לק"י נוסח תימן-פורטל קהילות תימן

כתובתינו: רחוב בירנבוים 26 בני ברק
טלפון: 03-6781444

שעות פתיחה: א-ה 10:00-21:00 יום ו' 9:00-13:00 

ברוכים הבאים! 

מדור ראש השנה

הצטרפו לרשימת התפוצה
שלח לחבר
חדשות
חנות
רדיו שבזי
תוכן
הלכות
מוזיקה
אודיו
וידאו
חיי קהילה
גלריה
כתר תימן 1

לְשׁוֹן הַזָּהָב / פרשת מַסְעֵי

וְלֹא־הָ֨יָה שָׁ֥ם מַ֛יִם לָעָ֖ם לִשְׁתּֽוֹת – תיבת הָ֨יָה מלעיל. ויפריד מעט בין הדבקים שָׁ֥ם מַ֛יִם וכן יפריד בטפחא יותר מהתביר שיתבאר הפסוק על נכון. ועוד ייזהר להוציא תיבת מַיִם כדבעי שלא יאמר מַאִם.
9/07/2018

פרק ל"ג

ח' – מֵֽרַעְמְסֵס֙ – העא"ן בשווא נח, אך בפרשת שמות (שמות א יא) נכתב וְאֶת־רַעַמְסֵֽס העא"ן בפתח. וייזהר להבדיל ביניהם כמו שכתב רבינו אברהם אבן עזרא שם זה לשונו: רַעַמְסֵס בפתחות העי''ן, ואיננו מקום ישראל. ומשמע שהן שתי ערים שונות.

ד' – וּמִצְרַ֣יִם מְקַבְּרִ֗ים – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה שָׁ֥ם מַ֛יִם (פסוק יד) תִּפֹּ֤ל לָכֶם֙ (לד ב).

       וּבֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם – האל"ף נחה ואינה יוצאת במבטא.  

ו' – מִסֻּכֹּ֑ת – המי"ם בחירק והסמ"ך בדגש חזק כדין מי"ם השימוש בתחילת התיבה. משום שהיה דינה להיכתב מִן סֻכֹּת ונכתב מִסֻּכֹּת, הסמ"ך בדגש תשלום הנו"ן (ותיבת מִקְצֵה לקמן לד ג יוצאת מן הכלל). אבל כשבאה מי"ם השימוש לפני האותיות אחה"ע שאינם מקבלות דגש מנוקדות בצירי במקום בחירק כמו מֵאֵילִם מֵהַר שָׁפֶר מֵחַשְׁמֹנָה מֵעַבְרֹנָה, ורבותינו המדקדקים כתבו שנקודת הדגש עברה מאותיות אחה"ע ושוכנת ליד החירק ולכן נהפך לצירי.

י"ד – וְלֹא־הָ֨יָה שָׁ֥ם מַ֛יִם – תיבת הָיָה מלעיל מדין נסוג אחור. וכן בהמשך הפרק (פסוק נד) אֲשֶׁר־יֵ֨צֵא ל֥וֹ תיבת יֵצֵא מלעיל מדין נסוג אחור. פעמים שלא ייסוג הטעם מתיבות מוקפות ואין בזה כלל ידוע והכל לפי המסורת. וראה מה שכתבתי בסמוך על הפסוק וְהוּא֙ לֹא־אוֹיֵ֣ב ל֔וֹ (לה כג).

כ"ב כ"ג – וַֽיַּחֲנ֖וּ בִּקְהֵלָֽתָה וַיִּסְע֖וּ מִקְּהֵלָ֑תָה – בתיבת מִקְּהֵלָתָה המי"ם דגושה כנ"ל פסוק ו'. אך בתיבת בִּקְהֵלָתָה אין דגש בקו"ף. מפני שבי"ת השימוש דינה להינקד בשווא כמו בְּסֻכֹּת בְּמָרָה, אך מפני שלא יבואו שני שוואין בראש מלה נוקדה הבי"ת כאן בחירק ואיננה מביאה דגש לאחריה.

ל"ד – וַיִּסְע֖וּ מִיׇּטְבָ֑תָה וַֽיַּֽחֲנ֖וּ בְּעַבְרֹנָֽה – תיבת מִיָּטְבָתָה הטעם בבי"ת ונקראת מלעיל, ותיבת בְּעַבְרֹנָה הטעם ברי"ש ומלרע.

מ"ג – וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת – יקפיד לבטא החולם כדבעי שלא יישמע אָבוֹת כמו וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת (לו א).

נ"ד –  אֲשֶׁר־יֵ֨צֵא ל֥וֹ שָׁ֛מָּה הַגּוֹרָ֖ל ל֣וֹ יִהְיֶ֑ה – מנהגינו לזקוף מעט בתיבות לוֹ ואף שבאו בטעם מוליך להבחין בין תיבת לוֹ לתיבת לֹא.

פרק ל"ד

ד' – וְעָ֣בַר צִ֔נָה – שתי תיבות אלו קריאתן מלעיל מדען נסוג אחור. ובתיבת צִנָה ייזהר שלא להדגיש הנו"ן שלא יישמע צִנָּה.

ו' – זֶה־יִֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם – על פי כללי הדקדוק היו"ד בתיבת יִהְיֶה בדגש חזק מדין דחיק, וכן בפסוק הבא וְזֶה־יִֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם, אך בספרי תימן שלפנינו אין בהן דגש.

י"ד – בְנֵ֤י הָרֻאובֵנִי֙ – הרי"ש בשורק קֻבוץ והאל"ף נחה, כאילו כתוב הָרֻבֵנִי.

כ"ח – פְּדַהְאֵ֖ל – על פי דברי מהרי"ץ ה"א המנוקדת בשווא באמצע התיבה נקראת כמו מפיק ה"א.

פרק ל"ה

י' – אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן – תיבת אַרְצָה מלעיל והכא"ף בתיבת כְּנָעַן בדגש חזק מדין אתי מרחיק.

ה' – וּמַדֹּתֶ֞ם – תיבת וּמַדֹּתֶם הטעם בתי"ו ונקראת מלרע.

י"ח – אֲשֶׁר־יָמ֨וּת בּ֥וֹ הִכָּ֛הוּ – מנהגינו לזקוף מעט תיבת בּוֹ שלא יישמע כתיבה אחת עם התיבה שלפניה.

כ"ג – וְהוּא֙ לֹא־אוֹיֵ֣ב ל֔וֹ – תיבת אויב מלרע. למרות קירוב הטעמים, מפני שאין דין נסוג אחור בתיבה שסופה תנועה גדולה ואחריה נח נראה (ותיבת אוֹיֵב מסתיימת בצירי שהיא תנועה גדולה והבי"ת שבסופה יוצאת במבטא).

 

עוד...

10 שנים למכון כתבי היד נוסח תימן
דפוס ברק