לק"י נוסח תימן-פורטל קהילות תימן

כתובתינו: רחוב בירנבוים 26 בני ברק
טלפון: 03-6781444 
שעות פתיחה: א-ה 10:00-21:00 יום ו' 9:00-13:00 

ברוכים הבאים! 


הצטרפו לרשימת התפוצה
שלח לחבר
חדשות
חנות
רדיו שבזי
תוכן
הלכות
מוזיקה
אודיו
וידאו
חיי קהילה
גלריה
ראש השנה - איתמר מדינה

לְשׁוֹן הַזָּהָב / פרשת בָּלָק

8/07/2019

 

פרק כ"ב

ב' –  וַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק – הבי"ת בדגש קל. אף שבדרך כלל אותיות אהו"י הבאות לפני אותיות בג"ד כפ"ת מבטלות מהן את הדגש, כאן לא יתבטל הדגש כי ההברה הקודמת לאות אל"ף מסתיימת בנח נראה (שהרי"ש יוצאת במבטא) ולא יבואו שני שְׁוָאים נחים בסמיכות ואם כן אין דין האל"ף להיכתב ומה שנכתבה כדי להורות לנו שפירוש המלה מלשון ראיה ולא מלשון יראה.

ד' – כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר – ייזהר לא להשמיט בקריאתו את האות ה"א בתיבת הַשּׁוֹר. שלא יאמר כִּלְחֹ כַשּׁוֹר.

ו' – לְכָה־נָּ֨א – הנו"ן בתיבת נָּא בדגש חזק מחמת המקף ומדין דחיק וכן בהמשך הפסוק אָֽרָה־לִּ֜י, נַכֶּה־בּ֔וֹ. וכן בהמשך הפרשה קָֽבָה־לִּי֙ (פסוק יא) וּלְכָה־נָּא֙ קָֽבָה־לִּ֔י (פסוק יז) מַה־יֹּסֵ֥ף (פסוק יט) וּדְבַ֥ר מַה־יַּרְאֵ֖נִי (כג ג) אָֽרָה־לִּ֣י (שם ז) לְךָ־נָּ֨א אִתִּ֜י (שם יג) מַה־דִּבֶּ֖ר (שם יז) מַה־פָּ֖עַל (שם כג) לְכָה־נָּא֙ (שם כג) מַה־טֹּ֥בוּ (כד ה).

     אָֽרָה־לִּ֜י – כתב מהרי"ץ בחה"ד בשם מהר"י חיוג כי הוא מהדגוש ומשפטו אַרְּרָהּ לי עכ"ל. אין כוונתו כי יש לקרוא את הרי"ש שלפנינו בדגש, אלא שעיקרה היה להינקד בדגש, ומפני שהרי"ש לא מקבלת דגש (חוץ מהיוצאים מהכלל) נוקדה בקמץ במקום בפתח.

כ"ב – וַיִּֽחַר־אַ֣ף אֱלֹקִים֮ – ייזהר לא להשמיט בקריאתו את האות אל"ף בתיבת אַף. וכן בתיבת אֱלֹקִים, שלא יישמע אַפֱלֹקִים. וכן בהמשך הפרשה וַיִּֽחַר־אַ֣ף בִּלְעָ֔ם (פסוק כז) וַיִּֽחַר־אַ֤ף בָּלָק֙ (כד י) וַיִּֽחַר־אַ֥ף ה֖' (כה ג) חֲר֥וֹן אַף־ה֖' (שם ד).

כ"ג – וַתֵּ֤ט הָֽאָתוֹן֙ – בתיבת וַתֵּט יבחין בין מבטא האות תי"ו דגושה למבטא האות טי"ת שלא יישמע וַתֵּתּ. וכן בהמשך הפרק וַתֵּ֣ט לְפָנַ֔י (פסוק לג).

ל' – אֲשֶׁר־רָכַ֣בְתָּ – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה אוּלַ֤י יִישַׁר֙ (כג כז) וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ (כד ז). 

ל"ד – אָשׁ֥וּבָה לִּֽי – תיבת אָשׁוּבָה מלעיל והלמ"ד בתיבת לִּי בדגש חזק מדין אתי מרחיק. וכן בהמשך הפרשה אִקָּ֥רֶה כֹּֽה (כג טו).

פרק כ"ג

ו' – וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה – תיבת וְהָכֵן מלרע, וכן בהמשך הפרשה. אין נוהג כאן דין נסוג אחור משני טעמים אשר די בכל אחד לבדו, הטעם הראשון שלא יסוג הטעם בתיבה שסופה תנועה גדולה ואחריה נח נראה (ותיבת וְהָכֵן מסתיימת בצירי שהיא תנועה גדולה והנו"ן פשוטה יוצאת במבטא). הטעם השני שלא יסוג הטעם מתיבה המוטעמת בפשטא והתיבה שלפניה מוטעמת במארכה, מפני שהמארכה תשרת את הפשטא רק כאשר אין ביניהם הפסק הברה, ואם ייסוג הטעם ויתקדם להברה הראשונה בתיבת וְהָכֵן יהיה ביניהם הפסק הברה ולא תוטעם במארכה אלא בשופר הפוך.

י"ט – לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם – בתיבת וִיכַזֵּב הוא"ו בגעיא והיו"ד נאלמת ואינה יוצאת במבטא, ובתיבת וְיִתְנֶחָם הוא"ו בשווא נע ולמנהגינו קריאתה נוטה לחירק מפני היו"ד שלאחריה והיו"ד בחירק ויוצאת במבטא.

כ"א – וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ – תיבת וּתְרוּעַת מלרע. וזהו אחד מהמקומות היוצאים מהכלל שלא ייסוג הטעם אחור למרות קירוב הטעמים.

כ"ג – נַ֙חַשׁ֙ – מלעיל. פירושו לשון קסם וניחוש כמו לֹא תְנַחֲשׁוּ (ויקרא יט כו).

פרק כ"ד

ו' – כַּאֲהָלִים֙ – הכא"ף בפתח והאל"ף בשווא פתח פירושו לשון מיני בשמים כמו מֹר וַאֲהָלוֹת (שה"ש ד יד).  ואילו כַּאֹהָלִים הוא לשון אוהל.

י"א – מִדָּ֣לְיָ֔ו – יטעים גם בדא"ל מפני השופר. לפי כללי הדקדוק דין הלמ"ד בשווא נע, אך המנהג ששמעתי לקוראה בשווא נח. אך גם אם תיקרא בשווא נע הרי למנהגינו קריאתה נוטה לחירק כיון שבאה לפני יו"ד ואין שינוי נרגש כל כך בין קריאתה בשווא נח לבין קריאתה בשווא נע הנוטה לחירק.

         וְתִנַּשֵּׂ֖א – התי"ו רפה כדינה לאחר שווא נע, והנו"ן והשי"ן בדגש חזק.

כ"ג – מִשֻּׂמ֥וֹ – הטעם במי"ם וקריאתה מלרע.

פרק כ"ה

ז' – וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח – תיבת וַיִּקַּח מלרע מפני שלא ייסוג הטעם לאחור מאות דגושה.

 

עוד...

10 שנים למכון כתבי היד נוסח תימן
דפוס ברק