סדר הלכות ותפילות לפסח
ומנהגי בית כנסת להרה"ג סאלם אבן סאלם והרב עאווד נגר זצ"ל
א. בערב פסח ימהר עצמו לכבוד הרגל קודם חצות ירחץ גופו וראוי לו לטבול לקריו. אע"פ שאינו נוהג לטבול בשאר ימות השנה משום כבוד הרגל צריך שיטבול. ואם הוא זקן או חולה שקשה עליו הצינה לפחות יטיל עליו ט' קבין מים חמין, סדר היום וחמדת ימים עכ"ל.
ב. ולאחר מכן יתכונן לקראת חג החירות בנפש ובנשמה היהודית אשר בו ילבש מלבושים הנקיים והמכובדים כדי לקבל שמחת החג. וכבר נהגו כל ישראל לעשות להם בגדים חשובים ליום טוב יותר משל בגדי שבת, כדמוכח בירושלמי שהביאו בהגהות מימוניות [פרק ו מהלכות יו"ט ס"ק כ] גרסינן בירושלמי בפ"ק דקידושין אהא דאמרינן: האחים שחלקו שעל נשיהן ובנותיהן אין שמין. רבי אבהו אמר העושה קטלא לבתו אין מביאין לאמצע וחולקין בראויה להשתמש בחול, ברגל מביאין לאמצע וחולקין. רבי אבא אמר כלי רגל חולקים כלי שבת מבעיא ע"כ. מכאן משמע שיותר טובים יהיו בגדי רגל מבגדי שבת. [עיין ברמב"ם הלכות שבת פרק ל].
ג. ואחר שיקבל עליו שמחת החג כראוי ילך לבית הכנסת שש ושמח וידע ויכיר ויתבונן בחסדיו יתברך כי בחודש האביב שהוא יציאת מצרים והיא אביבו של העם היהודי והיא אביבו של כל העולם כולו לדעת שאנו בני חורין.
וכן יתכונן ויתבונן בחסד ובגמול שגמל עלינו להיותינו בני חורין תחת רשותו ומשרתיו הקדושים והטהורים ולא משועבדים תחת יד פרעה מלך מצרים, וזה שאנו מזכירין ואומרים בכל המועדים "זכר ליציאת מצרים" שתישאר לעד האביב של העולם כולו, אביבה של האומה היהודית היא אביב העמים כולם, הוא נושא בחובן את הליבלוב והפריחה של אותן מחשבות רוממות המישרות את האנושות כולה לגאולתה ולחזון אחריתה, חזון הצדק והיושר אשר כיום נעדר.
ד. זכירת יציאת מצרים מקדשת את הנשמה היהודית, מרוממת את הנשמה הישראלית ומקדשת אותה באור קדושה. כי זכר ההארה הגדולה של יציאת מצרים הופעת הניסים והנפלאות הן הן אשר טבעו את חותמן על העם היהודי ועל כל העולם כולו, והן ההנחלת רשמי הקדושה לדורות והן יסוד נצח ישראל. וזהו יסוד מורשת קהילת יעקב עד נצח נצחים, ובהשים אדם מגמת פניו הענין הזה לא יחטא ותהיה יראתו על פניו ובלכתו לבית הכנסת ילך בנחת ובהבטחה להראות חדוותו ושמחת ליבו לכל ויכנס לבית הכנסת בהכנעה רבה כי בבית השם נהלך ברגש.
ערבית של חג
ה. יתאספו כל באי בית הכנסת הרגילין לבית כנסת, ובהגיע רוב מתפללי בית הכנסת יתחיל הממונה 'למנצח על הגיתית', 'וידבר ה' אל משה', 'פיטום הקטורת', 'אשרי יושבי ביתך' ואין אומרים 'והוא רחום' בכל יום שאין בו תחנון.
ו. מנהגנו מימי קדם מקדמת דנא לעשות עירובי חצרות בערב פסח כל שנה למשך כל השנה, ולכן מנהגנו שלוקחים מצה במשקל 14 מצות העשויות מצת מכונה ומניחים אותה בבית הכנסת. ראש הקהילה יקח על עצמו את המשימה הזו ביראת שמים ושיזכה ע"י אחר בשביל כל בני הקהילה.
