התימנית, כי רק מפני שהנ"ל שימש בתפקיד זה במשך כל השנים, הסכימה העיריה
לכך, ותישאר העדה התימנית בלי רב ומנהיג רוחני.
3. בשנתיים האחרונות היה הרב הנ"ל חולה ולא היתה לו האפשרות לשבת בבית הדין בכל
שעות העבודה. לאחר ההסדרים החדשים בבית הדין, שהונהגו כעת, יש חשש מבוסס שהרב
הנ"ל לא יוכל מטעמי מצב בריאותו למלא תפקיד קשה זה הדורש דיוק בזמן ועבודה מאומצת.
ב. באשר לשאלת המשלחת שהרב הנ"ל ישאר גם כרב העדה וגם כחבר בית הדין, אנו מודיעים לכם שדבר זה לא בא בחשבון. הפרדת שני התפקידים האלה היא החלטה שאין לשנות אותה ואנו הולכים ומגשימים אותה ביחס לכל הרבנים. אין אנו רואים שום פגיעה בכבוד הרב הנ"ל בזה שישמש רק כרב העדה. ואדרבה, הרבה מהרבנים האשכנזים דרשו דוקא להשאר כרבני המקום. ו(ה)עדה התימנית עוד הרויחה בזה שנתוסף לה בתל אביב כוח רבני חשוב שיצאו לו מוניטין כגדול בתורה.
ג. אין מקום כעת להעביר את הרב הנ"ל שוב לשיפוט, כי כבר נעשה מעשה. הוא כבר אושר ע"י העיריה כרב העדה, ובבית הדין כבר נתמנה ועובד הרב ר' יוסף קפח.
הבאתי את תעצומות המשלחת לפני השר והוא אישר את כל דברי כנ"ל.
בכבוד רב
הרב דב כץ, מנהל המחלקה
בדיעבד ניתן לומר, כי גם הסכמתו של הרב שלום למינוי וגם מכתבו והחלטתו של הרב דב כץ, מנהל המחלקה, לא סייעה להשקיט את הרוחות ואת ההתנגדות למינוי הרב קאפח, וכעבור תקופה קצרה יריביו של הרב יוסף המשיכו להיאבק, עד שנחלץ לסייעו הרב עוזיאל והעבירו לירושלים. המאבק נגד המינוי של הרב יוסף לא היה מטעמי כבוד ודאגה לרב שלום הלוי, שכן הרב שלום באצילותו ובחכמתו הסכים למינוי, ואף לאחר שעבר לגור בירושלים יחסיהם היו תקינים וטובים, והרב שלום הלוי בא להתפלל בבית הכנסת של הר"י קאפח – "ובא להתפלל אצלי בבית הכנסת שלנו", כעדותו של הרב יוסף.
המאבק כנגד המינוי של הרב קאפח אף בירושלים מלמד, כי היה כאן נסיון של חיסול חשבונות ונקמה, על הרקע של המחלוקת בתימן, כפי שנשמעים הדברים מדי פעם עד היום.
ד) מינוי הרב קאפח לאיתור רבנים תימניים במחנות העולים
הגיעו אלי שלושה מסמכים, מיהם ניתן ללמוד כי לרב יוסף קאפח היה כתב מינוי לאתר רבנים תימניים במחנות העולים ובישובים התימניים, בכדי למנותם לרבנים רשמיים מטעם משרד הדתות.
שניים ממסמכים אלו נכתבו בחדשים כסלו תש"י, בו הרב קאפח קיבל את המינוי, והמסמך השלישי הוא מחודש שבט תש"י, בו מבוקש לאשר את הרב יוסף קורח, אותו מצא מתאים הרב קאפח לרבנות בארץ. עפ"י התאריכים הללו ניתן להסיק, כי עוד בתקופת לימודיו בירושלים קודם שמונה לדיין, זוהה הר"י קאפח כתלמיד חכם אשר התבקש לאתר תלמידי חכמים מבין העולים. הרב קאפח מתואר במסמכים אלו: "רב תימני חשוב", "האדם המוכשר לזה מבין צעירי חשובי תלמידי החכמים התימנים", וכן "שליחנו". אף בנושא זה הרב עוזיאל היה בעד וסייע בכך.
שלושה מסמכים אלו נכתבו על ידי הרב דב כץ, מנהל המחלקה לרבנות ושיפוט רבני במשרד הדתות.
להלן נוסח המכתבים (11):
להלן המסמך הראשון:
משרד הדתות
המחלקה לרבנות ושיפוט רבני
ב"ה, ירושלים, כ"ב כסלו תש"י
13 בדצמבר 1949
לכבוד
הרב י. ל. הכהן מימון
שר הדתות
ירושלים
ר.מ.נ.
בקשר עם בעית הרבנים בישובים של העדות המזרחיות, שזוהי שאלה בוערת, אני מציע לשלוח רב תימני חשוב למחנות העולים והישובים התימנים לבדוק אם יש ביניהם רבנים מוכשרים המוכנים לקבל עליהם תפקידים של רבנות ולקשר אותם עם הישובים הזקוקים לכך.
