"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו" (י, א)
אפשר לדרוש – משה זהו יצר הטוב. פרעה זהו האדם כשהניה בן שלש-עשרה, על שם שעתיד הקב"ה ליפרע ממנו אם לא הולך בדרכיו. ואם הלך בדרכי ה' עתיד הקב"ה לפרוע לו שכרו בעולם הבא. כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו – ביצר הרע, מאז צאתו מרחם אמו שנאמר (בראשית ד): "לפתח חטאת רובץ". אם שמע לעצת היצר הטוב ושב בתשובה בימים אלו (וצריך תענית בסדר שובבים ת"ת שהם מסוגלים לתושבה וגם בחודש אלול שהוא ראשי תיבות את לבו ואת לב [כדברי החידא ב"נחל קדומים" הוב"ד שם]), הקב"ה ידו פשוטה לקבל שבים. ואם לא, שהלך בשרירות לבו – כי אני הכבדתי ראשי תיבות: אכה. דהיינו שהקב"ה מכהו בכל מיני מכות בין בעוה"ז ובין בעוה"ב. ואת לב עבדיו, היינו האיברים שהם סרסורי העבירות והם עבדים ליצר הרע.
(עולת שלמה – לרבי שלמה אלבדיחי זצ"ל)
"ויאמר ה' אל משה וגו' למען רבות מופתי בארץ מצרים" (יא, ט)
כאן נרמזה ישיבת הרמב"ם ז"ל בארץ מצרים דליכא מילתא דלא רמיזא באורייתא. וכן תמצא שראשי תיבות של רבות מופתי בארץ מצרים – רמב"ם. לרמוז שישיבת רמב"ם עתידה שתהיה שם בארץ מצרים. וכן רבות מופתי נוטריקון: רב במצוות ובעל תורה מורה ודיין פועלת תפילתו ישב בארץ מצרים, כי היה רב ואיש מופת. וסופי תיבות רבות מופתי בארץ מצרים – ממיץ (בהחליף התי"ו במ"ם באותיות: אי"ק בכ"ר).לרמוז לדעת ר' אליעזר ממיץ הובא בסמ"ג (לאווין רכ"ז) בענין האיסור לשוב לארץ מצרים, שלא אסרה תורה אלא כמאי דכתיב "לא תוסיפו לשוב בדרך הזה", כלומר מא"י למצרים, אבל משאר ארצות מותר וכן נהג הרמב"ם כשקבע ישיבתו שם. (וכן לדעת הריטב"א אין איסור זה אלא כשישראל בא"י ולא כשהם בגלות כמו עכשיו).
(מקום מקדש – לרבי חיים סנוואני זצ"ל)
"וכל פטר חמור תפדה בשה" (יג, יג)
בספר "ענף חיים" להר"א אלנדאף זצ"ל הקשה: י"ל במה זכה החמור לפדות פיטרו בשה? והביא תירוץ עפ"י מ"ש הר"ש שבזי זצוק"ל עה"פ "ולכל בנ"י לא יחרץ כלב לשונו" – מה טעם כשהחמור נוהק, הכלב צועק? אלא, שיש מריבה ביניהם. הכלב אומר לחמור: גדול אני ממך ששיבחני הכתוב ואמר "ולכל בנ"י וגו'". אומר החמור אני גדול ממך שסייעתי את ישראל בצאתם ממצרים, דכתיב "פטר חמור תפדה בשה" והם רומזים לשתי דרגות של היצה"ר "חמור דא נחש הנקרא חוויא, כלב דא שמאלא".
(מדרש חמדת ימים – לרבי שלום שבזי זצ"ל)
כתיבת תגובה