בס"ד
עיונים במנורה
פרשת חיי שרה מנורת המאור פרק פד, מתוך השיעור שנמסר כל יום רביעי אחר תפילת ערבית, בבית הכנסת המרכזי ליוצאי תימן אגודת אחים פג'ה.
עיקר מצות פריה ורביה היא לגדל את הבנים
המעיין היטב בדברי הרב בעל המנורה יראה שכתב כמה חידושים גדולים בעניני פריה ורביה.
א. עיקר מצות פריה ורביה אינה רק להביא ילדים לעולם. אלא העיקר הוא לגדלם ולחנכם לתורה.
ב. מי שלא מחנכם לתורה, הקב"ה שונאו.
ג. מי שהביא ילדים לעולם ומתו מיד, מחלוקת תנאים אם קיים מצות פריה ורביה.
ד. מי שהביא בן לעולם ולא חינכוהו, הקב"ה שונאו ויתכן שלא קיים מצות פריה ורביה.
ה. מעלת החינוך הוא להעמיד בן כמוהו, לא פחות ממנו. מהאיי דדוד ויואב.
ה. אחריות האבא לחנך את הבן, היא מתוך ראיה והסתכלות עתידית גם לבני הבנים עד עולם.
ו. עיקר החינוך הוא ללמדו תורה אבל אם מלמדו אומנות וכיוצ"ב, יצא יד"ח ובלבד שלא יצא לתרבות רעה.
אא"כ יש לו בן ובת
זהו החיוב מהתורה אבל מצוה מדרבנן גם לעת זקנותו. וכמו שדרשו קהלת פרק ז יח טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם:
בגמ': אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כל שאינו מניח בן ליורשו הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה.
בפרשת וילך נאמר (דברים לא, ז), 'ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותם לתת להם ואתה תנחילנה אותם', ופירש רש"י: 'כי אתה תבוא את העם הזה – ארי את תעול עם עמא הדין, משה אמר לו ליהושע זקנים שבדור יהיו עמך, הכל לפי דעתן ועצתן. אבל הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע, 'כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם', תביא על כרחם הכל תלוי בך טול מקל והך על קדקדן, דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור.
וצריך להבין, וכי עינו של משה רבנו היתה צרה ביהושע שיהיה המנהיג היחידי והכל יהיה תלוי בו בלבד.
וביאר ביעלת חן (שם) דהנה במסכת עירובין (סג, א) מובא מספר דעות ביחס למי שמורה הלכה בפני רבו, דרבי אליעזר אומר מורידין אותו מגדולתו, ורב לוי אומר הולך לשאול בלא ולד דכתי' אצל יהושע 'ויאמר אדוני משה כלאם', וכתיב 'נון בנו יהושע בנו', ולאחר יהושע לא חשיב בן.
היוצא מזה, דיהושע שהורה הלכה בפני רבו היה אפשרות שייענש בשני סוגי ענשים, או שיורידו אותו מגדולתו או שילך לשאול בלא ולד.
והנה העונש דהולך לשאול בלא ולד הוא עונש חמור יותר, כפי שאמרו כאן, 'כל שאינו מניח בן ליורשו – הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה'. ועתה משה רבנו מגודל אהבתו ליהושע העדיף שיהושע ירד מגדולתו ושלא ילך לשאול בלא ולד, לפיכך בחר עבורו את העונש הקל והורידו קצת מגדולתו על ידי שיצטרך להיוועץ בזקנים, אך הקדוש ברוך הוא הפליא יותר חסדו, ואמר לו שהוא בלבד יביא את בני ישראל לארץ, ואין לך ממה לחוש שתתמלא עליך עברה כיון ש'ואנוכי יהיה עמך' אתה אינך בכלל זה.
דאמר רבי יוחנן דין גרמי' דעשיראה ביר וכו'.
וברשב"ם בתו"ד: וכיון דר"י לא הניח בן, אם איתא דס"ל דמי שלא הניח בן נקרא לא ירא אלוקים לא הי' אומר וכו' חציף עלי מאן דמפרסם חטאיה וכו' ע"כ.
בו שכיבה יואב שלא הניח בן דוד שהניח בן נאמרה מרה בו מיתה.
במסכת בבא קמא (טז, ב) 'אמרו, וכבוד עשו לו במותו, מלמד שהושיבו ישיבה על קברו וכו', שיצאו לפניו ל"ו אלף חלוצי כתף', בעיר בנימין מפרש מאמר זה, על פי שאמרו כאן, 'דוד שהניח בן – נאמרה בו שכיבה, יואב שלא הניח בן – נאמרה בו מיתה'. והנה אצל ירמיהו נאמר גם גן שעשו לו כבוד במותו, וקשה, מאחר שנאמר אצלו לשון מיתה מוכח שלא הניח בן כמותו, (ואכן לא הניח אלא את מנשה שעליו אמרו 'נשה – י'ה), ואם כן כיצד ניתן לומר שכבוד עשו לו במותו, אדרבה זאת לכלימה תחשב.
אלא שבסמוך דרשו חז"ל את הפסוק (תהילים נה, כ) 'אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים – רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, חד אמר, כל שאינו מניח בן, וחד אמר, כל שאינו מניח תלמיד', ומבואר שתלמיד יכול להיות תחליף לבן, ובזה תירצו, שכיון שהושיבו ישיבה על קברו, דהיינו שהעמיד תלמידים, זהו הכבוד שעשו לו במותו.
כתיבת תגובה