פירוש ליל פורים
ערבית נכנסין לבית הכנסת ופותחין במזמור למנצח על אילת השחר שיש בו רמז ה'צילה מ'חרב נ'פשי ראשי תיבות המן וקורין קרית שמע וברכותיה ועומדין להתפלל ואומר על הנסים במודים וכשגומרין להתפלל אומר ש"ץ קדיש ומברך על המגילה תחלה וסוף ואח"כ אומר ובא לציון עד ייי מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא ואומר קדיש והמזמורות וקדיש וברכו ועלינו לשבח ונפטרין, ואם חל במוצאי שבת מתפללין י"ט ברכות ואומר קדיש וקורין המגילה עד סופה ואומר אורך ימים וגו' ובא לציון ומשלים על הסדר.
ומה שמברכין אקב"ו על מקרא מגילה וכן על נטילת ידים והרבה מצוות מברכין עליהן ולא נצטוינו בתורה והיאך יהיה הפירוק, פי' הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות ברכות בענין נטילת ידים הואיל ונאמר בתורה על פי התורה אשר יורוך וכו' לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל אפילו אומר לך על השמאל שהיא ימין והימין שהיא שמאל חייב אתה לשמוע להם ולפי זה יהיה פירוש הברכות ככה אקב"ו לשמוע לאלו החכמים שנצטווינו לשמוע להם מקרא מגילה או לשמוע מהם (לברך) להדליק נר שלחנוכה או לשמוע מהם לעשות עירוב וכיוצא בכל הברכות עכ"ל.
ובתפלת שחרית קורין בס"ת ויבוא עמלק ואף על פי שאין בה אלא ט' פסוקים ורבינו ירוחם כתב קורין בתורה ואין פוחתין מי' פסוקים ואי סליק ענינא בבציר מהכי כגון ויבוא עמלק שפיר דמי וכן כתב בשלחן ערוך א"ח סי' קל"ז, ובסי' תרצ"ג כתב שצריך לכפול פסוק אחרון כדי להשלים לי' ואם לא כפל אין בכך כלום, והנוהגים לכפול פסוק אחרון לא הגיעו לדברי המקובלים שכתבו שאין כופלין פסוק אחרון ולמה לפי שהשם חסר ח"ו והכסא חסר ח"ו ופרשתו שלאותו רשע חסירה לפיכך אין לכפול פסוק אחרון כלום כדי שלא להשלים פרשתו שלאותו רשע וכן נהגו שלא לכ פול, כיוצא בו המפטיר בנביא לא יפחות מכ"א פסוקים ואי סליק עניינא בבציר מהכי כגון עולותיכם ספו על זבחיכם שפיר דמי. ואחר הקריאה בתורה אומר קדיש ואומרין תהלה לדוד וקורא המגילה ומברך אחריה ואומר ובא לציון ומשלימין.
ואין אומרין הלל, ובחנוכה אומרין, ולמה, אמרו בגמ' דמסכת מגלה מפני שהוא נס שלחוצה לארץ אבל בחנוכה אומרין מפני שהנס נעשה בארץ ישראל, והקשו שם ואמרו והלא יציאת מצרים נס שלחוצה לארץ ואנו אומרין בו הלל, ותרצו שם, קודם שנבחרה ארץ ישראל הוכשרו כל הארצות לומר שירה ואחר שנכנסו לארץ ישראל נפסלו כל הארצות לומר שירה, ויש אומרין קריאת המגלה הוי שירה, כיוצא בו קודם שנכנסו לארץ ישראל היתה שכינה שורה על הנביאים בכל מקום, אחר שנכנסו לא היתה שכינה נגלת בחו"ל אלא אחר שנגלת לא"י תחילה, והקשו גם כן והלא השכינה נגלת על יחזקאל בבבל והיא חו"ל ותירצו ואמרו כבר נגלת עליו תחלה בארץ ישראל שנאמר היה דבר ייי, ותרגם יונתן מהוה הוה פתגם נבואה מן קדם ייי עם יחזקאל בר בוזי כהנא בארעא תב תנינות ואתמלל עמיה במדינת ארע כסדאי על נהר כבר עכ"ל הרב המחדש ז"ל.
