הרב יוסף שֶמֶן (נקרא "שַמָן" תימן, ה'תרנ"ח – ישראל, י"ב בניסן ה'תשכ"א) רב, דיין, פוסק, דרשן וסופר סת"ם. הרב הראשון של המושב תעוז (בית סוסין), רבה הראשי הספרדי הראשון של העיר הרצליה ומגדולי רבני העדה התימנית בדור האחרון בתימן ובישראל.
הרב יוסף שמן נולד בעיר צנעא בירת תימן לאביו, רבי שלום שמן, מתלמידי תלמידיו של המהרי"ץ. בהיותו בן 7 נתייתם יוסף מאביו ועוד קודם לכן נפטר אחיו הגדול, בלא שהותיר אחריו בנים. על פי ההלכה היהודית לא יכלה אשת אחיו להינשא, עד שיגיע גיסה לגיל מצוות, והיא המתינה ליוסף על מנת שייבם אותה, תוך כדי שהיא מסייעת לאמו בגידולו ודואגת לכל צרכיו.
לפי השמועה גדל בתחילה אצל הרב יהודה ב"ר חיים הכהן עראקי, מזרע הרב שלום עראקי המכונה "אל אוסטא", אשר לקח את היתום הצעיר ושימש לו כאב.
את תורתו רכש אצל אביו הרב שלום שמן, ולאחר שנתייתם למד תורה אצל רבה הראשי של יהדות תימן וראב"ד העיר צנעא, מארי יחיא יצחק הלוי. עם השנים הפך שמן לתלמידו המובהק. לעתים קרובות ורבות כאשר נבצר מהרב הלוי למסור את שיעוריו הקבועים או להנהיג את סדרי בית הכנסת באלמדרש, מילא הוא את מקומו.
בשנת ה'תרע"א, והוא בן שלוש עשרה, נישא לגיסתו, היא אלמנת אחיו. לאחר כעשרים שנות נישואין נפטרה רעייתו הראשונה על פניו מבלי להותיר אחריה צאצאים.
משרתו הראשונה של הרב שמן הייתה כאמור בבית המדרש של הרב יחיא יצחק הלוי. אך משרתו הרשמית הראשונה היתה, כרב "כניס בית אַל'דְמַארִי" בעיר צנעא.
לאחר חלוקת בתי הכנסת, נתמנה כרב קהילת "כניס בית אַל'רֵיעַאנִי". הוא נכנס לתפקידו זה במלוא המרץ ופעל רבות להרחבתו ושכלולו. על מנת לאפשר לבני הקהילה הטרודים בפרנסתם לקבוע לימוד יומי תמידי, ייסד הרב שיעורי תורה קבועים לפנות בוקר ובשעות הערב, כאשר בשבתות היה מתאסף קהל רב לשמוע את שיעורו שהיה נאמר בהבנה ועומק.
אט אט, נתרבו הלומדים והספסלים בבית המדרש עד שנעשה צר מהכיל. או אז טרח הרב שמן להשיג אישור מהמלכות להרחיב את בית הכנסת ולשכללו – להתאימו לצרכים הגוברים.
בד בבד עם הנהגת קהילתו, עסק הרב בפסיקת הלכה ורבים מגדולי הדור בתימן העריכוהו על אף גילו הצעיר. הוא אף נודע כסופר סת"ם וכתיבתו הייתה מפורסמת בהיותה אחידה בתבנית אותיותיה. בין כך ובין כך, יצאו לו מוניטין כמומחה לענייני סת"ם וגיטין, ורבה הראשי האחרון של תימן הרב עמרם קורח לא ערך גט, בטרם שבדק אותו הרב יוסף ואף אישר את כשרותו.
בנוסף לכך שהיה הרב שמן סופר סת"ם, עסק למחייתו כשען, עבודה לה הקדיש כשעה אחת ביום. עקב מקרה הכרוך במקצועו כמתקן שעונים, הושב הרב בבית הסוהר חמישה עשר יום ונגזר עליו גזר דין מוות. בעת בה שהה בבית הסוהר, התקיימו עצרות תפילה רבות בתימן למען הצלתו והוא ניצל לבסוף לאחר השתדלויות רבות אצל האימאם.
דרשותיו של הרב יוסף התקבלו ברצון בקרב קהל שומעיו והוא הוזמן לשאת את דבריו באירועים שונים. בסעודות מצווה בהן נכח ראש ישיבת בית אלאוסטא הרב סעיד עוזרי, כיבד הרב עוזרי את הרב שמן שהיה צעיר ממנו בכשלושים שנה לשאת דברי תורה למרות גילו הצעיר, בשל גדלותו בתורה אשר הייתה מן המפורסמות בעיר חכמים וסופרים צנעא. בנוסף, מורי יחיא אלאביץ' שהיה מגדולי אותו הדור, האזין בכמה הזדמנויות לטעמי תורה של הרב שמן ודרשותיו בבית האבל וכיוצא בזה, יצא מגדרו והתבטא עליו; כמעיין המתגבר.
עם השנים הפך הרב שמן לאחת הדמויות המרכזיות בעיר צנעא והוא נמנה בין מנהיגיה ופרנסיה המשפיעים ביותר בדור האחרון שקודם העלייה. במסגרת פעילות זו, אותה ביצע בהתנדבות, הריץ מכתבים רבים לכל קצווי תבל, המכתבים כללו ידיעות מהנעשה בצנעא ובחדרי תימן, דאגה לצרכיהם הרוחניים והגשמיים של יהודי תימן, וכמו כן בקשת תמיכה בעניי צנעא בפרט ויהדות תימן בכלל. בין היתר, פעל רבות בתחום עליית יהודי תימן ארצה, היה ציר מרכזי והיוה גורם חשוב ומכריע לעליית יהודי תימן בשנות תש"ט ותש"י. חלק ניכר מפעילותו התמקדה בריכוז יתומים מכל קצות תימן והברחתם מחוץ לגבולותיה, על מנת להצילם מחרב האסלאם, על אף שהדבר היה כרוך בסכנת נפשות. בקונטרס שכתב בנושא זה כתב הוא:
כמה צרות עוברים עלינו תמיד, וצרה זאת הבהילה אותנו. שוכחים אנו כל הרפתקי דעדו עלן, ועקא דא לא תעדי מליבן, אוי ואבוי כי באה זאת בימינו היינו מייחלים ליום שנזכה לראות בשמחתם ונישואיהם, ורדפם אחרי מצוות השי"ת על התורה ועל העבודה, והנה קפצה עליהם פתאום מחיתה ורוגז משלחת מלאכי רעים, ואחזונו פלצות ונשבר לבינו בקרבינו, וצעקנו ככרוכיא אל כל העולם ואין מאזין אלינו.
בי"ח באלול ה'תש"ט – (1949), עלה לישראל, והתגורר כשנה במעברת תלפיות, בה כיהן גם כרב המקומי. בחודש אב ה'תש"י נתמנה לכהן כרב המושב תעוז, עד לאמצע שנת ה'תשי"ז, בה נתמנה לכהן כרבה שלהרצליה, עד לפטירתו.
נפטר בי"ב בניסן ה'תשכ"א והוא בן 63, ונטמן על פי צוואתו בבית העלמין הר המנוחות בירושלים.
בנו הרב אברהם שמן, מכהן כדיין בבית הדין הרבני ברחובות. בנו הרב שלום שמן, מכהן כרב קהילת בני תורה באשדוד.
כתיבת תגובה