"אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת וגו'" (כא, א)
חז"ל דרשו על פסוק זה – "'אמור ואמרת', להזהיר גדולים על הקטנים", כדברי רש"י כאן. ויש לשאול למה דרשו דרשה זו במצווה שאינה שווה בכל אלא בכהנים בלבד, והו"ל לכתוב דרשה זו של "להזהיר גדולים על הקטנים" באחת משאר מצוות התורה השוות בכל ונלמד את שאר המצוות ממנה? ויש לומר, שבשאר מצוות השוות בכל אין צורך להזהיר כל כך מפני שכיון שכולם מוזהרים עליהן, הקטנים רואים את הגדולים ולומדים מהם לעשות כמותם. משא"כ טומאת מת שאין ישראל מוזהרים בזה אלא הכהנים בלבד, כשהקטנים רואים שהגדולים מיטמאים למת הם לומדים מהם. על כן באו חז"ל לדרוש דרשה זו דווקא כאן.
(קייץ המזבח – לרבי חיים כסאר זצ"ל)
"וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו" (כב,יא) "ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל" (שם, יב)
"וכהן" – זה האיש הצדיק [ת"ח – העורך]. "כי יקנה נפש" – פירוש כי יקנה רוח דעת ויראת אלקים, שתהיה לו נפש טהורה ונקייה. "קנין כספו" – זו תורה כמ"ש במסכת אבות (פרק ששי) "תורה קנין אחד" [וי"ל עוד עפ"י מש"ש "אמת קנה ואל תמכור" – העורך]. "הוא יאכל בו" – שתמיד עוסק בתורה וגם זוכה לדרוש לעתיד לבוא בגן-עדן בין הצדיקים. "ויליד ביתו" – הם התלמידים שלו, וג"כ באותו העולם אותם שהם משורש נשמתו "הם יאכלו בלחמו", שזוכים ולומדים מתורתו שנקראת לחם בעוה"ז ובעוה"ב ואומרים שמועה מפיו. "ובת כהן כי תהיה לאיש זר" – זו תורתו של ת"ח שעסק בה שלא לשמה. "לאיש זר" – שנמסרת לחיצוניים. "היא בתרומת הקדשים לא תאכל" – קרי ביה לא תיאכל. ור"ת בהלה ר"ל שיגע לבהלה כלחם שאינו נאכל. א"נ, שלא תאכל הנפש שלו קבלת השכר לעוה"ב.
(עולת שלמה – לרבי שלמה אלבדיחי זצ"ל)
"ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (שם, כח)
פירש בתרגום המיוחס ליונתן: "עמי בני ישראל היכמא דאבונן רחמין בשמיא כן תהון רחמין בארעא, תורתא או רחלא יתה וית ברה לא תיכסון ביומא חד", והקשה המהרש"א בחידושי הלכות במגילה (כה), שלכאורה הוא היפך דברי הש"ס שם שהאומר על קן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו והטעם מתבאר בגמ' לחד מ"ד מפני שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות. והרב חיד"א נדחק ליישב ב"חומת אנך". ואפשר ליישב עפ"י מ"ש התוי"ט במס' ברכות בשם הרמב"ם ורש"י שדווקא בתפלה כשאומר כן מחליט הדבר ולכן משתקין אותו משא"כ דרך דרש או פשט וכו'. ולפי"ז אין מקום לקושית מהרש"א על תרגום יונתן. שאעפ"י שהמצוות גזירות ואינן דרך רחמנות, צריכים אנו ללמוד מהם מידת הרחמנות.
(חן טוב – לרבי יחיא אלבדיחי זצ"ל)
כתיבת תגובה