טעם מדוע כל ערב פסח נהגו כן לערב בערב פסח במצה: מפני שהמצה אינה מתעפשת כמו החמץ ואם נעשה בחמץ יהיה העירוב כשר כל זמן שהחמץ קיים וכן נהגו. ועוד טעם אחר אמרו למה מערבין במצה? משום דמשהין העירוב כך כל השנה, ואילו היה חמץ היו צריכין לבערו בפסח ולערב פעם אחרת ואולי ישכחו ויבואו לידי תקלה ח"ו [כ"כ דרכי משה סימן שסז], בערב פסח סמוך לחשיכה קודם ערבית מערבין עירובי חצרות. רבינו האריז"ל ציוה לערב כל ערב שבת עירובי חצירות ושיתופי מבואות.
ז. בעת שמזכה – יאמר המזכה לזוכה באיזה לשון שמדין נוסח זה ומה טוב אם מבין בלשון הקודש.
נוסח סדר עירובי חצרות: אחד מהקהל יעמוד ליד ראש הקהל וירים את חבילת המצות ויאמר לו
בלשון זה: "זכה בעירוב זה לאחינו בני ישראל הדרים עימנו בעיר הזאת שיסמכו לטלטל על ידו
מרשות לרשות בשבת ויום טוב".
והזוכה נוטל מיד הַמֶזַכֶּה ויאמר: זכיתי ! ומברך: בא"ה אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב.
וממשיך ואומר את הנוסח הזה: "בדין עירובא. יהא שרי לנא לאפוקי ולעיולי ולטלטולי מבית לבית ומבית לחצר ומחצר לבית ומבית לבור ומבור לבית ומגג לגג ומעליה לתחתית ומתחתית לעליה ומזוית לזוית ומרשות לרשות כל מאי דצריך לן בכל שבתות השנה וימים טובים לנו ולכל המסתופפים עמנו מכאן ולהבא מפסח זה עד פסח של השנה הבאה שיבוא עלינו לשלום בעזרת האל יתברך שמו לעד".
ח. לאחר מכן יפתח ראש הקהל במזמור 'יאמרו גאולי ה" שהוא כולל גאולות הרבה ומדבר בד' הצריכים להודות וביציאת מצרים.
ט. לאחר סיום המזמור 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו',- במקומות שנוהגים למכור את התפילה או העליות ימכרו כדרכם, והכל בתנאי שיהיה לשם שמים ולאוקמי שכינה מעפרא ולשבח לאדון הכל.
י. בסיום המכירות מתחיל ראש הקהל את אמירת שני המזמורים 'אשרי האיש' ו'למה רגשו' [ובמנהגי תימן הם מזמור אחד ותו לא, וזה ע"פ תלמוד ופוסקים ואין המקום להאריך].
יא. לאחר מכן מזמינים את האדם אשר קנה את התפילה ואם לא מוכרים מזמינים את בעל התור להסדיר את התפילה בלא שם ומלכות וקורין לו "אלאסדר" מלשון סידור, ונוסח התפילה של החג והוא מנהג קדום.
יב. ועומד שליח ציבור ופורס על שמע 'ברכו' וכו' עד סוף, ויחתום כבלילי שבת 'הפורס סוכת שלום' ואומר ש"ץ 'אלה מועדי ה' וכו', 'וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל', 'קדיש' ומתפללין ש"ע.
יג. בסיום תפילת העמידה אומר ש"ץ ברכה על ה'הלל' והעם קורין בקול אחד את כל ההלל עד 'אודך' ומשם הציבור כופלין אחר החזן, ומברך ברכה אחרונה וקדיש תתקבל.
יד. בעניין ברכה על ההלל בליל יום טוב של פסח מנהגנו הקדום לברך על ההלל והוא מקדמת דנא ואין פוצה ומצפצף.
טו. לאחר אמירת ההלל והקדיש – ראש הקהל פותח בפסוקים מההלל 'בצאת ישראל ממצרים' וכו', עד 'ההפכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים', וזה נקרא 'הלל המצרי'.
טז. לאחר מכן פותח הקהל ואומר 'יגדל אלוהים חי וישתבח' בשמחה רבה עד מאוד.
