שאלה מצויה מאוד בתקופה זו היא, כאשר בחורי הישיבות מבני ק"ק תימן באים לביתם לשבת, ובישיבה קראו פרשת פנחס, וכעת באים הם לבית הוריהם המתפללים בלדי, ושם יקראו השבת רק פרשת "מסעי", ונמצאו חסרים פרשת "מטות" וכן כל יוצא בזה, האם יש חיוב או אפילו הידור שילכו לשמוע קריאת התורה במקום אחר. דבר זה שייך גם במשפחה שהתארחה וכיו"ב.
תשובה: בדבר זה שגו רבים, עד שראיתי לאחד מרבני עדתינו שכתב בזה, שמאחר שבחורי הישיבות מצטערים בחסרון הפרשה, ראוי לבטל את מנהג אבותינו בקריאת "חוקת בלק". ולא שת לבו לברר שורש הענין, כי טעות היא בידם.
שכן דבר זה פשוט כביעתא בכותחא, כי קריאת התורה בשבת {ואף בב' וה'} היא "חובת ציבור", ומוטלת היא רק כאשר ישנם עשרה מישראל יחד, אך יחיד שלא שמע קריאת התורה, {כגון השוהה בבית חולים וכדו'}, אין לו חיוב ללכת לשמוע קריאת התורה במנין אחר או להביא עשרה שיקראו לו כלל, שכן מעולם לא היה הוא בכלל החיוב.
וכן מבואר בדברי הרמב"ן במלחמות {פ"ק דמגילה ה' ע"א}, גבי מגילה בזמנה בעשרה, שהביא קושית בעל המאור, דא"כ הא דתנן (במגילה כ"ג ע"ב) אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא וכו' בפחות מעשרה, מכדי במס' מגילה קיימינן, ואמאי לא חשיב מקרא מגילה שאינה בפחות מעשרה. ותירץ בזה"ל, השנויים במשנתינו כולם חובות הצבור הן, ואינן אלא במחוייבין בדבר, אבל מגילה כשם שהצבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב, ויחיד שלא קרא צריך עשרה משום פרסומי ניסא וכו'. ע"ש. וכן בהר"ן שם. ומבואר שאין חובת קריאת ס"ת על כל יחיד בפ"ע.
וכן נקטו כל הפוסקים להלכה, וכמבואר בשו"ת סמיכה לחיים {חאו"ח סי' ב די"ד ע"ג, בתשובה למהר"י חזן בעל החקרי לב}, בביאור תקנת קס"ת וז"ל: "ונ"ל שלא היתה תקנת נביאים לכל יחיד ויחיד שיקרא או שישמע קריאת ס"ת בשבת ויו"ט, אלא שיקראו בצבור בשבת וי"ט סדרו של יום, וכל שקראו בצבור סדרו של יום אף אם כמה יחידים לא שמעו נתקיימה תקנתם" עכ"ל. וכ"כ בשו"ת גינת ורדים {או"ח כלל ב' סי' כ"ד}: "וא"כ ע"כ לומר דתקנת קריאת ס"ת בצבור ליתא משום חובת ת"ת אלא לפי שלא היו לומדין תורה ברבים בכנופיא ובפרהסיא שלשה ימים רק היו קורין כל א' לעצמו לכן נתקנה תקנה זו שלא יעברו ג' ימים מלקרות בתורה בכינופיא ובפרהסיא ובכה"ג התורה מתעלית ושכרם הרבה מאד וכו', והשתא כיון שקריאת התורה הוקבעה לצבור חובת צבור היא ולא חובת יחיד אין לנו להוסיף על התקנה ולהטילה על היחיד" עכ"ל. וכ"כ בשו"ת מהר"י פראג'י {סי' ע"ז}: " חדא כיון דקריאת התורה ברבים היא תקנת משה רבינו ע"ה" עכ"ל עי"ש. וכ"כ בשו"ת משפטי עוזיאל {ח"ג או"ח סי"ד}: " והואיל ועיקר התקנה היתה לקריאה בצבור מעין מעמד מתן תורה צריך שתהיה בעשרה" עכ"ל. ועיין בשו"ת יביע אומר {ח"ד יו"ד סי' ל"א עמ' שי"ג} שחיזק יסוד זה באריכות.
נמצינו למדים, כי אין שום טעם לעזוב את בית הכנסת כדי "להשלים" פרשה שלא שמע, שהרי אין עליו כל חיוב ואף לא הידור להשלים מה שלא שמע. שכן קריאת התורה חובת ציבור היא ועליו היא מוטלת, ורק ציבור שלם שבטלו פרשה ישלימוה, וכמו שפסק הרמ"א {קל"ה ס"ב}. מה גם שרבים הולכים לשמוע את הפרשה החסרה בבתי כנסת של עדות אחרות, שלדעת מהרי"ץ {שו"ת פעולת צדיק ח"א סי' כ"ד} הוו ספרים פסולים לדידן מחמת השינויים הרבים שביניהם, ונמצא שכרם בהפסדם, וכבר האריכו על פתגמא דנא, ואם באנו להתיר היציאת יד"ח מצד דבטלי לציבור, הבו דלא לוסיף עליה היכא דאפשר לצאת יד"ח בס"ת כמסורת אבותם.
כתיבת תגובה