באתי בדברים עם הרב הראשי ב.צ. עוזיאל והוא תומך בהצעה זו. מצאתי בהסכמת הרב עוזיאל את האדם המוכשר לזה מבין צעירי חשובי תלמידי החכמים התימנים, הרב יוסף קפח (חבר המכון למשפט התלמודי).
אני מבקש את כב' השר לקבל את ההצעה הזאת, ולהקציב למטרה זו 50 ל"י להוצאות ולמשכורתו של השליח.
בכל הכבוד
(חתימה)
הרב דב כץ
מנהל המחלקה
להלן נוסח המסמך השני:
משרד הדתות
המחלקה לרבנות ושיפוט רבני
ב"ה, ירושלים, כ"ח כסלו תש"י
19 בדצמבר 1949
תעודה
הריני מאשר בזה שהמוכ"ז הרב יוסף קפח הוא מורשה מטעם משרד הדתות לבקר את מחנות העולים והישובים התימנים כדי לבוא בדברים עם העולים החדשים ולקבוע אם יש בהם כאלה שראויים למלא תפקידים רבניים.
חתימה
הרב דב כץ
מנהל המחלקה
להלן נוסח המסמך השלישי:
משרד הדתות
המחלקה לרבנות ושיפוט רבני
ב"ה, ירושלים, י"א שבט תש"י
29 בינואר 1950
לכבוד
הרבנים הראשיים לישראל
כאן
ר.נ.
המוכ"ז הוא הרב יוסף קורח, מהרבנים ששליחנו הרב קפח מצא במחנות והמוכנים לקבל משרת רבנות בישובי עולי תימן.
אבקש את כת"ר לעמוד על טובו וכושרו, ואם תמצאו אותו ראוי לאותה איצטלא, נא לתת לו מכתב המלצה ואנו מצדנו נכוון אותו לנקודות ישוב שונות של יהודי תימן כמועמד לרבנות.
בכל הכבוד
(אין חתימה)
הרב דב כץ
מנהל המחלקה
ה) פעילותו הציבורית של הרב קאפח
הרב יוסף קאפח נמנע כמעט לחלוטין מפעילות ציבורית תורנית. זו היתה השקפתו וכך נהג כל חייו. ניצנים לכך ניתן לראות כבר בתחילת דרכו כאשר נבחר לדיין, ובספר הולך תמים ע' 133, ישנו ציטוט מדבריו:
"עוד באותה שנה פנה אלי הרב דוב כץ שהיה פקיד או מנהל במשרד הדתות והציע לי דיינות בעיר צפת. אני שמחתי כי בעיר זו אין תימנים ולא אצטרך להתעסק עם ציבור, אך בבית לא רצו ולא הסכימו להצעה, ואני דחיתי גם אותה הצעה".
כלומר, הרב קאפח העדיף לקבל מינוי של דיין בעיר צפת הרחוקה מתל אביב ומירושלים, לא להתעסק בצרכי ציבור ולמלא את תפקידו בעיר שאין בה תימנים, כנראה, בכדי שלא יציקו לו על אותה מחלוקת מפורסמת בתימן, שאינה קשורה אליו ישירות.
בספר הולך תמים ע' 159 ישנו צילום של מסמך מטעם "מועצת הרבנות ליהודי תימן", שע"י התאחדות התימנים בישראל מכ"ז בתמוז בתמוז תש"י (1950), ושם מוזכר הרב קאפח ברשימת: "ב) נשיאות בפועל" של מועצת הרבנות יחד עם הרב רפאל אלשיך, נשיא, והרב חיים עראקי סגן נשיא, יחד עם הרב קאפח.
הגיע לידי הארכיון של מועצת הרבנות ליהודי תימן, כאשר רוב המסמכים הם משנת תשי"ט. עברתי על כולו, וניתן לומר בודאות כי הרב קאפח מוזכר פעמים בודדות בפרוטוקולים, והוא לא הופיע כלל לישיבות הללו, כנראה, מתוך בחירה.
הדברים תואמים להשקפתו ולדבריו שצוטטו לעיל. לדעתי, הוא לא שיתף פעולה עם שאר רבני תימן בפעילות המבורית – תורנית משתי סיבות עיקריות, ראשית, הרב קאפח העדיף להתמסר כולו לכתיבה ולשימור מסורת תימן, ושנית, מטעמי אופי. הוא היה צנוע ולא היה רודף כבוד, ונמנע עד כמה שניתן מעימותים וסכסוכים, ואף התרחק מכל פעילות שהיתה בה פוטנציאל למחלוקת. אשר על כן, העדיף לא לעסוק בפעילות ציבורית ולא להשתתף בכל הכינוסים הללו.
