בס"ד
עיונים במנורה
פרשת וירא מנורת המאור פרק קפו, מתוך השיעור שנמסר כל יום רביעי אחר תפילת ערבית, בבית הכנסת המרכזי ליוצאי תימן אגודת אחים פג'ה
אברהם אבינו היה הראשון שהקים שיעורי תורה עם סעודות וכיבוד קל, כדי לקרב את הרחוקים לאוכל גשמי ואוכל רוחני.
ויטע אשל רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר אשל זה פרדס וחד אמר אשל זה פונדק.
ויקרא וגו' – אמר ריש לקיש, אל תקרא ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקדוש ברוך הוא בפי כל עובר ושב, כיצד, לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם, וכי משלי אכלתם, והלא משל אלהי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם
וצריך להבין מה הלימוד מהו הלימוד אל תקרא וכו'. והביאור פשוט שאחרי שפתח חדר אוכל גדול כדי שיתאספו אליו המון רב, יהיה לו מקום וסיבה לקרוא בשם ה' ולהודיע אלהותו בעולם, אשר כנודע אך זה היתה מטרתו וחפצו של אברהם אבינו כל ימיו.
ועל דא גרסינן יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך. במקום המזומן וכו' עיי"ש.
למה הסמיך את שני הענינים. ונלע"ד שהבין בעל המנורה, שרבי יוסי לימדנו, שלא רק יעמיד עצמו במקום שיכול לקבל אורחים ולקבלם יפה, אלא לעשות כן כדי להשפיע עליהם רוחניות וכמו שעשה אברהם.
וגרסינן שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי (איוב כט יט).
שהיה קוצר מלילות בזכות שהכניס אורחים. ומה שהזכיר טל ילין בקצירי. זהו טל שמים שיתברך בו יעקב אבינו שנאמר ויתן לך האלהים מטל השמים וגו'. ועיין במדרש בראשית רבה פרשת תולדות פרשה סו שדרשו מה טעם שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי, אמר יעקב על ידי שהייתי עוסק בתורה שנמשלה במים זכיתי להתברך בטל שנ' ויתן לך האלהים מטל השמים וגו'. א"כ יעקב אבינו התברך בטל שמים כיון שהיה עוסק בתורה.
וזהו כוונת בעל המנורה שהסמיך כאן ענין איוב ללמדך, שאיוב לא רק הכניס אורחים, והביא להם לאכול, ולכן זכה לטל מלילות. אלא זכה כן בגלל לימוד תורה שלימד לאחרים ע"י שישבו ללמוד במקום שנתן להם לאכול, ולכן זכה לטל, ודו"ק.
גדולה לגימה שמעלמת עינים מן הרשעים.
הדבר צריך ביאור מיכה שעליו נאמר ועבר בים צרה וגו' זו פסלו של מיכה.
ובבית יוסף (או"ח סי' נ"א בסופו) מביא מספר ארחות חיים, שיש להיזהר לאמר "מי כמוך נאדר בקודש" (שבשירת הים) בכ"ף דגושה, שאם יאמר בכ"ף רפויה, נמצא מחרף ומגדיף כאומר ד' מיכה, ומיכה הוא האיש שגנב את השם ועשה העגל שנאמר ועבר בים צרה.
והוא שהקריב קורבנות חוץ ולא נענש בגלל הכנסת אורחים.
מכאן רואים מה הקושי במצות הכנסת אורחים אדם אומר זה שלי למה שאתן לאורח שאיני מכיר. למה אתן לעובר אורח אולי הוא חולה, או גנב או מרגל הבא לביתי, מה לי ולצרה הזאת, ומיכה מסר נפשו במצוה זו, והנהו הקב"ה.
במדרש רבי תנחומא למדה תורה דרך ארץ, שמי שיש לו אכסנאי יום ראשון מאכילו פטומות למחר מאכילו דגים למחר מאכילו בשר בהמה למחר מאכילו קטניות למחר מאכילו ירק, פוחת והולך כפרי החג. ופירש מהרי"ץ בע"ח על הפסוק הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. שגם המכניס אורחים טובתו מוגבלת, אבל אצל הקב"ה כי לעולם חסדו.
כתיבת תגובה