רבי יוסף ב"ר שלום קארה זלה"ה
הגאון רבי יוסף ב"ר שלום צאלח אלקארה נולד בסביבות שנת התק"ל ליצירה, את עיקר תורתו קבל מהגאון רבי יחיא צאלח [מהרי"ץ]. כתלמיד מובהק לרבו, יגע ועמל בתורה עד שנמנה בין חכמי התורה בדורו, חיבר ספר "זבחי אלהים" בדיני שחיטה וטרפיות, ובו קיבץ מנהגי תימן, ובפרט דעת האחרונים המקילים בדיני טרפיות שעליהם סמכו לפסוק עקב הפסד מרובה שהיה נגרם בהטרפת בהמה. וכה דבריו בהקדמתו …ובכן, ראיתי אני הצעיר בערכי ובמשפחתי ללקט זה הספר כמלקט אחר הקוצרים, והעליתי בו כל כללי הדינים בקיצור נמרץ, כפי מה שנהגו כל השוחטים המומחים אשר קדמוני נע"ג… ואיני כדאי להתעטף בטלית שאינה שלי, אבל עדי במרומים שלא עשיתי אלא לתועלת התלמידים המתחילים ללמוד דיני השחיטה… ובכן אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, שהוא יצרף את מחשבתי הטובה למעשה, ואזכה לראות בנים ת"ח עוסקים בתורה ומקיימי מצות בישראל, המה ובניהם ובני בניהם עד עולם אכי"ר. כה עתרת ק"ו (קל וצעיר) יוסף בן לא"א שלום בן צאלח קארה יזי"א (יראה זרע יאריך ימים אמן), ע"כ.
ספרו התקבל בברכה בין לומדי התורה, והעתקות רבות נעשו לספר זה, ואף נתחבר ספר קיצור "זבחי אלהים" ע"י כמוהר"ר דוד אלעראקי והעתיקו בנו הרב שלום, =(מהד' הר"ש צאלח ב"ב).
מומחיותו בדיני שחיטה הציבה אותו בשורה הראשונה של פוסקי הדור, והדים לכך יש בקובץ כ"י וז"ל …מעשה שהיה במדינת צנעא יע"א שחט מהר"ד (רבי דוד) צאלח נכדו של מהרי"ץ בהמה בבית מילה, ומצא הורדא סרוכה… ושמע מהר"י (רבי יוסף) קארה נ"ע דיין דמתא והכשיר, ונחלקו. הגיע הדבר אל מופת הדור הגאון מה"ר אברהם אלשיך הלוי ונתווכחו אצלו… ולבסוף הוציא מהרי"ק (מורנו הרב יוסף קארה) מחיקו פסק קדמון, ויש בו חתימות כמו מ"ה (ארבעים וחמשה) חכמים להתיר אם נסרכה הורדא לכיסה, והסכימו שהמנהג להתיר כמ"ש. =(כתה"י התימנים מכון ב"צ – יוסף טובי – ציון 921).
מעמדו בקהלה הביאו בשנת התקס"ט להימנות בין חכמי בין הדין בצנעא, ובשנת התקע"ב נבחר לראב"ד בהסכמת וחתימת רבני ונכבדי הקהלה. תקופת נשיאותו ארכה כשלשים ושבע שנים עד פטירתו, תקופה שהיתה המשך לנשיאותו של רבו מהרי"ץ. וכך כותב הרב עמרם קרח: הראב"ד יוסף קארה הלך בכל דרך רבו מהרי"ץ ז"ל, הנהיג את עדתו ביושר בענוה והשכל. החזיק מוסדות הלימוד וריבוץ תורה ונתן לבו עליהם, קבע ישיבה בביתו בכל לילה שתי שעות קודם אור היום ללמוד וללמד משנה ותלמוד עם פירש"י ותוספות, היתה לו בקיאות שלימה בסוגיות התלמוד ופירש"י, ורובם היה גורסם על פה. ומתלמידיו היותר מפורסמים ה"ר חיים קרח, וה"ר שלום חבשוש, וה"ר שלמה צאלח ושלשת בניו הר"ר שלמה וה"ר יחיא וה"ר אברהם =(סע"ת כז-כח).
