ויחי יעקב וכו' ויקרבו ימי ישראל למות, הימים וימותו והצדיקים חיים, ומנין שהצדיקים אפילו במיתתן קרוים חיים שנ' ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל שהיה מקבץ פועלים לתורה. שים נא ידך תחת ירכי, שלא ישתלט על יוצאי יריכו של יעקב. ועשית עמדי חסד ואמת, אם חסד למה אמת ואם אמת למה חסד, חסד הוא ההטבה למי שאין לו עליך חוב, ואמת הוא החיוב המוטל על האדם. והנה הקבורה חוב מוטל על האדם, והעלאתו לארץ כנען הוא רק חסד לפיכך אמר חסד ואמת. ונשאתני ממצרים, טול עמי מעפר מצרים, כלומר העפר שמתערבת בו לחלוחית המת והוא עפר תבוסה. ואתה המעיין התבונן איך הקפידו האבות על מקום הקבורה וכן אדם הראשון העמיק לארונו וכן מלכי בית דוד עשו להם מקום קבורה נבדל מקברי שאר העם, כל זה כדי שלא יחזור מהר אותו החומר הנכבד לאחד מבעלי החיים או לצמח וכדי שחומר אותם החסידים שנשא נפשות אותם השלמים יפרד ויחזור ליסודותיו יותר טוב ממה שיתהוה במהירות לאיזה צמח או כלב או חמור. אבל מה שאמרו שגוף הצדיק והרשע שוים הרי זה רק במקרה המות יחד על עפר ישכבו, אבל שתהיה התפרדות החומר שנשא רוח משה או אהרן כהתפרדות חומר דתן ואבירם הרי זה מוכחש ולפיכך היה בדבר העלמה בענין קבורתם, וכן בעליית אליהו בשערה ודבר זה נמנע לפי דרך הטבע אבל ההעלמה שיש בדבר היא מה שאמר הכתוב ולא ידע איש את קבורתו. ויאמר ליוסף הנה אביך חולה, אמרו שמלפנים היה אדם מתעטש ומת עד שבא יעקב אבינו ובקש מהקב"ה שיהיה האדם חולה ומצוה לביתו ונענה שנ' הנה אביך חולה. ויגד ליעקב. זוהי רוח הקדש. כראובן ושמעון יהיו לי, רצה להכניסם בנחלה עם בני יעקב. ומולדתך אשר הולדת אחריהם, השיג יעקב אבינו בנבואה שיוסף יוליד שנים עשר שבטים ולא ידע מה שקרה עם אשת אדוניו. ואני בבאי מפדן, פסוק זה אינו מענין הפרשה אלא בא להתנצל מדוע לא קבר את אמו במערה והודיעו שכבוד האשה קבורתה כדי שלא יגמול לו ויאמר אקברהו במצרים לפי שלא קבר את אמי במערה. ויאמר מי אלה, אמר לו הורתן בקדושה או אינה בקדושה. אשר נתן לי אלהים בזה, כלומר בכתובה וקדושין.
23
ינואר
כתיבת תגובה