לפניכם שלוש משניות ראשונות ממסכת ראש השנה פרק א' ופירוש רבנו עובדיה מברטנורא, מנוקדים לפי מסורת תימן, וכן הערות לגרסא בשם גרסת אבות, והכל לזיכוי הרבים. באדיבות ר' שלמה קיסר הי"ו.
פרק א' משנה א
אַרבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֶם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעשַׂר בְּהֵמָה. רִבִּי אֶלעָזָר וְרִבִּי שִׁמעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשׁרִי. בְּאֶחָד בְּתִשׁרִי, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבֵלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְּרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִברֵי בֵּית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:
פירוש רבנו עובדיה מברטנורא
(א) אַרבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֶן. לַמְּלָכִים. מַלכֵי יִשׂרָאֵל מוֹנִין לָהֶם מִנִּיסָן. שְׁאִם מָלַך מֶלֶך בִּשׁבָט אוֹ בַּאֲדָר, מִשֶּׁהִגִּיַע נִיסָן, כָּלְתָה לוֹ שָׁנָה וּמַתחִילִים לִמנוֹת לוֹ שָׁנָה שְׁנִיָּה. וּמִקְּרָא נַפקָא לַן דְּמִנִּיסָן מְנֵינַן לְהוּ, דְּכַתִיב (מלכים א ו) וַיהִי בִשׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחוֹדֶשׁ זִיו, הוּא הַחוֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמלוֹך שְׁלֹמֹה עַל יִשׂרָאֵל, מַקִּישׁ מַלכוּת שְׁלֹמֹה לִיצִיאַת מִצרַיִם, מַה יְצִיאַת מִצרַיִם מִנִּיסָן מְנֵינַן לַהּ, אַף לְמַלכוּת שְׁלֹמֹה מִנִּיסָן מְנֵינַן לַהּ. וּלמַלכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין מִתִּשׁרִי, וְהַיינוּ דִּתנַן לְקַמַּן בַּסָּמוּך, בְּאֶחָד בְּתִשׁרִי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים, כְּלוֹמַר, לַשָּׁנִים שֶׁלְּ מַלכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם, וְנַפְקָא מִינַּהּ לְפִי שֶׁרְּגִילִים לִמנוֹת זְמָן שְׁטָרוֹת לִשׁנוֹת הַמֶּלֶך מִשָּׁנָה שֶׁעָמַד בָּהּ, מִשּׁוֹם שְׁלוֹם מַלכוּת. וְאִם עָמַד מֶלֶך בַּאֲדָר, וְכָתַב לוֹ הַסּוֹפֵר בְּנִיסָן שֶׁלְּאַחַר יַ"גּ חוֹדֶשׁ, נִיסָן שֶׁלְּ שָׁנָה שְׁנִיָּה, כֵּיוָן דְּנִיסָן, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים, הַוֵי לֵיהּ שְׁטָר מוּקדָּם וּפָסוּל, מִשּׁוֹם דְּהַאיֵ נִיסָן שֶׁלְּ שָׁנָה שְׁלִישִׁית הוּא, וּשׁטַרֵי חוֹב הַמּוּקדָּמִים פְסוּלִים, לְפִי שֶׁנִּמצָא טוֹרֵף לָקוֹחוֹת שֶׁלָּקְחוּ הַשָּׂדֶה מִן הַלֹּוֶה בֵּין זְמַנּוֹ שֶׁלַּ שְּׁטָר לִזמָן הַהַלוָאָה , שֶׁלֹּא כַּדִּין, שֶׁהֲרֵי קָדְמָה מְכִירָה לַהַלוָאָה, לְפִיכָּך קְנָסוּהוּ לְאַבַּד גַּם מִזְּמָן הַהַלוָאָה וְאִילַּך, וְלָא גָּבֵי מִמְּשַׁעבְּדֵי: וְלָרְגָלִים. הַכֵי קַאֲמַר, רֶגֶל שֶׁבּוֹ שְׁהוּא פֶּסַח, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָרְגָלִים לְעִניַן הַנּוֹדֵר, שְׁאִם עָבְרוּ שָׁלוֹשׁ רְגָלִים מִשֶּׁנָּדַר וְלֹא קִיַּים נִדרוֹ, עוֹבֵר