יז. בסיום ראש הקהל אומר 'רבי חנניא', 'קדיש דעתיד', 'ברכו', 'עלינו לשבח', 'קדיש יהא שלמא' ומסיים ראש הקהל בברכה: "תוסיפו שנים רבות שמחים ומועדים טובים" – והקהל עונה: "בחייך ובימיך הטובים". כך הוא המנהג התימני האמיתי והישר, ולא אמרו "חג שמח" ולא היה נהוג במחננו ולא נשמע בימינו וילך לביתו שמח לערוך את ה'סדר'.
סדר תפילת שחרית
יח. בבוקר כל העם באין לבית הכנסת קצת באיחור מכיון שליל הסדר נחוג בשמחה רבה, ולא עוד אלה שארבע הכוסות עשו את שלהן והעם קצת עייף ויאחר קצת, ולכן צריך הרבה הבנה ונחת לעם הבא לבית הכנסת ויאחרו את התפילה.
יט. והראשונים יתחילו את 'סדר התיקון' כרגיל כבכל שבת ויום טוב, ובסיום התיקון יתחילו 'הודו לה' קראו בשמו' אך במנהגנו נוהגים להתחיל לפני הודו שני פס' מתהילים (פרק ה' פס' ד') "ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה" ו"הקשיבה לקול שועי מלכי ואלוהי כי אליך אתפלל" (פס' ג') ורק לאחר מכן אומרים 'הודו' וזה מנהגנו מימי קדם
כ. לאחר מכן אם יש עשרה אומרים 'רבי חנניא' ו'קדיש על ישראל'. ואם אין עשרה, אין אומרים אלא לאחר המזמורים הנוהגים לומר בכל שבת.
כא. יקום אחד מהקהל ואומר 'ה' מלך' והקהל עונה אחריו. ואומר את הפס' 'והיה ה' להלך' וכו' עד 'כל הנשמה תהלל' וכו', ומתחילין מזמורי שבת וחג 'למנצח מזמור לדוד השמים מספרים' עד שמגיעים אל סוף המזמור 'ישב בסתר עליון' ואומרים מזמור של חג 'הודו וכו' 'יאמרו גאולי ה' אשר גאלם' וכו'.
כב. לאחר מכן יאמר 'המהולל לעולם', 'ברוך שאמר' עד סוף הזמירות. בסיום הזמירות קם הקונה את התפילה או בעל התור ואומר פזמון 'שפל רוח' וממשיך 'נשמת כל חי', 'קדשי', 'ברכו', עד 'גאל ישראל' ותפילת הלחש.
כג. בסיום הלחש פותח ש"ץ 'ה' שפתי תפתח', 'קדושה' ושבע ברכות, בסיום מברכין על ההלל תחילה וסוף ו'קדיש תתקבל'.
כד. החזן או בעל התור אומר 'יהי ה' אלוהינו' להוצאת הס"ת ומניחו על התיבה ופותח בפרשת בא מ"ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר להם מִשְכוּ". וקורין חמישה גוברי.
כה. לאחר סיום הקריאה בס"ת הראשון אומר העולה החמישי 'קדיש לעילא', ופותחים במזמור 'השמים מספרים' ומוציאין ס"ת שני אשר בו יקראו קרבן היום בפרשת פנחס, 'בחודש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח לה' עד 'ביום השביעי מקרא קודש יהיה לכם' וכו'. ומברך ברכה אחרונה ואומר קדיש כפי מנהגנו שאומרים קדיש אחר כל ספר וספר ואפילו יהיה ס"ת שלישי שהוציאו כמו בר"ח טבת שחל בשבת חנוכה שמוציאין ג' ס"ת ו'קדיש' בסוף כל קריאה.
כו. לאחר מכן מפטיר ביהושע (סימן ה) "בעת ההיא אמר ה'" ובסיום מברך ברכות ההפטרה 'הנותן תשועה' ו'משברך לעם', 'יהי חסדך', 'אשרי', 'ימלוך', 'מזמור לדוד', 'וידעת' ומכניס הס"ת לארון הקודש ואומרים 'קדיש' ועומדים לתפילת המוסף ואומרים בתפילת הלחש 'מוריד הטל'.