תפקיד מרכזי מילא מהר"י קארה בחיי ובסדרי הקהלה, ושאלות מכל קצוי תימן הופנו אליו. ואך מעט מתשובותיו נתגלו עד עתה, נציין כאן תשובה אחת למהרי"ק שנזכרה בסידור כת"י, וכנראה נשלחה לאחד הערים שמחוץ לצנעא וזה לשונה: יען כי במקומנו זה היה המנהג להתפלל בראש השנה ויוהכ"פ כפי מנהג ספרד, ועכשיו בחרו לבוא בקצרה להתפלל כפי סדורי תימן לסיבות ידועות, הן מפני קצת המוניים שלא היו יכולים להעמיד עצמם ביום אדיר בימי שנה להתפלל עם שליח צבור מתחלה ועד סוף, יען כי אינם יודעים להתפלל בלחש, ונמצאו עלובים מכאן ומכאן, ושאלתי את כמע"ת מורינו הקדוש כמה"ר יוסף אלקארה מנוחתו כבוד אב"ד דק"ק צנעא יע"א, והשיב לי יפה עבירה לשמה, והואיל וכונתך לתקן העניים הללו, מותר לשנות המנהג. זאת ועוד אחרת מפני שעכשיו רוב בני העיר מתושבי עיר צנעא, כך הוא מנהגם להתפלל עפ"י סדורי תימן =(כתה"י התימניים מכון ב"צ – יוסף טובי – ציון 179 כ).
גם במחלוקת שהיתה בין חכמי צנעא בדין ברכת המוציא, אם אחד מברך לכל בני חבורה =(ר' אוצרות תימן – ב"ב), הביא מהר"י קארה את דעתו בזכות המנהג הקדום, שאחד מברך לכולם וכמ"ש רבו מהרי"ץ, ובהשראתו פורסמה בשנת התקפ"א קריאה לציבור לנהוג כהסכמת רוב חו"ר הדור. =(ר' צהר לחשיפת גנזי תימן. הו"ל יהודה לוי נחום חולון – עמ' שנ"ה – שס). במאורעות פסח התקע"ח הידועים בשם "טמעת בכיל", ובו פלש שבט בכיל בליל הסדר על שכונת היהודים, הרגו, פצעו, בזזו ושדדו כל הנמצא בדרכם, ושפרטיו באו באגרת שפורסמה בספר תלאות תימן וירושלים ליוסף חבארה, נכתב שם שמארי יוסף אלקארה קבל מכת סיף במצחו.
כאשר חש מהר"י קארה כי קרבו ימיו, ערך בשנת התר"ו צואה בה חילק נכסיו בין שלשת בניו הנזכרים. צואה שנכתבה בפנקסי בין הדין, ובחליו שלא קם ממנו, חזר ואישר הצואה בפני מהר"י בן שלום הכהן. ושבק חיים ביום ג' יז אלול בק"ס (לשטרות – התר"ט ליצירה).
זכה והעמיד בנים גדולי תורה תפארת בנים לאבותם, שמלאו תפקידים חשובים בהנהגת דורם, וכך כותב הרב עמרם קרח, "אחרי אסיפתו שמרו בניו מצותו ולא שינו את תפקידו, וכל אחד ברצון טוב החזיק בחלקו, ונתנהגו שלשתם באהבה וכבוד כל ימי חייהם. גם בניהם וזרעם אחריהם נחלת אבותיהם בידיהם, תמה וענוה ויראת אלהים" =(סע"ת).
ספר חכמי היהודים בתימן, ירושלים תשנ"ב, עמ' קנט.
כתיבת תגובה