.jpg)
ר' יעקב ספיר ז"ל אשר תר בערי תימן בשנת התרי"ט, הקדיש חלק ניכר מספרו "אבן ספיר" לתיאור מסעו זה, וקראו בשם "חדרי תימן", ובו הוא מעלה את כל מה שראו עיניו ושמעו אזניו. נעמוד כאן בקצרה על אחד הדברים שכתב שם אודות גלות היהודים בתימן.
בריש פרק מ"ג הוא כותב בזה"ל, ואלה האמרים אשר אספתי בפעם הזאת קבלות והגדות ספורים של היהודים יושבי צנעא עיר ואם בארץ התימן יע"א. קבלה בידם שאבותיהם באו לגור בארץ הזאת שנים וארבעים שנה קודם חרבן בית ראשון, כשמעם נבואת ירמיה "היצא מעיר הזאת וחיה" נאספו ע"ה אלף מבני החיל והגבורים משועי יהודה וכו' ויצאו מירושלם לתור להם ארץ מנוחה וכו', עיי"ש.
אם ניטיב לעין ולדקדק אחר דברי הקבלה האלו, נמצא בהם תרתי דסתרי אהדדי. ראשית דבר ניתי ספרי וניחזי, מה קדם לדברי נבואה זו. והנה בירמיה סימן כ"א נאמר שצדקיהו מלך יהודה שלח את פשחור בן מלכיה ואת צפניה בן מעשיה לירמיה להתפלל בעד העם להצילם מיד נבוכדנצר מלך בבל הנלחם בהם. וירמיה השיב למלך כי כבר נגזרה הגזירה שירושלם תפול בידו, והוא ממשיך בדבריו למלך בזה"ל, ואל העם תאמר כה אמר ה' הנני נתן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות, הישב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר, והיצא וגו' וחיה והיתה לו נפשו לשלל, ע"כ.
לאחר שראינו למי נאמרו הדברים, נוסיף לברר האמנם נאמרה נבואה זו מ"ב שנים קודם החרבן. והנה במלכים ב' (כ"ב, י"ח) נאמר, בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלם. ושם בריש סימן כ"ה נאמר, ויהי בשנת התשיעית למלכו בא נבוכדנצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם וגו' ותבוא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו, ובחדש החמישי בשבעה לחדש בא נבוזראדן רב טבחים ירושלם וישרף את בית ה' וגו'.
א"כ רואים אנו במפורש שצדקיהו החל למלוך רק י"א שנים קודם חרבן בית ראשון. ואף אם נאמר שמיד בתחילת מלכותו שלח את השליחים הנ"ל לירמיה, הרי שנבואה זו לא נאמרה קודם י"א שנים מהחרבן. וא"כ פשוט שיציאתם מ"ב שנים קודם החרבן לא היתה מכח דברי הנביא, שהרי היא נאמרה רק אחר למעלה משלושים שנה אחר ביאתם לארץ התימן. ואף אם ננסה לתרץ שלאו דווקא קאמר, היינו שלא מחמת דברי נבואה זו יצאו, אלא מחמת כלל נבואות ירמיה אשר התנבא על הצרות והחרבן (כפי דעת בעל ספר "גלות תימן", ירושלם תשל"ג), הרי שגם בזה לא יישבנו מידי, שהרי בריש ספר ירמיה נאמר שהוא החל להתנבא רק משנת י"ג ליאשיהו מלך יהודה, צא וחשוב משנה זו עד החרבן ותמצא רק כארבעים שנה, וכמ"ש רש"י שם ובספר "סדר הדורות". הא למדת שבשנת מ"ב קודם החרבן עדיין לא החל הנביא ירמיה להתנבא, ואלו בדברי הקבלה נאמר שבאותה שנה כבר נכנסו לארץ התימן.
