לק"י נוסח תימן-פורטל קהילות תימן

כתובתינו: רחוב בירנבוים 26 בני ברק
טלפון: 03-6781444

שעות פתיחה: א-ה 10:00-21:00 יום ו' 9:00-13:00 

ברוכים הבאים! 

מדור ראש השנה

הצטרפו לרשימת התפוצה
שלח לחבר
חדשות
חנות
רדיו שבזי
תוכן
הלכות
מוזיקה
אודיו
וידאו
חיי קהילה
גלריה
כתר תימן 1

לְשׁוֹן הַזָּהָב / פרשת פִּֽינְחָס

26/06/2018

לְשׁוֹן הַזָּהָב / פרשת פִּינְחָס

פרק כ"ה

י"ג –  וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ – תיבת וְהָיְתָה מלעיל והלמ"ד בתיבת לּוֹ בדגש חזק מדין אתי מרחיק.

פרק כ"ו

ה' – הַחֲנֹכִ֔י, הַפַּלֻּאִֽי – ה"א הידיעה בדרך כלל מנוקדת בפתח ויבוא באות שלאחריה דגש חזק. אך כאשר תבוא ה"א הידיעה לפני האותיות הגרוניות שאינן מקבלות דגש יתמזג הדגש עם ניקוד ה"א הידיעה וזה נקרא אצל המדקדקים "תשלום דגש", לדוגמא במקום שתנוקד בפתח והאות שלאחריה בדגש יועתק הדגש לצד הפתח ותנוקד בקמץ. וכך סדרן, כאשר תבוא ה"א הידיעה לפני האותיות אל"ף ורי"ש תנוקד תמיד בקמץ, כמו הָרֻאובֵנִי הָאָזְנִי הָאֲרוֹדִי, וכן כאשר תבוא לפני האות עא"ן כמו הָעֵרִי הָעֵרָנִי הָעֵדָה. (מלבד כאשר העא"ן מנוקדת בקמץ וההטעמה איננה באות עא"ן שאז תנוקד בפתח סגול כמו הֶעָשִׁיר הֶעָנָן הֶעָלֶה). וכשתבוא לפני האות חי"ת המנוקדת בקמץ או בשווא קמץ תנוקד בפתח סגול כמו הֶחָמוּלִי הֶחָצֵר, ואם החי"ת מנוקדת בקמץ קטן או בניקוד אחר שאיננו קמץ תנוקד ה"א הידיעה בפתח כמו הַחֲנֹכִי הַחֶצְרוֹנִי הַחַגִּי הַחָכְמָה. ויש מעט יוצאים מן הכלל כמו וּמִכָּל הָחַי (בראשית ו יט). וכשתבוא לפני האות ה"א אם הה"א מנוקדת בקמץ ובה מקום ההטעמה תנוקד ה"א הידיעה בקמץ כמו הָעָם הָהָר, וכאשר אין מקום ההטעמה בה"א אלא לאחריה אזי תנוקד בפתח סגול כמו הֶהָרִים הֶהָיְתָה. ולפני ה"א המנוקדת בניקוד שאיננו קמץ תנוקד ה"א הידיעה בפתח כמו הַהִוא הַהֹלְכִים. ויש מעט יוצאים מן הכלל כמו הָהֵמָּה הָהֵנָּה.

ז' –  הָרֻאובֵנִ֑י – הרי"ש בשורק קֻבוץ והאל"ף נחה, כאילו כתוב הָרֻבֵנִי.

        מֵא֖וֹת יבטא המי"ם כמשפטה בצירי שלא יישמע מְאוֹת בשווא, וכן בכל מקום.

י"ב – בְּנֵ֣י שִׁמְעוֹן֮ – נמסר סימן במוסרה זא"ב ישא"ג בזרקא. והיינו כל שמות השבטים הללו יבואו בזרקא, זבולון אפרים בנימין יהודה שמעון אשר וגד. ויש להוסיף גם לוי, אך כיון שמוזכר לבדו בהפסק עניין לא הזכירוהו במוסרה יחד עם אחיו.

ס"ד – לֹא־הָ֣יָה אִ֔ישׁ – תיבת הָיָה מלעיל מדין נסוג אחור. וכן בהמשך הפרשה לֹא־הָ֥יוּ לֽוֹ (כז ג). הרז"ה כתב שלא ייסוג הטעם בתיבות מוקפות (היינו תיבות שביניהם יש מקף ונחשבים לתיבה אחת) כמו לֹֽא־מָצָ֥א עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ (בראשית ב כ) אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ (שם יג טז), אך ישנם הרבה יוצאים מן הכלל וזהו אחד מהן. ועיין מה שכתבתי לעיל פרשת צו על הפסוק הַמַּקְרִ֖יב אֶת־עֹ֣לַת אִ֑ישׁ.

ס"ה – בִּן־נֽוּן – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה וְשָׁ֥אַל ל֛וֹ (כז כא).

פרק כ"ז

ד' – תְּנָה־לָּ֣נוּ – הלמ"ד בתיבת לָּנוּ בדגש חזק מחמת המקף ומדין דחיק.

י"ג – וְרָאִ֣יתָה אֹתָ֔הּ – תיבת וְרָאִיתָה מלעיל. ובהמשך הפסוק וְנֶֽאֱסַפְתָּ֥ אֶל־עַמֶּ֖יךָ תיבת וְנֶֽאֱסַפְתָּ הנו"ן בגעיא כדינה לפני שווא פתח סגול והטעם באות תי"ו וקריאתה מלרע.

י"ד – מְרִיתֶ֨ם פִּ֜י – תיבת מריתם מלרע. למרות קירוב הטעמים אין דין נסוג אחור נוהג בתיבות המסתיימות בהֶם הֶן תֶם תֶן כֶם מפני שאם ייסוג הטעם ויקראו מלרע לא יישמע כדבעי סוף התיבה המגלה לנו אם מדובר על זכר או על נקבה.

ט"ו – לֵאמֹֽר – הלמ"ד רפה.

י"ז – אֲשֶׁר־יֵצֵ֣א לִפְנֵיהֶ֗ם וַאֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ לִפְנֵיהֶ֔ם – אֲשֶׁר יֵצֵא בטעם מוליך וַאֲשֶׁר יָבֹא בפשטא.

י"ט – וְצִוִּיתָ֥ה אֹת֖וֹ – תיבת וְצִוִּיתָה הטעם בתי"ו וקריאתה מלרע.

פרק כ"ח

כ"ו – בְּשָֽׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם – השי"ן בגעיא, ויטעים גם בעא"ן ובכא"ף. הטעם שבעא"ן אינו טפחא אלא מאליא והוא טעם מוליך.

 

 

עוד...

10 שנים למכון כתבי היד נוסח תימן
דפוס ברק