כז. בסיום הלחש יעמוד הש"ץ אשר קנה התפילה או מי בעל התור ויאמר תפילת 'תיקון הטל' עד סיומו, ויתחיל תפילת חזרה עד הסוף כנוהג ומסיים ב'קדיש תתקבל'.
כח. אומרים 'פיטום הקטורת', 'רבי חנניא', 'קדיש על ישראל' ו'עלינו לשבח'. וא"א 'ברכו' לפני 'עלינו לשבח' ומי שאומר נוזפים בו. ובסיום יאמרו בקול שיר 'אדון עולם' במנגינת חג ומסיימים ב'קדיש יהא שלמא' ונפטרין לבתיהן.
מנהגי חול המועד פסח
כט. סימן הקריאות בספר התורה לפסח: "משך תורא, קדש בכספא, פסל במדברה, שלח בוכרא" כן הסימן אם חל חג הפסח בשבת או ביום ראשון או שלישי. אבל אם חל הפסח ביום חמישי אזי סימנו: "משך תורא, פסל בקודשא, כסף במדברה, שלח בוכרא".
וזה פירוש הסימנים:
ל. משך – ביום א' דפסח קורין בפרשת בא "ויקרא משה לכל זקני ישראל משכו וקחו לכם" וכו'. וחלוקת המברכים חמישה כפי הנוהג, ומסיים בקדיש ומוציאין ס"ת שני וקורין מזמור "השמים מספרים" [ואם חל בשבת מחלקין ל-ז' מברכין]. ובס"ת השני קורין המפטיר בפ' פנחס "ובחדש הראשון"… עד "כל מלאכת עבודה לא תעשו", ומסיים בקדיש והפטרה.
לא. תורא – ביום ב' של החג (יום א' דחול המועד) קורין בפרשת אמור. וכפי הנוהג קורין ד' גוברי, ג' בס"ת ראשון בפ' אמור "וידבר ה'… שור או כשב… וכו', והרביעי קורא בס"ת שני "והקרבתם… עד כל מלאכת עבודה לא תעשו".
לב. קדש – ביום ג' של החג קורין בפרשת בא "והיה כי יביאך, קדש לי כל בכור…" והרביעי קורא בס"ת שני "והקרבתם"… כדלעיל.
לג. בכספא – ביום ד' של החג קורין בפרשת משפטים "אם כסף תלווה את עמי", והרביעי קורא "והקרבתם" כדלעיל.
לד. פסל – ביום ה' של החג קורין בס"ת ראשון "ויאמר ה'.. פסל לך.. ובשנה שהוא בשבת חול המועד, קורין בפרשת כי תשא שבעה מברכים, ומתחילין קודם לכן בפ' כי תשא "ויאמר משה אל ה' ראה אתה" עיין לקמן.
לה. במדברא – ביום ו' של החג קורין בפרשת בהעלותך "וידבר ה' אל משה במדבר סיני עד – כן עשו בני ישראל". והרביעי קורא בס"ת שני "והקרבתם" עד "כל מלאכת עבודה לא תעשו".
לו. שלח – ביום שביעי של פסח קורין חמישה מברכין בפ' בשלח "ויהי בשלח פרעה את העם".
לז. בוכרא – בחו"ל ביום ח' של פסח קורין בפ' ראה "כל הבכור".
שבת חול המועד
לח. מתכנסין בערב שבת בלבוש חג ושבת, ושמחה גדולה בברכת השבת והחג. מנהגנו הראשון שאין אומרים 'שיר השירים' ואין אומרים 'לכו נרננה', אלא מתכנסין בבית הכנסת סמוך לשקיעת החמה ואומרים 'למנצח על הגיתית', 'וידבר ה', 'פיטום הקטורת', 'אשרי', 'קדיש', תפילת ש"ע לחש וחזרה, ומסיימין חזרת הש"ץ ואומר 'קדיש תתקבל', ומתחילין 'מזמור לדוד הבו לה' בני אלים' וממשיכין התפילה משם כרגיל. וזהו המנהג הקדום מקדמת דנא להסדיר התפילה כך, כי היו עוסקין בתורה ובדיני החג, וכך נהגו אבותי, ופעמים רבות נהגתי כן להתחיל התפילה מ'מזמור לדוד הבו לה' בני אלים' בלי כל אריכות 'שיר השירים' ו'לכו נרננה'.
