לק"י נוסח תימן-פורטל קהילות תימן

כתובתינו: רחוב בירנבוים 26 בני ברק
טלפון: 03-6781444 
שעות פתיחה: א-ה 10:00-21:00 יום ו' 9:00-13:00 

ברוכים הבאים! מדור חג סוכות


הצטרפו לרשימת התפוצה
שלח לחבר
חדשות
חנות
רדיו שבזי
תוכן
הלכות
מוזיקה
אודיו
וידאו
חיי קהילה
גלריה
כתר תימן 1

לְשׁוֹן הַזָּהָב / פרשת עֵקֶב

20/08/2019

פרק ז'

י"ט – אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה כַּלֹּתָ֣ם מַהֵ֔ר (פסוק כב) אֹתָ֥ם מִלְּפָנֶיךָ֮ (ט ד, ובדפוסים יש כאן פְסִיק) מוֹרִישָׁ֥ם מִפָּנֶֽיךָ (שם ופסוק ה) סַרְתֶּ֣ם מַהֵ֔ר (ט טז) פְּסׇל־לְךָ֞ (י א) שָׁ֣ם מֵ֤ת אַהֲרֹן֙ (שם ו) בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ (שם יב) אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶֽיךָ (י כא) בְּכׇל־לְבַבְכֶ֖ם (יא יג) וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֗ה (שם יז) עַל־לְבַבְכֶ֖ם (שם יח). וקח לך לשון הרד"ק (מכלול דף צ"ו הובא במנחת שי לעיל ו ה) כשאמרו רז"ל שצריך ליתן ריווח בין הדבקים לא אמרו להפסיק. שלא לתת מקף בין שני הלמדי"ן כאשר הוא שאם יקרא אותו בלא מקף יהיה נקוד בחולם וזה לא אמרו רז"ל להחליף התנועות אשר נתנו למשה מסיני, אלא אף על פי שיקראם במקף יתן ריווח והבדל ביניהם בלשון שידמה כי שני למדי"ן קרא.

כ"ה – פֶּ֚ן תִּוָּקֵ֣שׁ בּ֔וֹ תיבת תִּוָּקֵשׁ הטעם בקו"ף ונקראת מלרע, וכן בהמשך הפרשה וְאֹהֵ֣ב גֵּ֔ר (י יח). בדרך כלל כאשר באו שני טעמים סמוכים הטעם הראשון נסוג אחור להברה הקודמת, אך אין דין נסוג אחור נוהג כאשר התיבה הראשונה מסתיימת בתנועה גדולה שלאחריה אות נחה היוצאת במבטא (וזהו הנקרא נח נראה), כגון תיבת תִּוָּקֵשׁ המסתיימת בצירי שהיא תנועה גדולה ולאחריה האות שי"ן נחה ויוצאת במבטא.

פרק ח'

ב' – לְמַ֨עַן עַנֹּֽתְךָ֜ לְנַסֹּֽתְךָ֗ התי"ו בשווא בשונה מחברו (לקמן טז) וּלְמַ֙עַן֙ נַסֹּתֶ֔ךָ, שם התי"ו בפתח סגול.

ח' – אֶֽרֶץ־זֵ֥ית – יקפיד לבטא הצא"ד כמשפטה וכן את הזא"ן בתיבה שלאחריה. כי מפני שמקום ביטויָם קרוב (נמנים על אותיות שמוצאן מהשיניים זסשר"ץ) פעמים שלא מבטאם כמשפטם.

ט' – תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ לֶ֔חֶם תיבת תֹּאכַל מלעיל מפני המקף.

י' – וְאָֽכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ תיבות וְאָכַלְתָּ וּבֵרַכְתָּ מלרע (ויטעים גם במקום הגעיא, באל"ף שבתיבת וְאָֽכַלְתָּ֖ ובי"ת שבתיבת וּבֵֽרַכְתָּ֙) ותיבת וְשָׂבָעְתָּ מלעיל מפני האתנחא. וכן לקמן (פסוק יב) פֶּן־תֹּאכַ֖ל וְשָׂבָ֑עְתָּ, וכן (לקמן יא טו) וְאָֽכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ.

