לק"י נוסח תימן-פורטל קהילות תימן

כתובתינו: רחוב בירנבוים 26 בני ברק
טלפון: 03-6781444

שעות פתיחה: א-ה 10:00-21:00 יום ו' 9:00-13:00 

ברוכים הבאים! 

מדור חודש אלול

הצטרפו לרשימת התפוצה
שלח לחבר
חדשות
חנות
רדיו שבזי
תוכן
הלכות
מוזיקה
אודיו
וידאו
חיי קהילה
גלריה
ראש השנה - איתמר מדינה

לְשׁוֹן הַזָּהָב / פרשת וָאֶתְחַנַּן

14/08/2019

לק"י

 

פרק ג'

כ"ה – אֶעְבְּרָה־נָּ֗א – הנו"ן בתיבת נָּא בדגש חזק מחמת המקף ומדין דחיק, וכן בהמשך הפרשה וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה־לָּ֑נוּ (ו כה).

כ"ו – וַיִּתְעַבֵּ֨ר ה' בִּי֙ – הבי"ת בתיבת בִּי בדגש קל. אף שבאה אחרי אחת מאותיות אהו"י המבטלות את הדגש מאותיות בג"ד כפ"ת, כיון שהיו"ד יוצאת במבטא לא מבטלת הדגש, וכלל זה נקרא אצל המדקדקים מפיק דהיינו כאשר אותיות אהו"י יוצאות במבטא לא מתבטל הדגש מאותיות בג"ד כפ"ת.

כ"ז – יָ֧מָּה – תיבה זו נמנית אצל המדקדקים בין התיבות היוצאות מן הכלל שבא בהן דגש אחרי קמץ, וסימנן ל"ב אי"ש לָמָּה בָּתִּים אָנָּא יָמָּה שָׁמָּה.

פרק ד'

ז' – אֲשֶׁר־ל֥וֹ אֱלֹדִ֖ים – משנה זהירות לזקוף מעט תיבת לו‍ֹ שלא יישמע ל‍ֹא ח"ו. וכן בהמשך הפרק (פסוק לד) לָקַ֨חַת ל֣וֹ גוֹי֮.

ט' – אֲשֶׁר־רָא֣וּ – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה הַקְהֶל־לִי֙ (פסוק י) וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד (פסוק טו) וּבִקַּשְׁתֶּ֥ם מִשָּׁ֛ם (פסוק כט) בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל (פסוק לט, וכן ה ח) בְּכׇל־לְבָבְךָ֥ (ו ה) עַל־לְבָבֶֽךָ (שם ו). וקח לך לשון הרד"ק (מכלול דף צ"ו הובא במנחת שי לקמן ו ה) כשאמרו רז"ל שצריך ליתן ריווח בין הדבקים לא אמרו להפסיק. שלא לתת מקף בין שני הלמדי"ן כאשר הוא שאם יקרא אותו בלא מקף יהיה נקוד בחולם וזה לא אמרו רז"ל להחליף התנועות אשר נתנו למשה מסיני, אלא אף על פי שיקראם במקף יתן ריווח והבדל ביניהם בלשון שידמה כי שני למדי"ן קרא.

י' – הַקְהֶל־לִי֙ – הה"א בפתח סגול ותיבת הַקְהֶל מלעיל מפני המקף. מעיקרא היה צריך להיות כתוב הַקְהֵל הה"א בצירי, אך הכלל הוא שלא תִמָּצֵא תנועה גדולה שלאחריה נח נראה (היינו שהאות האחרונה יוצאת במבטא כגון בתיבת הַקְהֵל ואינה נחה כמו בתיבת תּוֹרָה) אלא כאשר נמצא בה הטעם כמו הַקְהֵ֣ל (לקמן לא יב) שהה"א מוטעמת בשופר הולך. אך תיבות מוקפות דינם כתיבת אחת ואין טעם תחת הה"א אלא בלמ"ד בתיבת לִי, ולכן השתנה לתנועה קטנה (פתח סגול) במקום הצירי. וכן לקמן (פסוק לח) לָֽתֶת־לְךָ֧.

כ"ה – וַֽעֲשִׂ֤יתֶם פֶּ֙סֶל֙ תְּמ֣וּנַת כֹּ֔ל וַֽעֲשִׂיתֶ֥ם הָרַ֛ע – תיבת וַעֲשִׂיתֶם הראשונה מלעיל מדין נסוג אחור והשנייה מלרע כמשפטה. ובפרשת פינחס על הפסוק מְרִיתֶ֨ם פִּ֜י (כז יד) הבאתי שאין דין נסוג אחור נוהג בתיבות המסתיימות בהֶם הֶן תֶם תֶן כֶם מפני שאם ייסוג הטעם ויקראו מלרע לא יישמע כדבעי סוף התיבה המגלה לנו אם מדובר על זכר או על נקבה, מכל מקום כאשר שורש המלה הוא מנחי למ"ד ה"א (היינו שהאות האחרונה בשורש היא האות ה"א כמו השורש עש"ה) פעמים שייסוג הטעם.

ל"ז – וַיּוֹצִֽאֲךָ֧ בְּפָנָ֛יו – הבי"ת בדגש קל. אכן בכל מקום שבאה כא"ף קמוצה בסוף תיבה דינה כאילו נכתבה כָה ומבטלת הה"א את הדגש מאותיות בג"ד כפ"ת שלאחריה, כמו מְבָרְכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ (במדבר כד ט). אך כאשר באו בתחלת התיבה השנייה האותיות ב"פ ברצף או האות בי"ת פעמיים ברצף, לא יתבטל הדגש מחמת אהו"י שלפניהם, כמו וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ (בראשית לט יב) וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ (שם יד ד). ויש מעט יוצאים מן הכלל.

מ' – אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ – תיבת אֲשֶׁר בפשטא יִיטַב מלרע והכא"ף בתיבת לְךָ בקמ"ץ, ובהמשך הפרשה באו תיבות אלו באופנים שונים וּלְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ (ה טו) לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם (שם כו) אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ (ו ג) לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ (שם יח).

מ"א – מִזְרֳחָה – הרי"ש בשווא קמץ והטעם בחי"ת והיא מלרע. והטעם מפני הסמיכות לתיבת שָׁמֶשׁ, ופירושה מזרחה של־שמש, בשונה מתיבת (לקמן מט) מִזְרָ֔חָה שהטעם בחי"ת והיא מלעיל, ופירושה לכיוון מזרח.

מ"ב – לֹא־שֹׂנֵ֥א ל֖וֹ – תיבת שֹׂנֵא מלרע. וכבר כתבתי שאין כלל ידוע לגבי נסוג אחור בתיבות מוקפות.

מ"ה – אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מֹשֶׁ֔ה – מנהגינו לזקוף מעט תיבת שָׂם שלא יישמע כתיבה אחת. וכן כעין זה בהמשך הפרשה (ה ט) אֵ֣ל קַנָּ֔א, יזקוף מעט תיבת אֵל.

פרק ה'

ט"ו – נֹתֵ֥ן לָֽךְ – תיבת נֹתֵן מלרע. עיין הטעם במה שכתבתי בפרשת בלק על הפסוק (כג ו) וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה.

פרק ז'

א' – גּֽוֹיִם־רַבִּ֣ים – תיבת גּוֹיִם מלעיל. וטעם הדבר כמו שכתבתי בפרשת מקץ על הפסוק (מג ז) שָׁא֣וֹל שָֽׁאַל־הָ֠אִישׁ.

 

עוד...

דפוס ברק
10 שנים למכון כתבי היד נוסח תימן