לט. אך עתה המנהג החדש לומר כסדר הרגיל של התפילה, 'שיר השירים' עד תומו, 'למנצח על הגיתית', 'וידבר ה', 'פיטום הקטורת', 'אשרי', 'קדיש', תפילת ש"ע לחש וחזרה, ומסיימין חזרת הש"ץ ואומר 'קדיש תתקבל', ומתחיל ראש הקהל 'לכו נרננה' כנוהג הרגיל בשבת. ולשני המנהגים, כשמסיימים מזמור 'הבו לה' בני אלים', אומרים 'לכה דודי' ו'בר יוחאי' כנוהג, 'במה מדליקין' ו'קדיש על ישראל' ו'מזמור שיר ליום השבת' כנוהג. ולאחר מכן מתחיל הגדול בבית הכנסת מזמור של החג 'הודו – יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר' ושמחת השבת מתערבת עם שמחת החג. ולאחר סיום מזמור של החג מזמינים את בעל התור או קונה התפילה לעלות לש"ץ, ואומר 'קדיש', 'ברכו', 'שמע', ברכות אחרונות של ק"ש' 'ושמרו בני ישראל', 'קדיש', תפילת ש"ע, 'יום השישי', 'ברכה מעין שבע', 'קדיש תתקבל', 'מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר', 'בצאת ישראל' וממשיכין 'יגדל אלוהים חי וישתבח' בניגון ובשמחה. 'קדיש על ישראל', 'ברכו', 'עלינו לשבח', 'ספירת העומר', 'קדיש יהא שלמא', ובסיום יאמר הגדול 'שבת שלום' ועונים הקהל 'עליך ועל כל ישראל' ויוסיף 'תוסיפו שנים רבות שמחים ומועדים טובים' ועונים לו 'בחייך ובימיך הטובים' ונפטרים לבתיהם.
מ. בבוקר כבכל שבת מגיעים לבית הכנסת ואומרים תיקון התפילה עד שמגיעים ל'הודו', ואם יש מניין אומר 'קדיש על ישראל', ואם אין מניין אומר ראש הקהל 'ה' מלך' ועונים אחריו הקהל, וממשיך 'למנצח מזמור לדוד השמים מספרים' כבכל שבת, עד שמגיעין ל'יושב בסתר עליון' ומסיימין אותו, ובסיומו יאמרו מזמור של החג, וממשיכין כנוהג הרגיל.
מא. ואם יש עשרה יאמרו 'קדיש על ישראל' וממשיכין 'המהולל' הגדולה כנוהג, 'ברוך שאמר' ו'זמירות' עד תום. ואז קם ש"ץ של השבת ואומר 'נשמת כל חי' ו'ישתבח'. 'קדיש', 'ברכו', 'ברכות הק"ש' שתיים לפניה וא' לאחריה, עומדין להתפלל ש"ע בלחש, ובסיום הלחש הש"ץ מתחיל החזרה כרגיל עד תומה, ובסיום קורא הש"ץ את ה'הלל' בדילוג, ו'קדיש תתקבל' ויושב.
מב. וקם החזן ופותח 'אתה הראת לדעת' ומוציאין ס"ת וקורין בפ' 'כי תשא "ויאמר משה אל ה' ראה אתה" והמשלים שביעי מסיים בחצי קדיש כרגיל בכל שבת.
מג. ואח"כ קורין יחד הקהל 'למנצח – השמים מספרים' ומוציאין ס"ת שני, ובעל המפטיר קורא "והקרבתם.. וממשיך בהפטרה "היתה עלי יד ה' ויוציאני" ע"פ הגמ' מסכת מגילה [לא א] ומברך לפניה ולאחריה.
מד. ולאחר מכן הש"ץ אומר 'הנותן תשועה', 'משברך לציבור', "יהי חסדך', 'אשרי', 'ימלוך', 'מזמור-הבו לה' בני אלים' וכו'. ומכניס הס"ת להיכל, ועומד הש"ץ ואומר 'קדיש לעילא' ותפילת מוספין של החג בלחש, ומתחיל הש"ץ 'תפילת חזרה' כמקובל, ואומר 'קדיש תתקבל' בסופו, וממשיכין 'כל ישראל' 'פיטום הקטורת' כרגיל עד תום.
