אם אשמרה שבת, אל ישמרני. אות היא לעולמי עד בינו וביני", זה השיר הראשון שלמדתי בילדותי.
בכל ערב שבת לאחר הסעודה, נהג אבי לשיר את השיר "אם אשמרה שבת" מהדיוואן של שלום שבזי, בניגון תימני עם סלסול עולה ויורד, נגינת השיר הבוקעת מגרונו של אבי, די בה לרגש ולהרנין את הלב וכאשר למדתי את כל מילות השיר והצטרפתי בקולי הדק, קול צלול של ילד, ראיתי איך אימי סמוקה מהתרגשות ועל לחייה מתנגנת לה דמעה יחד עם השיר. כך היה, שבכל ערב שבת, מכל בית בשכונה, היה בוקע השיר "אם אשמרה שבת אל ישמרני…." בבית של רחמים עמרם, אלי בשארי, אבנר באסל ועוד. השיר הדהד בשכונה בקצב מקהלה אחידה ואצל משפחת מורי סעיד מקייטין אשר לו שבעת בנים, לאחר שסיימו את השיר, נהג המורי לקיים שעשועון עם ילדיו, באמירת פסוקים מהתנ"ך בעל פה. המורי החל את הפסוק הראשון מספר בראשית: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" ולכשסיים פנה לבנו בכורו זכריה "ד'אחין דאוולאכ" (עתה, תורך), זכריה הבן הבכור שישב ליד המורי המשיך בפסוק שהחל באות האחרונה: "צדק צדק תרדוף…..נתן לך" וכך המשיכו, יעקב, משה, שמואל, יצחק, אברם ודוד הקטן, כל אחד בתורו, בגדול החל ובקטון כילה.
ובכל ערב שבת, לאחר קריאת שמע, לפני השינה, שמענו את הנאום של המשיח השחור, משה הקרי, שהסתובב מסביב לראש העין לאורך קו הערוב, חוט דק מתוח שתחם את ראש העין, הולך ברגל ומכריז: אני המשיח, משה הקרי, צורף כסף וזהב ראש הדאוולה, אם אני אראה בחור ובחורה מסתובבים……וכאן עצמתי את עיניי, נרדמתי.
למחרת בשבת, לאחר הסעודה נהגו בכל ראש העין, ללכת לג'אעלה בבית של חתן או של כלה או בבית של יולדת. בתקופת ילדותי, היו הרבה שמחות בראש העין, כך בלינו את השבתות, פעם אצל החתן נסים משיכון ב' ופעם אצל הכלה יונה משיכון ה', הולכים עם סל מלא כל טוב, אמי מחזיקה ביד אחת סל וביד השנייה את ידי, אבי הולך לפנינו עם בקבוק קטן של עראק או קוניאק בכיס, כי יין ישמח לבב אנוש. כל המשתתפים שבאו לג'אעלה, שמחים בשמחת החתן או הכלה יושבים מסביב לשולחן מלא כל טוב, בשר עראק קוניאק, פירות, ירקות ופיצוחים, בעל הבית מסתובב בין היושבים דואג שלא יחסר דבר אך בעיקר דואג למזוג מהעראק המשובח שהכין בביתו. לאחר ברכות שנשמעו מכל אחד ואחד מהמשתתפים, תחילה בורא פרי העץ ולאחר מכן בורא פרי האדמה ולבסוף שהכל נהיה מדברו, פצח המורי הכי מבוגר בשיר "אם תחפצה בן איש" שיר מהדיוואן של שלום שבזי וכאשר הגיע לשיר "משנת חכמים" המשתתפים ענו אחר כל משפט, כל שיר במנגינה המיוחדת ובחלק מהשירים יש שתי מנגינות ואף שלוש. ולאחר סיום שיר זה, אחר פותח בשיר: "ביום שבת אשבח לאל חי גואלי" והקהל עונה. אין מנגינה הדומה לחברתה וכל מנגינה יותר מרגשת מקודמתה. אך המנגינה עם הסלסול והניגון המיוחד הייתה, בקטע "מנוחה היא לכולנו ועונג יום שבות", קטע זה ניתן לאותו אדם עם קול ערב שידע לסלסל ולהגיע לטונים גבוהים, בקטע זה הרגשתי את עונג השבת במלואה וממשיך בקטע: "נעים דעת שמור שבת, וכל שחיללה יומת". ועוד שיר נוסף ועוד מנגינה אחרת: "יום שבת תשמח מאוד נפשי" והקהל עונה ועוברים לקטע הכי אהוב עלי בערבית שבדרך כלל אבי נהג לשיר אותו עם הקהל: "לאלתוראת ואלדין ואלעלמא. תתשווק, אלרוח ואג'יסמה, פי עדנאן, תלחץ' להא קסמא, מן אכיאד וכסם לא תכשי" אהבתי לשמוע את אבי שר קטע זה ורק מאוחר למדתי לפרש את הקטע שפירושו: "התורה והחוקים הם העיקר, הנשמה והנפש כאחד תגיע לגן עדן למרות מכאובי הגוף".
המשורר רבי שלום שבז זצ"ל, משורר הגלות, הקדיש מקבץ של שירים הקשורים ל"מצות השבת" מתוך פרשיות "כי תשא" "ויקהל" והמנגינות המיוחדות שחוברו לכל שיר ושיר, שאותם נהגו יהודי תימן לשיר בכל ערב שבת ובשבת, סייעו ליהודי תימן לקיים את מצות שמירת השבת כהלכתה, מדורי דורות. אנו בשכונה א' שנולדנו מיד לאחר עלייתם של יהודי תימן לארץ ישראל במבצע על כנפי הנשרים, זכינו לספוג את אווירת שמירת השבת כפי שנהגו אבותינו בתימן.
23
ינואר
כתיבת תגובה