מימינו אש דת למו (לג, ב).
במדרש הגדול כתיבת יד זה לשונו, מלמד שכשהיה הדיבור יוצא מפי הגבורה, היה יוצא מימינו של הקב"ה לשמאלן של ישראל, ועוקב את מחנה ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, וחוזר ובא מימנן של ישראל לשמאלן של ישראל, והקב"ה מקבלו בימינו וחוקקו על הלוחות, שנאמר (תלים כט, ז) קול ה' חוצב להבות אש, עכ"ל. וכן הובא במדרש רבה שיר השירים (פ"א פסוק ישקני).
מכאן סמך למה שנהגו ראשונים זקנים רבנים, ליקח ספר תורה בימינם ונותנים לשמאלן, לאחוז אותו על לבם, להוליך אותו לתיבה, או להחזיר אותו להיכל, או להקיף בהם שבע הקפות בשמחת תורה, ועיין מה שכתב מהרי"ץ בפירוש התפלה הנקרא עץ חיים על התכלאל (ח"א סב, ב), בשם (רבינו האר"י) [מהר"י בירב] זלה"ה. והעיד על כמה זקנים בילדותו, וגם כן היה מנהג זקנו מהר"ץ זצוק"ל, עיין שם.
ויקבור אותו בגי וכו' ולא ידע איש את קבורתו.
עד כאן לא ידענו אם הוא לשבח או אם הוא עונש. ואיתה במדרש (במ"ר כ, כד) לפי שנתעצל משה במעשה זמרי, לפיכך לא ידע איש את קבורתו, שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ומעניש מדה כנגד מדה. משמע שהיה חס ושלום פגם למשה (עכ"ל המדרש). ותירץ הרב גו"א דהנה ידוע דמשה רצה ליכנס לארץ ישראל. ואם אינו יכול בחייו, יבא במותו, כמו יוסף שעצמותיו נקברים בארץ ישראל. לפי זה, אם ידעו בניו בקבורתו, בודאי לוקחים בניו עצמותיו עמהן לארץ ישראל. לפיכך הטמין הקב"ה קבורתו, שלא ידעו בניו היכן הוא קבור וישאר בחוצה לארץ. והרי זה עונש. וכדי לתקן חטא פעור שהוא כנגד קברו של משה. שכשהוא רוצה לקטרג, רואה קברו של משה וחוזר לאחוריו. הרי זה לשבח.
(עולת שלמה להרה"ג שלמה בן הגאון מהר"ר יחיא בדיחי זצוק"ל)
וזאת הברכה אשר ברך משה וגו'
וזאת הברכה ר"ת ו"ה אפשר לומר כי הברכה היא יורדת דרך הצינורות של מעלה כשהיא ברכה עיקרית והעליונים מתברכים תחלה שהקריב קרוב קודם על דרך עניי ערך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודם וכיוצא והראייה וברכה זו שרמז כאן מרע"ה באומרו וזא"ת ו'זאת וי"ו זעיר זאת היא נוקביה תחילה יורדת הברכה להם שהם ו"ה שבשם ע"י אימא הנקראת אש"ר בר"ך בא לרמוז מהיכן מציאות הברכות והשפע והאור לכך אמר בר"ך ירמוז על ג' מדות חב"ד בי"ת בינה, רי"ש ראשית חכמ"ה ך' כת"ר שהברכה באה מג' מקורות העליונים ועוד רמז לג' דברים, ברכות מבינ"ה שפע מחכמ"ה, אור מהכת"ר, משה איש האלהים ר"ת מאה, וכל זה בסוד מאה ברכות, את בני ישראל ר"ת אב"י, ר"ל שמאה ברכות שאמרנו מקודם מהיו"ד שהיא באב"א כשהיא כלולה מעשר גי' ק', לפני מותו ר"ת וס"ת גי' כ"ו שיורדת הברכה אל המלכות הנק' אלהים בסוד אבא יסד ברתא ה' בחכמה יסד ארץ וכל זה לפני מותו כלומר להגין על התחתונים מהקליפה הנק' מות וא"ש הי"ב ובעד כל ישראל.
(כסף צרוף הרה"ג סעדיה בן יוסף צפירה זצ"ל)
כתיבת תגובה