קריאת "מנורת המאור"
מה. לגבי קריאת 'המנורה' כנוהג וכמקובל ביהדות תימן, רצוני לומר- אנא אחיי חיזרו למקור הראשון שקורין פרק אחד בכל שבת בשבתו פרק אחר פרק כפי המנהג הקדום, ולא כאותם אשר שינו וקוראין רק פרק מסויים בכל שבת, ונמצא שאף פעם לא קורין את כל הספר כולו, וכולו שושנים ומחמדים וחבל. וכן לא כאותם המתחסדים ואומרים אם לא נקרא ויסבירו לנו אין אנו מוכנים לשמוע. אחיי כל זה עצת היצר כי המוסר הוא עצם הקריאה והשמיעה, הן הן דבר גדול עד מאוד. ואגדתא מושכת את הלב ואין צורך בהסברים, ואם באמת חפץ האדם ללמוד תורה ולבקש הלימוד הלא יש שיעורים הניתנים בכל בית כנסת בצהריים ושם כן צריך ללמוד ולהבין ולהשתדל לתת את הלב והמחשבה להעמיק, אבל אם רצונך להיות שרוע על מיטות שן בזמן הלימוד ורק ב'מנורה' רצונך ללמוד הרי ב'מנורה' ההיא אין די שמן להאיר ונמצא חושך, ודי למבין ואין אני כמעיר אלא כמזכיר.
מו. ואחר קריאת 'המנורה', 'רבי חנניא', 'קדיש על ישראל' ואין אמירת 'ברכו' כפי שהזכרנו אלא יאמרו 'עלינו לשבח' ו'קדיש יהא שלמא' ונפטרין לבתיהם.
קריאת שיר השירים
מז. בשבת חול המועד המנהג היה בתימן לקרוא את 'שיר השירים' [קרא ותרגום]. כי 'שיר השירים' הוא כנגד גדולת ישראל ביציאת מצרים כמו שנא' "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" (ישעיה ל כט). "ישקני מנשיקות פיהו" כנגד מתן תורה, "לריח שמניך טובים" כנגד בניין בית המקדש. הגר"א ז"ל – עיקר התורה היא בארץ ישראל, 'משכני' בעת לכתך במדבר.
מח. "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים" – העונג האלוהי הגדול הוא מה שמתענגים על עונג ה' מצד עצמו, וזהו
"תפיס בעותא דליבא". נמצא כל המגמות השכליות התורתיות והעבודות כולן הן כדי לפתוח שבילים לעונג בהיר עליון על זה שאין קץ לעונג האלוהי השמיימי מאורה של התורה הקדושה, ואין עלייה במדרגות התורה כעלייה במדרגות תורתנו הקדושה והטהורה, בכל רגע של הגייה בתורה ומתענג בה הרי היא מציירת נטף אחד מעדן עליון שבעליונים ונעשית היא מדושנת עונג ואור האהבה והכיסוף ממנו נובע, ושיר השירים היא הדרך והיא השידול להתגלות האהבה המעונגת בעונג עליון של עידוני עולם. והם רק ניצוצות קלים מאור זוהר עדן העליון ונחלי תענוגיה, ואשרי המחכה לאור עדן העליון כי על זה אומר הנביא "עין לא ראתה אלוהים זולתך יעשה למחכה לו", הצפייה והשקיקה אל העולם העליון והכיסוף שכולו רצוף אהבה צרופה אל מחמד הנשמות האלוהיות. ולכן אנו קוראים ואומרים "אני לדודי ועלי תשוקתו" וזו אש יוקדת בלב היהודי האמיתי לא העטוף באיצטלא ותו לא, אלא מי שנשמתו טהורה וזכה. כ-לב אבותינו הקודושים נ"ע, אשר יראתם קדמה לחוכמתם זיוום הודם והדרם- היה כולו אומר קודש קודשים.
ולכן לך אחי ועטוף נשמתך בזוהר האלוהי האמיתי והתקדש בקדושת 'שיר השירים' שהוא קודש קודשים.
כתיבת תגובה