לק"י נוסח תימן-פורטל קהילות תימן

כתובתינו: רחוב בירנבוים 26 בני ברק
טלפון: 03-6781444

שעות פתיחה: א-ה 10:00-21:00 יום ו' 9:00-13:00 

ברוכים הבאים! 

הצטרפו לרשימת התפוצה
שלח לחבר
חדשות
חנות
רדיו שבזי
תוכן
הלכות
מוזיקה
אודיו
וידאו
חיי קהילה
גלריה
ראש השנה - איתמר מדינה

לְשׁוֹן הַזָּהָב / פרשת אֵלֶּה הַדְּבָרִים

16/07/2018

 

פרק א'

א' –  מ֨וֹל ס֜וּף – מנהגינו לזקוף מעט תיבת מוֹל כדי שלא יישמע כתיבה אחת מוֹלסוּף.

ד' – אֵ֚ת סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י – תיבת אֵת ביתיב מוקדם שהוא טעם מפסיק, ויפסיק גם אחרי תיבת סִיחֹן המוטעמת בפשטא. וזהו אחד משני מקומות בתורה שבא היתיב לפני פשטא, וחבירו א֚וֹ בְּנִבְלַת֙ בְּהֵמָ֣ה טְמֵאָ֔ה (ויקרא ה ב). ונמסר המסורה כי בנ"ך ישנם עוד תשעה מקומות.

ה' – בֵּאֵ֛ר – יקפיד לבטא הבי"ת בצירי שלא יישמע בְּאֵר.

י"א – אוּכַ֥ל לְבַדִּ֖י – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה אֲשֶׁ֣ר רְאִיתֶ֗ם (פסוק יט) אֲשֶׁ֣ר רָאִ֔יתָ (פסוק לא) וְגַם־מַ֜יִם (ב ו).

ט"ז – וּשְׁפַטְתֶּ֣ם – יבחין בין מבטא האות טי"ת למבטא האות תי"ו שלאחריה.

י"ז – תִּשְׁמָע֔וּן – הטעם בעא"ן ונקראת מלרע.

כ"ב – וְיָשִׁ֤בוּ אֹתָ֙נוּ֙ דָּבָ֔ר – הדא"ל בתיבת דָּבָר בדגש קל כדין בג"ד כפ"ת בראש מלה. ואף על פי שקדמה לה אות וא"ו מתיבת אֹתָנוּ ואותיות אהו"י מבטלות הדגש מאותיות בג"ד כפ"ת, כיון שמוטעמת בטעם מפסיק לא מבטלת הדגש. ובהמשך הפרק (פסוק כה) וַיָּשִׁ֨בוּ אֹתָ֤נוּ דָבָר֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ הדא"ל רפויה מפני הוא"ו הקודמת לה בתיבה המוטעמת בטעם מוליך.

       נַֽעֲלֶה־בָּ֔הּ – הבי"ת בתיבת בָּהּ בדגש חזק מחמת המקף ומדין דחיק.

כ"ח – אָנָ֣ה – הטעם בנו"ן וקריאתה מלרע, והנו"ן רפה.  

ל"ו – וְלֽוֹ־אֶתֵּ֧ן אֶת־הָאָ֛רֶץ – יזקוף מעט תיבת לוֹ להבדילה מתיבת לֹא.     

ל"ז – לֹא־תָבֹ֥א שָֽׁם – תיבת תָבֹא נקראת מלרע, ואין דין נסוג אחור מפני המקף. וכבר כתבתי בפרשת מסעי על הפסוק וְלֹא־הָ֨יָה שָׁ֥ם מַ֛יִם (במדבר לג יד) שאין בזה כלל ידוע. ובפסוק הבא ה֖וּא יָ֣בֹא שָׁ֑מָּה תיבת יָב‍ֹא מלעיל מדין נסוג אחור.

מ"ד – הַדְּבֹרִים – יקפיד לבטא הדא"ל בחולם, שלא יישמע הַדְּבָרִים כשם הפרשה.

פרק ב'

י' – עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם – הוא"ו בתיבת ורב בשווא ובתיבת ורם בקמ"ץ, וכן בהמשך הפרק (פסוק כא). ניקודה היסודי של וא"ו החיבור הוא שווא, אך כאשר באה הוא"ו לפני אות שבה מקום ההטעמה והוא הפסק העניין תנוקד הוא"ו בקמץ.

ט"ו – הָ֣יְתָה בָּ֔ם – תיבת הָיְתָה מלעיל והבי"ת בתיבת בָּם בדגש חזק מדין אתי מרחיק. וכן בהמשך הפרשה וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ (ג ב).

כ"ד – סְּע֗וּ – הסמ"ך בדגש חזק שלא על פי משפט כללי הדקדוק אלא כך נמסר וכנראה יש בה דרשה.

 

תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. 
תענוג לקרוא יישר כח
דוד (17/07/2018 20:05:46)

עוד...

דפוס ברק
10 שנים למכון כתבי היד נוסח תימן