עַל בַּל תְּאַחֵר, וְרִ' שִׁמעוֹן אוֹמֵר, שְׁאֵינוּ עוֹבֵר עַל בַּל תְּאַחֵר, עַד שֶׁיַּעַברוּ עָלָיו שָׁלוֹשׁ רְגָלִים כְּסִדרָן, וְחַג הַמַּצּוֹת תְּחִלָּה, כְּמוֹ שְׁהֶן סְדוּרִין בַּמִּקרָא (דברים טז), בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבחַג הַשָּׁבוּעוֹת וּבחַג הַסֻּכֹּת. וּפסָק הַהֲלָכָה, מִשֶּׁיַּעֲבוֹר עָלָיו רֶגֶל אַחַת בִּלבָד וְלֹא הֵבִיא נִדרוֹ, עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, דְּכַתִיב (שָׁם יב) וּבָאתָ שָּׁמָּה וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עוֹלוֹתֵיכֶם וגו', רֶגֶל רִאשׁוֹן שֶׁאַתָּה בָּא, אַתָּה צָרִיך לְהָבִיא. וּמִשֶּׁיַּעַברוּ עָלָיו שָׁלוֹשׁ רְגָלִים עוֹבֵר עַל בַּל תְּאַחֵר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרִ' שִׁמעוֹן דְּבַעֵי שָׁלוֹשׁ רְגָלִים כְּסִדרָן: רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעשַׂר בְּהֵמָה. שְׁאֵין מְעַשְּׂרִין מִן הַנּוּלָּדִים בְּשָׁנָה זוֹ עַל הַנּוּלָּדִים בַּחֲבִרתָּהּ, דְּכַתִיב (שָׁם יד) עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, בִּשׁנֵי מַעַשׂרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶחָד מַעשַׂר דָּגָן וְאֶחָד מַעשַׂר בְּהֵמָה, וַאֲמַר קְרָא שָׁנָה שָׁנָה, וְלֹא מִשָּׁנָה זוֹ עַל שֶׁלַּ חֲבִרתָּהּ: וְרִ' אֶלעָזָר וְרִ' שִׁמעוֹן אוֹמְרִים בְּאֶחָד בְּתִשׁרִי. כֵּיוָן שֶׁאִתְּקַשׁ מַעשַׂר בְּהֵמָה לְמַעשַׂר דָּגָן, מַה מַעשַׂר דָּגָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלּוֹ תִּשׁרִי, אַף מַעשַׂר בְּהֵמָה רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלּוֹ תִּשׁרִי. וְאֵין הֲלָכָה כְּרִ' אֶלעָזָר וְרִ' שִׁמעוֹן דְּאַמרֵי בְּאֶחָד בְּתִשׁרִי. וְתַנָּא קַמָּא סְבַר כֵּיוָן שֶׁאִתְּקַשׁ מַעשַׂר בְּהֵמָה לְמַעשַׂר דָּגָן, דְּכַתִיב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, מַה דָּגָן סָמוּך לְגָּמרוֹ עִישּׂוּרוֹ, שֶׁהֲרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלּוֹ תִּשׁרִי וְהוּא סָמוּך לְגָּמרוֹ, שֶׁכָּל יְמוֹת הַחַמָּה עוֹמֵד בַּגּוֹרֶן לְהִתיַבֵּשׁ, אַף מַעשַׂר בְּהֵמָה נַמֵּי סָמוּך לְגָּמרוֹ, עִישּׂוּרוֹ, דְּהַיינוּ אֶחָד בֶּאֱלוּל, שֶׁהַבְּהֵמוֹת יוֹלְדוֹת בְּאָב שֶׁאָז נִגמָר זְמָן עִיבּוּרָן. דְּהַכֵי יַלפִינַּן מִקְּרָא, דְּכַתִיב (תהלים סה) לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטפוּ בָר, אֵימָתַי לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן, כְּלוֹמַר, שֶׁמִּתלַבְּשׁוֹת מֵהַזְּכָרִים הָעוֹלִים עֲלֵיהֶם וּמִתעַבְּרוֹת, בִּזמָן שֶׁהָעֲמָקִים
פירוש רבנו עובדיה מברטנורא
יַעַטפוּ בָר, דְּהַיינוּ בַּאֲדָר, שֶׁהַזְּרִיעָה צוֹמַחַת וְנִיכֶּרֶת יָפֶה, וְיוֹלְדוֹת בְּאָב, דִּזמָן עִיבּוּרָהּ שֶׁלִּ בהֵמָה דַּקָּה, חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים, הִלכָּך רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלְּ מַעשַׂר בְּהֵמָה בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל, סָמוּך לְגָּמרוֹ:
לַשָּׁנִים. לִשׁנֵי מַלכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם כִּדפָרֵישִׁית לְעֵיל: וְלַשְּׁמִיטִּין וְלַיּוֹבֵלוֹת. מִשֶּׁנִּכנָס תִּשׁרִי אָסוּר לַחרוֹשׁ וְלִזרוֹעַ מִן הַתּוֹרָה: וְלַנְּטִיעָה. אִם נָטַע אִילָן אַרבָּעִים וַחֲמִשָּׁה יוֹם קוֹדֵם אֶחָד בְּתִשׁרִי, שְׁהֶם שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת לַקְּלִיטָה, שֶׁהַנְּטִיעָה נִקלֶטֶת בִּשׁתֵּי שַׁבָּתוֹת, וּשׁלוֹשִׁים יֹום אַחַר הַקְּלִיטָה לְהֵחָשֵׁב שָׁנָה, דִּשׁלֹשִׁים יוֹם בַּשָּׁנָה חֲשׁוּבִים שָׁנָה, הֲרֵי אַרבָּעִים וַחֲמִשָּׁה יוֹם. כְּשֶׁיַּגִּיַע אֶחָד בְּתִשׁרִי מוֹנִין לָהּ שָׁנָה שְׁנִיָּה מִשְּׁנוֹת הַעָרלָה, וּלתִשׁרִי שֶׁלַּ שָּׁנָה הָאַחֶרֶת מוֹנִין לָהּ שָׁנָה שְׁלִישִׁית, וּלאַחַר שָׁנָה שְׁלִישִׁית כְּשֶׁיַּגִּיַע אֶחָד בְּתִשׁרִי שֶׁלְּ שָׁנָה רְבִיעִית, אִם חָנְטוּ בִּנטִיעָה זוֹ פֵּירוֹת, עֲדַיִין הֶם אֲסוּרִים מִשּׁוֹם עָרלָה, שֶׁאַף עַל פִי שֶׁתִּשׁרִי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַנְּטִיעָה, חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן וְזֶה כְּבָר אִילָן, לְפִיכָּך אֵין שְׁנָתוֹ מִתחַדֶּשֶׁת לָצֵאת מִידֵי עָרלָה עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשׁבָט, וּמִשָּׁם וְאִילַּך אִם יַחנְטוּ בּוֹ פֵּירוֹת, הֶם תּוֹרַת רְבָעִי עֲלֵיהֶן לְאָכלָן בִּירוּשָׁלַיִם, וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשׁבָט לַשָּׁנָה הַבָּאָה, יֵצְאוּ מִידֵי רְבָעִי, פֵּירוֹת הַחוֹנְטִים בָּהּ מִכָּאן וְאִילַּך: וְלַיְּרָקוֹת. לְמַעשַׂר יָרָק, שְׁאֵין תּוֹרְמִין מִן הַיָּרָק שֶׁנִּלקָט לִפנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל הַיָּרָק הַנִּלקָט לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה: רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן. לְעִניַן מַעשַׂר פֵּירוֹת, שְׁאֵין מְעַשְּׂרִין פֵּירוֹת אִילָן שֶׁחָנְטוּ קוֹדֵם שְׁבָט עַל שֶׁחָנְטוּ לְאַחַר שְׁבָט, דִּבאִילָן אַזלִינַּן בָּתַר חַנטָה. אִי נַמֵּי, לְעִניַן שָׁנָה שְׁלִישִׁית שֶׁלַּ שְּׁמִיטָּה שֶׁנּוֹהֵג בָּהּ מַעשַׂר עָנִי, שֶׁאוֹתָן פֵּירוֹת שֶׁחָנְטוּ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלְּ שָׁנָה שְׁלִישִׁית, עַד שְׁבָט, דָּנִין אוֹתָן כְּפֵירוֹת שֶׁלְּ שָׁנָה שְׁנִיָּה שֶׁעָבְרָה, וְנוֹהֵג בָּהֶן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעשַׂר עָנִי, וּמִשְּׁבָט וְאִילַּך נוֹהֵג בָּהֶן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי:
גרסת אבות
במשנה- אֱלוּל – הכי גרסינן בניקוד סגול תחת האל"ף. ויש גורסים אֵלוּל בניקוד צרי תחת האל"ף, כנראה בהשפעת הדיבור.
