"ישראלללללל…. לאן הלכת? " מביט האבא, אל על לשמים וזועק, "אלוהים, למה לקחת את ישראל, בני בכורי…." "למה אותי לא לקחת במקומו….." כך מתייפח מדי יום ביומו, מזה 30 יום, האב
יום ראשון ב' בשבט 17 בינואר 2010,הגיעה הבשורה המרה, ישראל (אהרון) צברי בגיל 57, נתן את נשמתו לבורא עולם בטרם עת. ישראל השוטר שעזר לאנשים רבים בראש העין, בפתח תקוה והסביבה, לאנשי השוק בפתח תקוה, לערבים מכפר קאסם ומג'לג'וליה, לחברים במושב ירחיב שאותם הוא ארגן ואהב, ישראל הבן הגדול, גאוותו של אביו שמואל הזקן, שחיכה לו בכל יום, שיגיע עם החיוך, לאימו שרה, שראתו בו, גבר, חסון זקוף, חייכן ואהוב, ישראל האח הגדול לארבעת האחים: בנימין, אמנון, משה ויואל הצעיר ואחותם ברכה, ישראל הבעל של מזל, סידר ובנה לה בית, ישראל האבא, שדאג לבנותיו יפעת ולבנו ברק גאוותו. ישראל הסבא הטרי, שילדה לו בתו יפעת, נכדה . ישראל החבר של כולם, חבר של שוטרים רבים – נפרד כך סתם, מבלי להודיע.
הידיעה על מותו, התפשטה כאש בשדה קוצים, המונים החלו להגיע למושב לחלוק לו כבוד אחרון ולספר בשבחו, ממתינים לבואו מטכס טהרה, רק בנו, ברק היה בטכס ולא אף אחד מאחיו. "לא טוב, שהבן יראה את גופת אביו" נוזף האב שמואל בארבעת בניו. פנסי מכונית חברה קדישא התקרבו לביתו להיפרד, בדיוק באותה שעה, המואזין מכפר "בארה" קורא דרשה בניגון עולה ויורד עצוב, נשמע כמי שמכריז על מותו של
"הצור תמים פעלו", פתח הרב נהרי בניגון מרטיט את הלב ולאחר טכס צידוק הדין ההיתר ואשכבה, מלווים את ישראל אל הקבר תוך קריאת הפזמון: "ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי, קדמה אל ארץ קדם" האב שמואל וארבעת בניו ונכדו ברק בנו של ישראל, כולם עטופים בטליתות הולכים לפני האלונקה ושומעים שוב ושוב את הפסוק: "ולבני הפילגשים….".
אלי דחבש הקברן משכונה א', הניח את גופת
"תהי נשמתך צרורה בצרור החיים, אמן"
כתיבת תגובה