ישכיל המשכיל ויזהיר המזהיר, לדעת ולהבין בחכמת התורה הקדושה היאך היתה התחלתה ב"בית", והתחלת הימים מהלילה, כמו שנא' ויהי ערב ויהי בקר, והתחלת השנים מהחרף, כסברת ר"א שאמר בתשרי נברא העולם, כמו שכן מוכיחין המקראות לפי פשט הפסוקים אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וכו' וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח, שזהו זמן החרף בתשרי, וכן כמו שאמר הכתוב וחג האסיף תקופת השנה וכמו שכ' הרמב"ן ז"ל בפ' החדש הזה לכם ראש חדשים, ואח"כ ואד יעלה מן הארץ וכו' כמו שהוא בחשון.
ואמנם מן הראוי היה בהיפך, שהתורה תתחיל באל"ף שהוא ראשית האותיות והמורה על אחדות אלופו של עולם. וכן הימים היה ראוי שיתחילו מן הבקר שהוא העיקר לכל מעשה בני אדם וכן השנים היה ראוי שיהיה העולם נברא בניסן שהוא הזמן המובחר וצומח כל הצומח ומתגדל ומזגו שוה למזג האדם.
אבל האותיות האלו יעידון יגידון שלשתם כי העוה"ז שני לעולם ראשון שעליו, והוא עולם הנפשות הנקרא צרור החיים, ושזה העולם מתברך ועולה מעט מעט תמיד, וחוזר הוא אח"כ להיות כמותו ולהיכלל בו. והמבין יקח לו מופת על זה מענייני העולם, אם בפרט ואם בכלל, בפרט, הוא בכל יום ויום שכל הנבראים מוסיפים בכל יום מעלה וגדולה יותר וכל שכן בבני אדם כמו שאמר אליהו אמרתי ימים ידברו וכו', ואם בכלל שהדורות הולכין וגדלין בחכמה יתירה עד שכמה מעשים נפלאים ישנם היום אשר לא שערום אבותינו, ופלפולים גדולים וסודות נוראים מתגלים בישראל תופשי התורה. ובזה ישפוט האיש הישראלי לקחת אות ומופת על חדוש העולם והשארת הנפש, וישתדל לעשות רצונו של מקום בכל לבבו ונפשו ומאודו, ובאהבה ויראה שלימה.
כתיבת תגובה