בפירוש רבנו- אֲדָר – הכי גרסינן ברפיות הדל"ת, וכך ניקד הרב יוסף עמר וכן הרב יוסף קורח במנורה. ויש גורסים אֲדָּר בדגשות הדל"ת(דגש קל). ומצאתי למה שכתב דודי,ד"ר צמח קיסר, בעבודת MA, כי כנראה אלו הגורסים אֲדָּר בקריאה, מושפעים מלשון הדיבור.
בפירוש רבנו- לְהוּ – יש להגות את הלמ"ד כעין שווא פתח כמו שאם היה נכתב לֲהוּ.
פרק א' משנה ב'
בְּאַרבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבנֵי מְרוֹן, שֶׁנֶּאֱמָר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמַּיִם:
פירוש רבנו עובדיה מברטנורא
(ב) בְּאַרבָּעָה פְרָקִים. בַּשָּׁנָה: בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה. מִדְּאָמְרָה תּוֹרָה הָבִיאוּ לְפָנַי עוֹמֶר בַּפֶּסַח, כְּדֵי שֶׁאֲבָרֵך לָכֶם תְּבוּאָה שֶׁבַּשָּׂדוֹת, מִינַּהּ יַדעִינַּן דְּבַפֶּסַח נִידּוֹנִים עַל הַתְּבוּאָה: וּבַעֲצֶרֶת עַל פֵּירוֹת הָאִילָן. מִדְּאָמְרָה תּוֹרָה הָבִיאוּ לְפָנַי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בַּעֲצֶרֶת, כְּדֵי שֶׁאֲבָרֵך לָכֶם פֵּירוֹת הָאִילָן, וְחִיטָּה, עֵץ קַריַיהּ רַחמָנָא דְּכַתִיב (בראשׁית ב) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, כְּמַאן דַּאֲמַר עֵץ שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן חִטָּה הָיָה: כִּבְנֵי מְרוֹן. כִּבנֵי אִמְּרַיָּא, כִּכבָשִׂים הַלַּלוּ שֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתָן בְּפֶתַח קָטָן, זֶה אַחַר זֶה לְעַשְּׂרָן, וְאֵין שְׁנַיִים יְכוּלִים לָצֵאת כְּאֶחָד: הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם. הַכֵי קַאֲמַר, הַיּוֹצֵר וְהוּא הַקָּבָּ"הֻ, רוֹאֶה יַחַד לִבָּם וּמֵבִין אֶל מַעֲשֵׂיהֶם. שֶׁאַף עַל פִי שֶׁעוֹבְרִים לְפָנָיו אֶחָד אֶחָד, מִכָּל מָקוֹם כּוּלָּם נִסקָרִים בִּסקִירָה אַחַת: וּבֶחָג נִידּוֹנִין עַל הַמַּיִם. מִדְּאָמְרָה תּוֹרָה נַסְּכוּ לְפָנַי מַיִם בֶּחָג:
גרסת אבות
במשנה- פְרָקִים – הכי גרסינן ברפיון הפ"א. וכן פֵרֶק , פָסוּק, פָסוּל, וכן ברבים. וכפי שציין ד"ר צמח קיסר במסכת יומא שבניקודו, יתכן שהדבר בהשפעת השפה הערבית.