כתב הר"ר משה ן' מכיר מצפת תוב"ב בספר סדר היום וז"ל בענין מעות פורים צריך שיתן כל אחד כפי כוחו לב' עניים ולא יחזיר אותם רקם כברכת ייי' אשר נתן לו, העשיר ירבה והעני לא ימעיט וא' ממרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לשמים ואפילו לגוים הפושטים ידם ביום זה לשאול אין להשיבו אחר מפני שמחת ישראל אלא אדרבא יתן בפנים מאירות וידעו כי ייי אלהינו עמנו בכל קראינו אליו והוא הפודה והגואל והמציל אותנו מכל צרה וצוקה ומפר עצת הקמים עלינו כאשר הפר עצת המן בן המדתא יש"ו ומי שאין לו כפי משאלת כל שואליו יתן לדלים ואביונים הצנועים בבתיהם, ואחר קריאת המגילה מברכין האל הרב את ריבינו ויש מקפידין שלא לברך אותה אלא אחר שגולל המגילה ולמדו זה מענין ספר תורה שאין הקורא מברך עד שגולל הס"ת ונראה לי שאינו דומה הענין הזה לספר תורה כי הס"ת הוא כדי שלא יאמרו ברכות כתובות בו ונפיק מיניה חורבא, אבל כאן אין לחוש אם הברכה כתובה בה ולא נפקא מיניה חורבא, אבל לא יגלול ויברך שאין כוונתו גמורה בעסקו במלאכתו, וכן כל הברכות כולם אין לעשות שום דבר, ולמה, כדי שלא ישיח דעתו מלכוון, אחר כך אומר ובא לציון גואל לסמוך גאולה לתפילה, ויחזיר ספר תורה למקומו ויאמרו מזמור לולי ייי שהיה לנו וקדיש תתקבל.
ובענין שמחת פורים אין עושין אותה בלילה אלא ביום כי עיקר הנס נעשה ביום ונהרגו מה שנהרגו, ולכן אם עשאה בלילה לא יצא י"ח ותהיה בבשר וביין כי אין שמחה בזולתן ובענין היין אמרו רז"ל צריך האדם לשתות בפורים יותר על לימודו, ובשולחן ערוך אמר חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי והדברים לרוב הפוסקים כפשטן ויש מגמגמין בדבר ואומרין דזו לאו שמחה היא ובודאי בהגיע לענין זה שתה הרבה יותר מדאי יזיק לו בלי ספק, ורמב"ם כתב עד שיירדם ומפרש הענין עד שלא ידע ר"ל מתוך ששתה מה שאינו רגיל ושינה קופצת עליו ומתנמנם ומתוך שינתו אינו יודע לכוון בין ארור המן לברוך מרדכי, אלא שקשה לפירושו למה נקט אלו המלות יותר מאחרות לענין הנמנום הכל שווה ועל זה אחרים פירשו שהענין הוא לחשבון השמות לידע מה הפרש יש בין זה לזה כי המספר עולה שווה, ארו"ר המ"ן גי' תק"ב וכן ברו"ך מרדכ"י עולה תק"ב וכשישאלו לו מה ההפרש והוא יבקש ולא ימצא, והוא נחפז בזה ונטרד הרי עשה בו היין פועל, אבל סוף סוף הלשון קשה דלא ידע בין ארור לברוך והרי יודע, אלא שהאמת הוא כפשוטו שצריך ששכלו ישתבש כל כך עד לא ידע לכוון אם יאמרו ברוך לארור שיאמר אינו ברוך אלא ארור, ומפני מה חייבו בזה שהוא ענין קשה וכבר שמעתי טעם, שהמן אַחַר שביקש להשמיד להרוג ולאבד ולשפוך דם היהודים נעשה גם אנחנו ענין קרוב [ל]זה מתוך שמחה עד שנשאר כמתים מושלכים ארצה, ומצד אחֵר הוא חישב לשפוך דם ואנו נוסיף דם על דמינו עכ"ל ר"מ בן מכיר.
וכתב ן' שועיב ויש לשאול מה ראו חכמי ישראל לקבוע זאת הסעודה על היין ועשו עיקר מן היין יותר מן הסעודה מה שלא עשו כן בשמחת כל המועדות וצוו בדבר המכוער והמנוול והתורה אמרה בזה הדבר המנוול מענין נח ולוט והדעת נותנת שהוא דבר מכוער והוא מעשה גויים ואמרו שחייב אדם לאיבסומי וכו' וכתב הר"ם במז"ל עד שישתכר ויירדם בשכרותו, וכבר אירע מזה המעשה תקלה בתלמוד קם רבא שחטיה לרבי זירא ואעפ"י שהמפרשים פירשו לאו דוקא אלא שהשתכר כל כך עד שיצא היין מפיו כמו דם אדום וזהו דרך צחות לשון.
