לק"י נוסח תימן-פורטל קהילות תימן

כתובתינו: רחוב בירנבוים 26 בני ברק
טלפון: 03-6781444

שעות פתיחה: א-ה 10:00-21:00 יום ו' 9:00-13:00 

ברוכים הבאים! 

הצטרפו לרשימת התפוצה
שלח לחבר
חדשות
חנות
רדיו שבזי
תוכן
הלכות
מוזיקה
אודיו
וידאו
חיי קהילה
גלריה
כתר תימן 1

לְשׁוֹן הַזָּהָב / פרשת חַיֵּי שָׂרָה

1/11/2018

 

פרק כ"ג

ג' – וַיָּ֙קׇם֙ אַבְרָהָ֔ם כאן תיבת וַיָּקָם בפשטא ולקמן (פסוק ז) בדרגא.

ט' – יִתְּנֶ֥נָּה לִּ֛י –הלמ"ד בדגש חזק מדין דחיק. וכן נְתַתִּ֥יהָ לָּ֖ךְ (פסוק יא) יֶשְׁךָ־נָּא֙  (כד מב) יָֽלְדָה־לּ֖וֹ (שם מז).

פרק כ"ד

י' וַיֵּ֔לֶךְ – הטעם ביו"ד ונקראת מלעיל וכן בהמשך הפסוק. אך לקמן (פסוק סא) וַיֵּלַֽךְ מלרע.

י"ד – אֹתָ֤הּ הֹכַ֙חְתָּ֙ – יקפיד לבטא כל תיבה כמשפטה ובתיבת אֹתָהּ יבטא הה"א במפיק ולא יחבר התיבות.

כ"ה – גַּם־מִסְפּ֖וֹא יפריד אך מעט בין הדבקים וכן בהמשך הפסוק גַּם־מָק֖וֹם. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה אֶל־לִבִּ֗י (פסוק מה) בֶּן־נָח֔וֹר (פסוק מז) וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים (כה ז).

כ"ו –  אֲחֵ֥י אֲדֹנִֽי – החי"ת בצירי. ולקמן (פסוק מח) אֲחִ֥י אֲדֹנִ֖י החי"ת בחירק.

כ"ט – אֶל־הָעָֽיִן – יבטא האל"ף והעא"ן כמשפטן, בשונה מהפסוק הבא עַל־הָעָֽיִן.

ס"ז – וַתְּהִי־ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה – יזקוף מעט תיבת לוֹ להבדילה מתיבת לֹא.

 

לבל יישאר הנייר חלק אוסיף ידיעה כללית בענייני הניקוד, מצאנו במקרא פעמים אין ספור בהם תיבה אחת מנוקדת בניקוד שונה למרות שהמשמעות אחת היא כגון תיבת בֶּן שלפעמים באה בצירי ולפעמים בפתח סגול, וכן מצאנו שתיבה כמו יִפְרֹץ לפעמים מנוקדת יִפְרָץ. והטעם בזה כדלהלן.

ישנם שתי צורות הגייה, הברה פתוחה והברה סגורה. הברה פתוחה היינו תנועה שאין אחריה  שווא נח או דגש חזק כגון תיבת מָה ואין הה"א יוצאת במבטא. והברה סגורה כגון תיבת גָּד וכדומה שהדל"ת יוצאת במבטא כמו בשווא נח וכן אם יבוא דגש חזק אחרי האות המנוקדת נקראת הברה סגורה כגון שַׁבָּת.

הכלל הוא שכל תנועה גדולה שלא בא בה טעם מטעמי המקרא דינה להיות הברה פתוחה. וכל תנועה קטנה שאין בה טעם דינה להיות הברה סגורה. וכאשר יבוא בהם טעם מתהפך הכלל שתנועה גדולה דינה בהברה סגורה ותנועה קטנה דינה בהברה פתוחה.

ולכן כאשר באה תיבת בֵּן שלא במקף אלא תיבה בפני עצמה ויש בה טעם אזי מנוקדת בצירי (שהיא תנועה גדולה) לפי הכלל הנזכר שבתנועה גדולה שיש בה טעם דינה להיות הברה סגורה. אך כאשר תיבת בֶּן באה בתיבות מוקפות (מנוקדת במקף) כגון בפרשתנו בֶּן־נָחוֹר ודינה כתיבה אחת והטעם באות חי"ת של תיבת נחור, לא ייתכן לנקד את הבי"ת בצירי כי לא תבוא תנועה גדולה שאין בה טעם בהברה סגורה אלא בהברה פתוחה, ולכן הוצרכו לשנות הניקוד לפתח סגול שהוא תנועה קטנה שהיא באה בהברה סגורה כאשר לא בא בה טעם.

וזה הטעם לשינוי הניקוד מחולם שהוא תנועה גדולה לקמץ קטן שהוא תנועה קטנה, כגון לֶאֱכָל לֶחֶם. וכן לשינוי מצירי שהוא תנועה גדולה לפתח סגול שהוא תנועה קטנה כגון וַיִּתֶּן לוֹ.

עוד...

10 שנים למכון כתבי היד נוסח תימן