בפירוש רבנו – אַף עַל פִי – הכי גרסינן ברפיון הפ"א. ויש גורסים אַף עַל פִּי, בדגשות הפ"א.
פרק א' משנה ג'
עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין, עַל נִיסָן מִפְּנֵי הַפֶּסַח, עַל אָב מִפְּנֵי הַתַּענִית, עַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, עַל תִּשׁרִי מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת, עַל כִּסלֵו מִפְּנֵי חֲנֻכָּה, וְעַל אֲדָר מִפְּנֵי הַפּוּרִים. וּכשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקדָּשׁ קַיָּם, יוֹצְאִין אַף עַל אֱיָר מִפְּנֵי פֶּסַח קָטָן:
פירוש רבנו עובדיה מברטנורא
(ג) שְׁלוּחִין יוֹצְאִין. כְּשֶׁקִּידְּשׁוּ בֵּית דִּין אֶת הַחוֹדֶשׁ, שׁוֹלְחִין וּמוֹדִיעִין לַגּוֹלָה יֹום שֶׁקִּידְּשׁוּהוּ, אִם בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים, וְחוֹדֶשׁ שֶׁעָבַר חָסֵר, אִם בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד, וְחוֹדֶשׁ שֶׁעָבַר מָלֵא. וּשׁלוּחֵי בֵּית דִּין, אֵין מְחַלְּלִין לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב: וְעַל אָב מִפְּנֵי הַתַּענִית. לְפִי שֶׁהוּכפָלוּ בּוֹ צָרוֹת יוֹתֵר מִשְּׁאָר תַּענִיּוֹת: וְעַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מוֹדִיעִין מָתַי אֱלוּל וְעוֹשִׂין רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים בֶּאֱלוּל בַּגּוֹלָה, דְּרוֹב שָׁנִים אֵין אֱלוּל מְעוּבָּר. וְאַף עַל פִי שֶׁסָּפֵק בְּיָדָם שֶׁמַּא יְעַבְּרוּהוּ בֵּית דִּין, אֵי אִפשָׁר לָהֶם לָדַעַת, וְעַל כָּרחָן הוֹלְכִין אַחַר רוֹב שָׁנִים. וְאִם לֹא יֵדְעוּ מָתַי מַתחִיל אֱלוּל לֹא יֵדְעוּ יוֹם שְׁלֹשִׁים שֶׁלּוֹ: וְעַל תִּשׁרִי מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת. לְאַחַר שֶׁקִּידְּשׁוּ בֵּית דִּין לְתִשׁרִי, הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין לְיוֹם הַמָּחֳרָת וְהוֹלְכִין עַד מְקוֹם שֶׁיְּכוּלִין לְהַגִּיַע עַד הֶחָג, וּמוֹדִיעִים אוֹתָם אִם עִיבְּרוּ בֵּית דִּין אֶת אֱלוּל אִם לָאו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֶא לִבָּן נוֹקְפָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבסוּכּוֹת: פֶּסַח קָטָן. פֶּסַח שֵׁנִי:
גרסת אבות
בפירוש רבנו- שֶׁהוּכפָלוּ – הכי גרסינן ברפיון הפ"א. וכן נִכפָל, נִכפָה וכו'. ויש גורסים שֶׁהוּכפָּלו בדגשות הפ"א.
בפירוש רבנו- מְקוֹם שֶׁיְּכוּלִין – הכי גרסינן בניקוד שוא תחת המי"ם שבמלה 'מקום' אף על פי שאינה במעמד נסמכות למילה שאחריה- 'שיכולין'. וראה למה שכתב ד"ר צמח קיסר בהקדמתו למסכת אבות שבניקודו, כי כשיבוא הצירוף 'מקום ש', כלומר: בצירוף 'ש' הזיקה , הרי גם אם אין שם מבנה סמיכות דקדוקי, אזי לעיתים תנוקד האות מי"ם שבמלה 'מקום' בשווא כצורה נסמכת, וכפי שמופיע כאן.
כתיבת תגובה