ואני אומר שהוא אמרם ז"ל לקבוע סעודה זו על היין בעבור שכל העניינים מראש ועד סוף באו כולם על ידי משתה ונתגלגלו כולם על ידי היין ומכל משתה ומשתה יצא הצלה לישראל והיו כולם ד' משתאות, המשתה הראשון משתה אחשורוש ושל ושתי ויצא מזה שנהרגה ושתי והיתה סיבה שתמלוך מקומה, השני שלאסתר שיצא ממנו ענין בגתן ותרש ונכתב על ספר הזכרון ובא על [ידי] זה הצלת מרדכי ומעלתו, השלישי והמלך והמן ישבו לשתות שנכתב על היהודים לאבדם וחזרו בתשובה. הרביעי משתה אסתר לזמן שני ימים יצא ממנו שנהרג המן, הא ראית שכל הנסים באו על ידי משתה. עוד גזר המן להשמיד להרוג ולאבד, להשמיד זהו אבדן הדת, להרוג זהו אבדן הגופים, ולאבד זהו אבדן הממון, וכשריחם הקב"ה עליהם קבעו ג' מצוות כנגדן, מקרא מגילה כנגד אבדן הדת, שמחה ומשתה כנגד אבדן הגופים, ומשלוח מנות כנגד אבדן הממון עכ"ל.
כתב הר"ד אבודרהם ז"ל תיקנו בברכת האל הרב ו' לשונות כנגד ששה מישראל שנלחמו בעמלק ואלו הן, הרב את ריבינו על ידי יהושוע, והדן את דינינו על ידי אהוד שהרג את עגלון ועמו עמון ועמלק, והנוקם את נקמתינו על ידי גדעון שנאמר שם וכל מדין ועמלק וגו', והנפרע לנו מצרינו על ידי שאול, והמשלם גמול ע"י דויד בציקלג, והחתימה הנפרע לעמו ישראל כנגד הנס שלמרדכי ואסתר, האל המושיע לעתיד לבוא, ואמרינן בפ"ק דמגילה שהכהנים מבטלין עבודתן ותלמידי חכמים דברי תורה לשמוע מקרא מגילה ויש רמז לזה מן המוסרה כי תמצא תלת ונשמע ואלו הן, ונשמע קולו בבואו אל הקדש האמור בכהנים, ונשמע פתגם המלך האמור במגילה, נעשה ונשמע האמור בתורה והרמז שמבטלים השניים מפני האחד שנאמר בו נשמע דמגלה כי רבה היא כלומר שהוא גדול משניהם וטעמא הוא משום פרסומי ניסא.
וכתב ן' ירחי שנוהגין התינוקות בצרפת לקחת אבנים חלוקות ולכתוב עליהן המן וכשמזכירו במגילה הן מקישין זו בזו למחוק את שמו משום שנאמר שם רשעים ירקב וכן אמרו במדרש תמחה את זכר עמלק אפילו מעל העצים והאבנים.
וכתוב בערוך שמנהג בבבל ועילם כל הבחורים עושין צורה כדמות המן קודם פורים ותולין אותה על גגותיהם ג' ימים ובימי הפורים עושין מדורה שלאש ותולין אותה הצורה לתוכה ועומדין סביבה ומזמרין ויש להן טבעת תלויה בתוך האש שתולין בה הצורה וקופצין מצד האש לצד האחר וטבעת זו נקראת משורתא כדאיתא בסנהדרין,
עוד כתב ן' ירחי נהגו לומר התחלת ארבעה הפסוקים האלו אומר הש"ץ תחילתן והציבור משלימין אותן בקול רם במגלה ואחר כך חוזר אותם הש"ץ בקול רם ובניגון ואלו הן איש יהודי ומרדכי יצא ליהודים כי מרדכי היהודי וכל זה להרבות בשמחה לילדים ולכל, וכן כתב בעל משמרת המועדות והטעם כדי לעורר הלב אם יתנמנם אחד מהם שלא ירדם ומשום כבוד מרדכי ושענין הנס על ידו.
ולי נראה דאף פסוק ויתלו צריכין לאומרו בניגון ולמה משום שנאמר באבוד רשעים רנה ולא עוד אלא שלא אמר דוד הללויה אלא עד שראה במפלתן שלרשעים שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ייי הללויה, והן דברים נכוחים למבין.
וגם כן מה שנהגו לצבוע ביצים אדומות ולחטוף אותן מאחד לחבירו ואין בו משום גזל ולא מפריחי יונים הכל כתוב בספר כד הקמח ובהגהות ש"ע לר' משה איסרל"ס ז"ל ומנהג ישראל תורה, והארכתי בפירוש משום אל תמנע טוב מבעליו השם ברוך הוא ישימני ממצדיקי הרבים כן יאמר רחום ע"כ.
כתיבת תגובה