ובמרחק ג' פרסאות מן סנואן לצד דרום, יש עיר חרבה נקראת : אל-בירא, שנחרבה בחדש תמוז שנת בל"ז לשטרות. כך שמעתי מפי מגידי אמת, איש מפי אישי, שסיפרו שהתנפלו עליהם אויבים בליל- ש"ק, ויהרגו אנשים ונשים וטף, וישבו כל מה שהיה להם ואת העיר שילחו באש. וגוי אחד שָבָה ב' בנות, חמד אותן מרוב יפין, וירכב אותן על הגמל מאחוריו וילך. ויהי בעברו תחת האלה, החזיקה הבת האחורית בענף-העץ ותפל לארץ ותברח לכיוון באר המים של עירה, שעומקה כ-י"ב מטר עד המים והקיפה כ-ב' מטרים. וכשהרגיש הַשַּׁבָּאי ברדתה מן העץ ובבריחתה, רדף אחריה. והיא ראתה אותו רודף אחריה, זרקה עצמה לבאר ומתה. ומאותו יום והלאה נקראת הבאר ההיא : ביר אל-בנתי (אני עמדתי עליה). יהי זכרה ברוך.
וְהַשַּׁבָּאי חזר לדרכו, וירא והנה הבת השנייה נעלמה. ויחפש בין השיחים ובין העצים ולא מצא את הנערה. ורק מצא שם את מיתתו, נשכהו נחש ומת. כן יאבדו כל אויביך ה'. והנערה הלכה כל הלילה בין חיות טרף, ונעשה לה נס וניצלה. וביום התחבאה. ובלילה הב' הלכה כל הלילה בדרך-לא-דרך לצד מזרח, בהרים מסוכנים, חיות טרף אפילו ביום, והגיעה עד הכפר הנקרא שמו : אל-מזבר. ואחרי ימים נישאת לבחור אחד. ולבסוף עקרו דירתם מן אל-מזבר וגרו שניהם בכפר אל-דימנה (עיין במפה). והיום יש בכפר- סבא איש א' שמו סעדי' אל דימני הוא מבני ניניה. יהי זכרה ברוך. ופעם הלכנו אני ועוד ד' חברים לעיר סנואן, ועברנו על-יד העיר בדרך שבין העיר והבאר, והסתכלנו מרחוק אל מול העיר החרבה, והנה יסודותיה היה מאבן שחור מפואר כששים בית במספר. ערכנו תפלת השכבה לעילוי נשמת ההרוגים. והנה גוי אחד זקן כבן ע', פ' שנה בא לקראתנו ונתן לנו שלום, וכמובן החזרנו לו שלום. והתחלנו לשאול אותו : האם ידוע לך, מי התנפל על העיר הזאת ? ואמר שהוא שמע מזקינו, שהיה לפני 200 שנה, ואנחנו כששאלנוהו היתה שנת ברמ"א. ומיד הראה לנו באצבעו לצד מזרחית-דרומית : תראו ג' כפרים הללו, הם שטבחו את היהודים והשמידו את העיר. על מה ? הוספנו לשאול. בשביל שהיהודים היו עשירים. שכל השטח הזה רחב הידים היה שייך ליהודים. אבל תראו נקמת ה', כל הג' כפרים האלה, שלח ה' בהם דבר ; תוך חודש אחד מתו למעלה מט' אלפים, ועכשיו כפריהם חרבים. זה כל מה ששמעתי מאבי וזקיני.
כתיבת תגובה