לְשׁוֹן הַזָּהָב / פרשת בְּרֵאשִׁית

פרק א'

ג' – מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ - יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייזהר שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה אֲכׇלְכֶ֣ם מִמֶּ֔נּוּ (ג ה) תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם (שם יט) חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים (ה ו) אֶל־לִבּֽוֹ (ו ו).

ו' – בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם – כאן ובכל מקום יקפיד לבטא מָיִם ולא מָאִם. וכן לקמן וְאָדָ֣ם אַ֔יִן (ב ה) קַיִן (ד א ובכל מקום). אך ייזהר שלא יישמע כיו"ד דגושה.

י"א - עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ – הפ"א בדגש חזק מדין דחיק וכן בפסוק הבא. ובהמשך הפרשה אֶֽעֱשֶׂה־לּ֥וֹ (ב יח) לֻֽקְחָה־זֹּאת (שם כג) נָֽתְנָה־לִּ֥י (ג יב) מַה־זֹּ֣את (שם יג) עָשִׂ֣יתָ זֹּאת֒ (שם יד).

פרק ב'

ה' – שִׂ֣יחַ הַשָּׂדֶ֗ה – יקפיד לבטא אות ה"א שבתחילת תיבת הַשָּׂדֶה שלא יישמע שִׂי חַשָּׂדֶה, וכן בכל מקום שתיבה הראשונה מסתיימת באות גרונית והתיבה שלאחריה מתחילה באות ה"א וכיוצא בזה.

ט' - ט֥וֹב וָרָֽע – יבחין בין מבטא הבי"ת שבסוף תיבת טוֹב לבין מבטא הוא"ו שבתחילת תיבת וָרָע. וכן בהמשך הפרשה (לקמן יז, ג ה וכב).

י"ט -  יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם – ימשוך מעט תיבת לוֹ כמנהגינו בכל מקום להבדילה מתיבת לֹא, וכן לקמן וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ ה' (ד טו) וַיִּֽקַּֽח־ל֥וֹ לֶ֖מֶךְ (שם יט).

כ"ב – אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע – תיבת הַצֵּלָע מלרע.

פרק ד'

י"ד – הֵן֩ גֵּרַ֨שְׁתָּ – ייזהר לבטא הה"א כדבעי שלא יישמע אֵין. וכן בפסוק הבא הֹרֵג קַיִן שלא יישמע אֹרֵג. וכן כל כיוצא בזה.

ט"ו - הַכּוֹת־אֹת֖וֹ – יבטא כל תיבה כמשפטה שלא יישמע הַכּוֹתֹתוֹ.

כ"ג – הַאְזֵ֖נָּה – האל"ף בשווא נח.

פרק ה'

ה' – מֵאוֹת – כאן ובכל מקום יקפיד לבטא תיבת מֵאוֹת כדבעי, שלא יישמע מְאוֹת.

כ"ט - נֹחַ – למנהגינו יקרא כאילו כתוב נֹוַח. וכן בכל פתח גנובה הבאה אחרי חולם או שורק אך כשברה פתח גנובה אחרי צירי או חירק יקרא כאילו נוספה האות יו"ד כגון רָקִיעַ (לעיל א ו) קורא רָקִייַעַ.

אֵֽרְרָ֖הּ – יקפיד לבטא הה"א במפיק לבל תשתבש המשמעות.