ומכל האמור עולה שדברי קבלה אלו לוקים בסתירה, כי ממה נפשך אם נסכים שיציאת אבותינו היתה מכח דברי הנבואה דלעיל, הרי שאין להקדים את הזמן קודם י"א שנה מהחרבן. ואם נקבל שיציאתם היתה מ"ב שנים קודם החרבן, הרי שיציאתם לא היתה מכח נבואות ירמיה כלל.
כל קביל דנא, מצאנו בתכאליל מכמה מאות שנים, בסדר ליל ת"ב קינה שבה מנו מדי שנה את זמן גלותם מא"י מזמן חרבן בית ראשון ושני וזה לשונה "כי בעוונותינו ובעוונות אבותינו אנו מונים לחרבן בית אלהינו ולפזור עם ה' אלה מעל אדמת קדשנו היום לחרבן בית שני כך וכך וכו' ולחרבן בית ראשון ולפזור אנשי גלותינו אנו הגולים פה וכו'". הרי לך שקבלה בידי כותבי התכאליל שחרבן בית ה' ופזור העם לתימן היו בשנה אחת. ועל קינה זו כתב מהרי"ץ ז"ל ב"עץ חיים" (ח"ב דף ט' ע"ב) בזה"ל, הרמז בזה על גלות ארץ התימן שהיתה גלותם מימות החרבן הראשון כמקובל בידינו, ע"כ.
וכ"כ הגאון רבי עמרם קרח ז"ל בספרו "סערת תימן" פ"א שזוהי קבלתם של בני תימן. ועוד ראיתי לאביו הגאון רבי יחיא קרח ז”ל בפירושו "משכיל שיר ידידות" על השירה המתחלת "לבבי יחשקה עפרה" שזכר קבלה זו באגב בזה"ל, ואע"פ שקבלה בידינו שאנחנו גלינו מזמן בית ראשון, ע"כ.
אתה הראית לדעת שדברי הקבלה האחרונים אינם תואמים עם דברי הקבלה שמסרו יושבי צנעא בשנת תרי"ט לר' יעקב ספיר ז"ל. ואני הצעיר לא באתי להכניס את ראשי בפרשה זו ולהכריע בין שתי הקבלות, אלא ששתיהן מוקשות בעיני, כי אם נסכים לדברי הקבלה שמסרו יושבי צנעא לר"י ספיר שע"ה אלף מבני החיל והגבורים משועי יהודה יצאו מ"ב שנה קודם החרבן, א"כ למה העלים הכתוב ולא כתב ענין זה, והרי לאו מלתא זוטרתא היא שחמשה ושבעים אלף בני חיל וגבורים משועי יהודה כולל כהנים ולויים ועליהם חמשה ועשרים שרי בתי אבות יוצאים מירושלם לגלות (כמבואר ב"חדרי תימן"), ופשיטא ופשיטא שהיה לכתוב להזכיר ענין זה.
גם על דברי הקבלה האחרונים (אף שלא נזכר מנין היוצאים) נשאלת השאלה מי הם שיצאו בזמן החרבן, והרי כ"ל אומ"ר קר"א רואה במלכים ב' סימן כ"ד כי בעת מלוך יהויכין (כי"א שנה קודם החרבן) עלה נבוכדנצר אל ירושלם "והגלה את כל ירושלים ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרה אלפים גולה וכל החרש והמסגר לא נשאר זולת דלת עם הארץ" (פסוק י"ד). ולא זו בלבד, אלא שאחר י"א שנה מיד לאחר החרבן נאמר "ואת יתר העם הנשארים בעיר (היינו דלת העם שבירושלים) וגו' ואת יתר ההמון (הנשארים מערי יהודה) הגלה נבוזראדן רב טבחים" (סימן כ"ה פסוק י"א). א"כ איפוא, מי הם שיצאו בזמן החרבן לתימן, ולמה לא זכרם הכתוב?! ולפי דברי הגר"י קרח ז"ל (שם) שכתב שגם אנו בני תימן נקראים בבליים ע"ש שהיינו שם מתחילה ומשם באו אבותינו לגור בתימן, לא קשיא מידי לשיטת הקבלה השניה, אבל לשיטת הסוברים שהיציאה היתה מא"י, עדיין השאלה בעינה עומדת והדברים צריכים עיון.