הערות
1) בסיוע ובשתוף הרבנית שרה משורר, ובני המשפחה. אני רוצה להודות למשפחת משורר על הרשות להשתמש במסמכים מתוך הספר על הרב משורר במאמר זה, ובעיקר למאיר משורר, בנו של הרב, על המאמצים הגדולים אשר טרח למצוא את המסמכים הללו. כמו כן אני רוצה להודות לידידי הרב הדיין אבירן הלוי שליט"א, אשר נתן בחפץ לב את כל המסמכים שברשותו לצורך המחקר והפרסום במחקרי השונים, ואף את הארכיון של סבו, הרב שלום יצחק הלוי זצ"ל, ממנו שאבתי חומר גם על הרב קאפח זצ"ל.
2) כל החומר המתפרסם כאן על הרב משורר זצ"ל, הוא תמצית מתוך הספר על הרב משורר העומד להתפרסם, אי"ה, בקרוב, ושם יובאו הדברים באריכות, כולל המסמכים.
החומר המתפרסם כאן על הרב קאפח זצ"ל מבוסס על הספר שכתבה נכדתו, אביבית לוי: הולך תמים, תשס"ג, וכן מתוך האנציקלופדיה לחכמי תימן, חלק א', ע' 542 – 543. בע' 108 של הספר הולך תמים, פורסמה מפת תימן, מתוך המפה שהכנתי ופרסמתי באנציקלופדיה לחכמי תימן, באישורי.
3) יש לשבח בזה גם את ראשי ישיבת מרכז הרב בשנים אלו: הרב הגאון ר' משה חרל"פ, הרב רענן קוק, כולם זצ"ל, ואחרים, אשר ישיבתם היתה בית היוצר העיקרי לכל הרבנים התימניים אשר מונו בשנים הראשונות להקמת המדינה לראשי ישובים. מהמחקר שערכתי בספר על הרב משורר, התברר לי כי הרבנות בארץ לא הכירה באף רב ששימש ברבנות בתימן עד שלא נבחן והוסמך בארץ. כמעט כל הרבנים אשר שמשו בארץ, הוסמכו לרבנות ולדיינות בישיבת מרכז הרב. נודע לי גם, כי הרב דוד גברא זצ"ל, רב העיר יבנה, למד והוסמך לרבנות בישיבת מרכז הרב.
4) יש לשבח את הרב שלום הלוי, אשר עודד את הרב משורר, ואף סייע בידו רבות לקבל את המינוי לרב שכונת מחנה יהודה בפ"ת. הרב שלום זצ"ל הביט לעבר הטווח הרחוק יותר ודאג למצוא כשרונות צעירים ולטפח אותם, כפי שמפורט בספר על הרב משורר. הוא התלונן בפני גופי הממסד, כי היום אין ממנים ודוחפים רבנים צעירים, ובהמשך טוענים כי אין רבנים תימנים בעלי נסיון. הרב שלום לא התנגד למינוי הרב קאפח לדיין על התקן שלו, כפי שמפורט בספר הולך תמים, ע' 133 – 135.
5) הולך תמים, ע' 148 – 151.
6) וראה עוד את הרקע למאבק למנוע את המינוי של הרב קאפח, בסעיף ג' לקמן.
7) זה המקום להודות ולשבח את הרב עוזיאל זצ"ל אשר למרות המאבקים והקושי למינוי בעלי תפקידים מקרב העולים התימניים, השכיל למצוא את הכשרונות, לטפח אותם ולהיאבק באופן חריף וקשה למינויים. לדעתי, הוא היה אמור לקבל גם את האות "יקיר העדה התימנית" על כל מאמציו למען הקהילה באותם שנים קשות.
8) צילום מכתב זה והשו"ת ביניהם יפורסמו, אי"ה, בספר על הרב משורר.
9) הרב שלום יצחק הלוי נולד בצנעא בשנת תרנ"א (1981) ונפטר בירושלים בשנת תשל"ג (1973). בן דורו כמעט הוא הרב חיים חובארה, נולד בצנעא בשנת תרס"ב (1902), עלה לארץ אף הוא לפני הקמת המדינה, בשנת תש"ב (1942), שימש דיין בבית הדין של הקהילה התימנית בירושלים, ובבית הדין הרבני האזורי בבאר שבע, ונפטר באותו יום בו אמור היה לשבת בבית הדין האזורי בת"א, בשנת תשכ"ב (1962). על שני הרבנים הללו ראה באנציקלופדיה לחכמי תימן, חלק א', ע' 144, ו- 239.
אגב, בטיעון זה, בו הפסיק הרב שלום לשמש בכפל תפקידים, השתמשו יריביו של הרב משורר בפתח תקוה, וטענו כנגדו, מדוע הרב משורר ממשיך לתפקד גם כדיין וגם כרב מחנה יהודה.
10) בספר על הרב משורר נפרט את כל המסמכים מהם ניתן ללמוד, כי החל לשמש בבית הדין מספר חדשים לפני ניסן תש"י.
11) מסמכים אלו נמצאים בארכיון א"מ ג' 4778/40.
פורסם ב: ידיעות חדשות על הרב הגאון ר' יוסף קאפח זצ"ל, מסורה ליוסף- כתב עת העוסק במורשתו של הגאון ר' יוסף קאפח נע"ג, כרך ו, קרית אונו- נתניה תשס"ט, ע' 29 – 44
כתיבת תגובה