י"ג – יִרְבֶּה־לָּ֑ךְ הלמ"ד בתיבת לָּךְ בדגש חזק מחמת המקף ומדין דחיק, וכן בהמשך הפרשה תִּשְׁתֶּה־מָּֽיִם (יא יא). ובפסוק הבא הַמַּֽאֲכִ֨לְךָ֥ מָן֙ אין דגש במי"ם בתיבת מָן מפני שדין דחיק נוהג רק כאשר התיבה הראשונה נקראת מלעיל כמו וְעָשִׂ֥יתָ.

פרק ט'

ט"ו – וָאֵ֗פֶן – הוא"ו בקמץ ומקום ההטעמה באל"ף ונקראת מלעיל, וכן כל התיבות הדומות לזה בהמשך הפרק וָאֵפֶן וָאֵרֵד וָאֵרֶא וָאֶתְפֹּשׂ וָאַשְׁלִכֵם וָאֲשַׁבְּרֵם וָאֶתְנַפַּל וכל כיוצ"ב. והכלל בזה כי כל מקום שתבוא וא"ו ההיפוך (המהפכת את משמעות התיבה מלשון עתיד ללשון עבר, כגון תיבת אֵרֵד שמשמעותה לעתיד ובתוספת וא"ו וָאֵרֵד תתהפך המשמעות ללשון עבר) לפני האות אל"ף תנוקד בקמץ. ובשאר אותיות דין וא"ו ההיפוך לבוא בפתח ודגש באות השנייה (כגון וַיֹּאמֶר וַתַּעֲנוּ) אך מפני שאל"ף לא מקבלת דגש תנוקד הוא"ו בקמץ במקום פתח במקום הדגש. (כתבו המדקדקים כי נקודת הדגש נעקרה ממקומה אצל האות השנייה ושוכנת מתחת לפתח שבאות הראשונה ולכן השתנה לקמץ).

י"ח – עַ֤ל כׇּל־חַטַּאתְכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חֲטָאתֶ֔ם – תיבת חַטַּאתְכֶם הטי"ת דגושה כדינה כאשר באה אחרי תנועה קטנה וכן בהמשך הפרק (פסוק כא) וְֽאֶת־חַטַּאתְכֶ֞ם, אך בתיבת חֲטָאתֶם אין דגש בטי"ת מפני שבאה אחרי שווא פתח וכן לעיל (פסוק טז) וְהִנֵּ֤ה חֲטָאתֶם֙.

פרק י'

א' – וְעָשִׂ֥יתָ לְּךָ֖ – תיבת וְעָשִׂיתָ מלעיל והלמ"ד בתיבת לְּךָ בדגש חזק מדין אתי מרחיק.

י"ד – הֵ֚ן לַה' אֱלֹדֶ֔יךָ – יבטא הה"א כמשפטה שלא יישמע אֵין ח"ו.

י"ז – וַֽאֲדֹנֵ֖י – האל"ף יוצאת במבטא. וזהו אחד מהמקומות היוצאים מהכלל הידוע מש"ה מוציא וכל"ב מכניס.

פרק י"א

ז' – אֶת־כׇּל־מַעֲשֵׂ֥ה ה֖' הַגָּדֹ֑ל – יפריד בטפחא כמשפטה מפני שתיבת הַגָּדֹל מתייחסת למעשיו של השם ב"ה ולא אל השם עצמו.

י' – וְהִשְׁקִ֥יתָ בְרַגְלְךָ֖ –תיבת וְהִשְׁקִיתָ הטעם בקו"ף ונקראת מלעיל, בשונה מהפסוק וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה (במדבר כ ח).

ט"ז – פֶּ֥ן יִפְתֶּ֖ה – ייזהר להוציא במבטא את היו"ד בתיבת יִפְתֶּה, וכן בהמשך הפרק לְמַ֨עַן יִרְבּ֤וּ. ויקפיד בזה מאד בעיקר בקרית שמע.

י"ז – וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֗ה – יבטא הה"א כמשפטה שלא יישמע מְאֵרָה לשון קללה.

עוד...

10 שנים למכון כתבי היד נוסח תימן
דפוס ברק