א) ב) ב' העיטור כ' בשם רבינו יעקב [הוא ר"ת, כך נראה בגי' לפנינו בבעה"ט, אבל מוכח למעי' היטיב בדבריו שיש ט"ס שם וחסר כמה מילים בדבריו, וטעם זה באמת של בעל העיטור גופיה ושל ר"ת הטעם הוא אחר וכן מצאתי בריא"ש בזה"ל: "ורבינו תם ז"ל כתב שלא יספור ביום דתנן כל הלילה דוקא הא ביום לא, ומהאי טעמא כתב, דלא אמר זמן" ועפ"ז יש להגיה בעיטור כנ"ל נכון, ובפתח הדביר על העיטור שם אות ל' נתקשה בזה יעו"ש מה שניסה להגיה ועפמש"כ ניחא, אלא שצריך להבין את ביאור דבריו של ר"ת שתלה זה שאין מברכים שהחיינו בזה שדוקא בלילה וביום לא וצ"ע, ועוד צ"ע שהיכן מצינו שכ' כן ר"ת דלכאו' מקור דברי ר"ת אלו הוא בס' הישר סי' ת"י וחלק זה אינו שם, וראיתי שהובא כבר טעם זה גם בר"ן בסוכה פ"ד כב: בדפי הרי"ף בשם מי שכתב, ובשו"ת מהרלב"ח האריך לבאר טעמו יעו"ש, וע"פ מה שהביאו בס' חמדת ימים שם יוצא שטעמו כעין מש"כ להלן ב' מהרא"ק ואכמ"ל.] הטעם כיון שאין בו זכר להנאה [אלא להיפך זכר למקדש שנחרב ויש בזה עגמת נפשינו על חרבן בית מאויינו, וגם שאין אנו זוכים להקריב העומר היום], ואין מברכים אלא על דבר שיש בו הנאה ושמחה, ועם טעם זה הסכימו רוב הראשונים, והאחרונים הנ"ל, הרז"ה, הרשב"א בח"א סי' קכ"ו, והר"ן, רי"ו, אבודרהם [בשער ג'] והמנהיג הל' פסח ע' תפ', והכל בו ואו"ח ודרשות ריא"ש.
ג) ויש שנתנו [עי' מהרי"ל במנהגים ב' מהרא"ק] טעם משום שאינו גמר המצוה עד גמר הספירה והוי כמכשירי מצוה, והביאו ריא"ש ודחה זה משום שחזינן בסוכה שאינו נגמר ומברך זמן, וכ"כ רי"ו מדבריו, [ולכאו' צ"ב בכוונת קושייתם, ונראה כוונתם כמשנ"ת בסוכה מו. שמעיקר הדין את הברכה על הסוכה היה צריך לברך שהחיינו כבר בעשיית הסוכה, ומינה מוכיחים דאף שלא נגמר מצוותה ואף גרע מכאן שרק את ההכשר מצוה התחיל וכבר שייך לברך שהחיינו וכ"ש בזה שכל יום יש מצוה, ודו"ק]. ד) וריא"ש ורי"ו [הוא ג"כ מריא"ש, ויש בדבריו קצת שיבוש דו"ק ואכמ"ל] כ' עוד טעם ע"פ הקבלה שהעומר שבא מהשעורים מורה על הדין יעו"ש. ה) ויש שכ' [המנהיג, אבודרהם שם, מנהגים למהרא"ט, לבוש ס"א, הביאו השת"ז סק"ה] טעם אחר שבאמת היה מהראוי לברך על מצוה זו שהחיינו אלא משום שאין הספירה אלא לצורך הרגל כלומר לצורך חג השבועות [והבאת הביכורים-אבודרהם] וברגל מברכים שהחיינו, א"כ יש לסמוך על שהחיינו זה גם למצוה זו, [ונ"מ לפי טעם זה שיש לכוין בברכת שהחיינו של שבועות על מצות הספירה ואף שכבר עברה י"ל דומיא דעשיית סוכה שם ודו"ק].
ו) ז) וי"א [לבוש ס"א, הביאו השת"ז סק"ה] עוד שכיון שהספירה היא בעבור ציפייתינו להגיע לחג מתן תורתינו ויש בזה תוחלת ממושכה שהיא צער ואף שאנו שמחים על כל יום שמתקרב, מ"מ עיקר השמחה הוא בהגיע היום עצמו ועכשיו אין שייך לברך. [ובהגהות מנהגים שם אות יט כ' עוד ב' שו"ת מהר"ם מ"ץ [מינ"ץ ?] איך יברך ושמא ישכח יום אחד והוי ברכה לבטלה, ע"כ, וצ"ע בטעם זה דהלא ממילא כבר מברכינן על ספירת העומר וע"כ דלא חיישינן לזה ועי' מש"כ במ"ב סק"ג ב' שו"ש ומש"כ בזה].
ח) וי"א [המנהיג ומהרי"ל שם] משום דאין בו מעשה רק דיבור בעלמא וזה גם הטעם שאין מברכים על ההלל, ט) י) עוד כ' [בעה"מ והר"ן והרוקח בהל' ברכות בסי' שעא'] שכיון שאינו אלא רק זכר בעלמא ולא עיקר המצוה אין לברך עליו, [וטעם זה תלוי במח' הפוסקים הנ"ל במצות ספיה"ע היום] והרוקח הוסיף עוד "וגם אין היכר בימים.ע"כ. וצ"ב בכוונתו שהרי מיום ששה עשר קבוע לספור, ומ"מ נראה ששאב טעם זה מדברי השגת הראב"ד על בעה"מ יעו"ש [ומהראב"ד שם היה נראה שבזה תי' השאלה האחרת, ולא שאלה זו אבל מדברי הרוקח ניתן ללמוד דקאי נמי ע"ז וצ"ע].
יא) וי"א [ולכאו' יש לפרש כן גם במנהיג עיי"ש, שבה"ל ב' ה"ר בנימין] שמכיון שקביעות זמן הספירה של העומר תלתה תורה ביו"ט ראשון של פסח וכלשון התורה "ממחרת השבת" ע"כ א"צ לברך עליו זמן שכבר נפטר בברכת שהחיינו של פסח, ומבואר בדבריו שמדינא היה ראוי לברך על מצוה זו [וכשיטות שהבאנו לעיל מהאבודרהם ועוד שכ' שיוצא בשהחיינו של שבועות] ולפ"ז נ"מ שיש לכוין בשהחיינו של פסח על ספירת העומר וכנ"ל ועכ"פ בודאי אינו לעיכובא אף לדבריהם, אם לא כיון דמשמע דממילא הוא דנגררת מצוה זו אחר הרגל או של פסח או של שבועות דו"ק היטיב בדבריהם, ועכ"פ פשוט שמהראוי לכוין ע"ז. יב) עוד יש שכ' [המנהיג שם] שכיון שאם לא ספר ביום הראשון סופר נמי ביום השני וכן שלמחרתו וכן ע"ז הדרך, ממילא מיקרי כאין קבוע לו זמן וצ"ב כוונתו, ושמא כעין דברי הרוקח הנ"ל.
כתיבת תגובה