בימים אלו מתקיימת התקוממות עממית בתימן כנגד הנשיא עלי עבדאללה צאלח, אשר כפי הנראה תצלח והנשיא צאלח יאלץ לפנות את תפקידו עבור מחליפו הזמני. השאלה המטרידה אותנו היהודים היושבים בציון, היא מה יעלה בגורלם של אחינו היהודים הנמצאים עדיין בגולה בתימן ואשר זכו ליחס טוב יחסית מהנשיא צאלח ואף הפגינו באחרונה כאות הזדהות עם הנשיא צאלח.
רוב רובם של היהודים בתימן נמצאים בחמש שנים האחרונות במתחם עם שמירה בבירה צנעא תחת חסותו של הנשיא. נקווה כולנו שלאור המצב הרגיש שתושבי תימן ובכללם היהודים נמצאים בו כעת,
ישכילו אחינו היהודים בתימן (אשר מספרם נאמד במאות בודדות) לנטוש את מולדתם ויבואו לשכון כבוד בארצינו. כל יום שעובר מגדיל את החשש לגבי עתידם של היהודים בתימן ובעיקר לגבי יהדותם, וזאת משום שידוע על עשרות יהודים בתימן (בעיקר נשים) אשר בשנים האחרונות המירו את דתם והתאסלמו. המצב כיום בתימן והחשש מפני המרת הדת מעלים בזכרוני סיפור עצוב ומדהים אשר התרחש בעיר המחוז איב שבתימן וכך הסיפור:
בשנת התר"ע (1910 למניינם) נולד למשפחת חדד בן אשר הצטרף לאחותו קמר (לבנה), ביום הברית ניתן לו השם יחיא, ובהיותו כבן ארבע כבר למד אצל המארי ואף בשנה זו נולדה למשפחה בת נוספת. המארי הבחין שהילד יחיא פיקח ובגיל שמונה התחיל ללמדו שחיטה. הוריו ציפו מבנם שיגיע לגדולות ויהיה תלמיד חכם, אך לצערם של כולם פקד אסון את המשפחה ושני ההורים נפטרו בפרק זמן קצר, כאשר הם משאירים אחריהם שלושה יתומים אשר הגדולה מבניהם כבר הייתה נשואה. מיד בהוודע דבר פטירתם של ההורים הגיעו לבית המשפחה פקידי הרשויות ולקחו את שני הילדים הקטנים מכוח "גזירת היתומים" אשר על פיה היה מחויב כל ילד שהוריו נפטרו להתאסלם. בני המשפחה ניסו להתנגד ואף ניסו לשחד את הפקידים, אך כל נסיונותיהם וטענותיהם נפלו על אוזניים ערלות. שני הילדים נקרעו ממשפחתם והועברו למשפחות אומנות מוסלמיות. הילד יחיא שהיה אז כבן תשע הועבר למשפחת אלאירייאני שהיתה משפחה מוסלמית "מיוחסת" ואף אבי המשפחה נשא בתפקידים רבים ובכללם כקאדי (שופט). הילד יחיא ניסה לברוח מספר פעמים למשפחתו אך הגוים איימו עליו שירצחו את אחותו הגדולה ומשפחתה אם יעשה כן, הוא היה מתגנב לביקורים קצרים אצל משפחתו, והסופר שלום מדינה בספרו "מסעות" מספר שהוא ראה את הילד לבוש בגדים מוסלמיים ואוכל בבית משפחתו היהודית. לאור זאת שמשפחתו המאמצת הייתה "מקושרת" היטב, התקדם עם השנים הנער יחיא שגדל לאיש בנבכי הפוליטיקה התימנית וצבר כח פוליטי משלו, הוא עבר הפיכות צבאיות ואף מאסר פוליטי.
בשנת תשכ"ב (1962 למניינם) מת האימאם אחמד (הוא שהתיר ליהודי תימן לעלות ארצה), והתחוללה הפיכה צבאית ותימן הפכה משלטון איממי לרפובליקה של צפון תימן (ובהמשך הרפובליקה של כל תימן), ושלט בה הנשיא הראשון סלאל. באותו זמן היה יחיא ראש הסיעה שהתנגדה לדרכו של הנשיא סלאל ובשנת תשכ"ז (1967 למניינם) נבחר היהודי המומר יחיא אלאירייאני להיות נשיאה של הרפובליקה התימנית. הוא שלט בתימן כשבע שנים, וישנם סיפורים על כך שבתקופתו היו לו קשרים עם מדינת ישראל. אחותו קמר (לבנה) עלתה לישראל בשנת תש"י.
לסיום, נתפלל כולנו לקודשא בריך הוא שיגאל את שארית הפליטה הנמצאים עדיין בתימן ושח"ו לא יאלצו להיות כמו יחיא חדד.
כתיבת תגובה