לק"י נוסח תימן-פורטל קהילות תימן

כתובתינו: רחוב בירנבוים 26 בני ברק
טלפון: 03-6781444

שעות פתיחה: א-ה 10:00-21:00 יום ו' 9:00-13:00 

ברוכים הבאים! 

הצטרפו לרשימת התפוצה
שלח לחבר
חדשות
חנות
רדיו שבזי
תוכן
הלכות
מוזיקה
אודיו
וידאו
חיי קהילה
גלריה
ליל הסדר בירושלים תשע"ט

לְשׁוֹן הַזָּהָב / פרשת וַיֵּצֵא

13/11/2018

לְשׁוֹן הַזָּהָב / פרשת וַיֵּצֵא

פרק כ"ח

י"ד –  יָ֥מָּה  המי"ם בדגש חזק. ותיבה זו נמנית אצל המדקדקים בין התיבות היוצאות מן הכלל שבא בהן דגש אחרי קמץ. וסימנן ל"ב אי"ש לָמָּה בָּתִּים אָנָּא יָמָּה שָׁמָּה.

י"ז – מַה־נּוֹרָ֖א – הנו"ן בדגש חזק מפני המקף. שתי תיבות המחוברות על ידי מקף (תיבה מוקפת) דינם כתיבה אחת, והה"א שבתיבה הראשונה נדחקת החוצה (ולכן נקרא דחיק) והנו"ן בדגש חזק כדין אות הבאה אחרי פתח שתנוקד בדגש זולתי באותיות הגרוניות. וכן בהמשך הפרשה מַה־מַּשְׂכֻּרְתֶּֽךָ (כט טו) מַה־זֹּאת֙ (שם כה) תַּֽעֲשֶׂה־לִּי֙ (ל לא) מַה־פִּשְׁעִי֙ (לא לו) מַה־מָּצָ֙אתָ֙ (שם לז) זֶה־לִּ֞י (שם מא).

י"ח –  וַיִּצֹ֥ק – הצא"ד רפה. אע"פ שדינה בדגש מפני שבאה אחרי חירק חסר שהיא תנועה קטנה ואחריה בדרך כלל יבוא דגש.

פרק כ"ט

ג' – וְגָלְל֤וּ אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ – כאן תיבת הָאֶבֶן בפשטא. ולקמן (פסוק ח) וְגָֽלְלוּ֙ אֶת־הָאֶ֔בֶן בזקף, ובהמשך (פסוק י) וַיָּ֤גֶל אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ בפשטא.

ו' – בָּאָ֖ה – מלרע, ולקמן (פסוק ט) בָּ֗אָה מלעיל, ועיין רש"י.

ט' – רֹעָ֖ה – יבטא החולם כמשפט שלא יישמע רָעָה ח"ו.

ה' – בֶּן־נָח֑וֹר – יפריד אך מעט בין הדבקים וכן בהמשך הפרק. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה כַּאֲשֶׁר֩ רָאָ֨ה (פסוק י) אֶל־לָבָן֙ (פסוק כא ובהמשך הפרשה) וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל (ל ח ובהמשך הפרשה) אֶל־לֵאָ֖ה (שם יד ובהמשך הפרשה) אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁ (לא יח פעמיים) וּבְאֹ֣הֶל לֵאָ֗ה (לא לג) לָק֣וּם מִפָּנֶ֔יךָ (שם לה) אַרְבַּֽע־עֶשְׂרֵ֤ה (שם מא) וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים (שם לה) כַּאֲשֶׁ֣ר רָאָ֔ם (לב ב).

ט"ו –  הַגִּ֥ידָה לִּ֖י – תיבת הַגִּידָה מלעיל והלמ"ד בדגש חזק מדין דחיק. וכן בהמשך הפרשה עָשִׂ֣יתָ לִּ֔י (פסוק כה) הָֽבָה־לִּ֣י (ל א) יָ֣לְדָה בַּ֑ת (שם כא) וְעָֽנְתָה־בִּ֤י (שם לג) עֹ֥שֶׂה לָּֽךְ (לא יב) מָשַׁ֤חְתָּ שָּׁם֙ (שם יג) נָדַ֥רְתָּ לִּ֛י (שם) אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן (שם יח) הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י (שם כז).

כ"א – הָבָ֣ה אֶת־אִשְׁתִּ֔י – כאן תיבת הָבָה מלרע. ולקמן (ל א) הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים מלעיל. והלמ"ד בדגש חזק כנ"ל.

כ"ח – שְׁבֻ֣עַ – למנהגינו בקריאת פתח גנובה יקרא כאילו כתוב שְׁבֻוַע.

       ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה –  יזקוף מעט תיבת לוֹ להבדילה מתיבת לֹא. וכן בהמשך הפרשה וַיִּקַּח ל֣וֹ יַעֲקֹ֗ב (ל לז) וַיָּֽשֶׁת־ל֤וֹ עֲדָרִים֙ (שם מ) וַיִּקְרָא־ל֣וֹ לָבָ֔ן (לא מז).

ל"ה – וַתֹּ֙אמֶר֙ הַפַּ֙עַם֙ – יפריד כמשפט הפשטא בכל אחת מהתיבות. וכאן יש שינוי משמעות אם לא יפריד. ומכאן נלמד להקפיד בכל מקום.

פרק ל'

א' – מֵתָ֥ה – מלרע.

ט"ז – אֵלַ֣י תָּב֔וֹא – התי"ו בדגש קל. ואף שהכלל הוא שכאשר יבואו אותיות בג"ד כפ"ת אחרי אותיות אהו"י מבטלים מהן הדגש, אין כלל זה נוהג כאשר אותיות אהו"י יוצאות במבטא כגון כאן שהיו"ד בתיבת אֵלַי יוצאת במבטא. וכלל זה נקרא אצל המדקדקים 'מפיק'.

ל"ג – וְחוּם֙ הוא"ו בשוא נע ולמנהגינו קריאתה נוטה לשורק. והכלל בזה כי כאשר יבוא שוא נע לפני שאר אותיות קריאתו כנוטה לפתח, וכאשר יבוא לפני האות יו"ד קריאתו כנוטה לחירק, אך כאשר יבוא לפני האותיות הגרוניות קריאתו נוטה לניקוד שבו תנוקד האות הגרונית. ולכן כאן שבא לפני האות חי"ת המנוקדת בשורק נוטה הוא לשורק.

פרק ל"א

י"ב –  שָׂא־נָ֨א – יזקוף מעט תיבת שָׂא שלא יישמע שָׂנָא. ודי בכך שיפריד מעט בין התיבות.

ט"ו – נׇכְרִיּ֛וֹת היו"ד בדגש חזק.

כ"א – וַיִּבְרַ֥ח הוּא֙ ייתן לב לא לבלוע הה"א בתיבת הוּא.

 

 

 

עוד...

10 שנים למכון כתבי היד נוסח תימן
דפוס ברק