וראיתי להגאון רבי שלמה עדני ז"ל בהקדמתו לפירושו "מלאכת שלמה" על המשנה שכתב בזה"ל, מבית אבי אבא שהיו מערי התימני, מקובלני כי מגלות הראשונה נגלינו, כי קרא דכתיב בסו"ס מלכים וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי, נאמר גם עלינו, עכ"ל. ודבריו הקצרים צריכים תלמוד, למה התכוון באמרו "כי מגלות הראשונה נגלינו". והנראה שכוונתו לגלות ארץ זבולון וארץ נפתלי, ע"י תגלת פלאסר מלך אשור, בשנת כ' לפקח מלך ישראל [שהיא הראשונה משלשת הגליות שהיו בישראל, שעליה נאמר בישעיה (ח', כ"ג) "כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי". ועיין בפירש"י במל"ב סימן י"ז אמצע פסוק א']. וא"כ לפ"ז קבלתו היא שבני תימן יצאו או מארץ זבולון או מנפתלי לתימן, והרי על גלות זו נאמר במפורש (שם ט"ו, כ"ט) "ויגלם אשורה". ומה כוונתו בסוף דבריו שכתב "כמו שנאמר בסו"ס מלכים וינחם בחלח ובחבור וכו' נאמר גם עלינו", הרי פסוק זה נאמר בגלות השלישית כשנלכדה שומרון ע"י שלמנאסר מלך אשור וכל ישראל (זולת יהודה ובנימין) גלו לערים הנזכרות, שהם בממלכת אשור. וא"כ מה כוונתו במה שכתב שכשם שנאמר בגלות השלישית שהניחם בחלח ובחבור וערי מדי נאמר גם עלינו (גולי תימן) בגלות הראשונה. ולא פורש מדבריו ולא מהפסוק הנ"ל מי הביאם לארץ התימן (אלא נתפרש בשתי הגליות הנ"ל שגלו לערי אשור). ואני הצעיר נשענתי על דברי רש"י במל"ב (שם) ועל בעל מצו"ד בישעיה (שם על הפסוק עת הראשון) וכתבתי שזוהי ה"גלות הראשונה" שלה התכוון מהר"ש עדני. ואם היתה כוונתו לגלות-ראשונה אחרת, כל כי האיי הוה ליה לפרושי מילתיה. ולא ירדתי לסוף דעתו.
אחר כתבי זה, ראיתי שכבר כתב הגאון רבי יחיא קרח ז"ל במאמר "ברית הלשון" (ירושלים תש"ך), שעל אף דרישתו וחקירתו, לא נתברר לו אם היה העניין כפי הקבלה, שיצאו משבט יהודה כך וכך אלפים והם בני חורין ויצאו מא"י וכבשו להם את ארץ התימן לאחזה, או שאנו מעשרת השבטים שגלו לחלח ולחבור וערי מדי, או ששני העניינים אמת, ע"כ.
יש עוד דברי הגדות וקבלות בכמה ספרים לעניין זמן תחילת גלות היהודים לתימן, ויש מה להעיר בהם אלא שאין הפנאי מסכים, ודי בזה. ואתה קורא נעים, אל תעלה בדעתך שבאתי חלילה לסתור את דברי הני צנתרי דדהבא אשר קטנם עבה ממתני, כי לא לכך נתכוונתי, אלא שכתבתי בדרך הבירור כדי לעמוד על עיקרן של דברים, כי מסורת אבותי היא וללמוד אני צריך. והמב"ה יזכנו לגאולה שלימה מכל הגליות, ויראנו בנחמת ציון ובבנין אפריון וישלח לנו את ינון, בב"א.
כתיבת תגובה