הימים היו ימי חול המועד סוכות. האימאם יחיא בא להתפלל כדרכו מפעם לפעם במסגד אשר בקרבת הרובע היהודי, ולאחר התפלה, יצא לסייר במישור צנעא, שמחוץ לרובע ולחומה, יחד עם מלווים רבים כמנהגו, חיילים, שופטים, שרים וקהל רב. אל המלוים הצטרפו ילדי היהודים, שמספרם היה ניכר. ליהודים מנהג לצאת לטייל בהרים אשר בסביבות צנעא בכל ימות החול.
הפעם, מצאו הילדים ענין ושמחו מאד על ההזדמנות והצרוף הטוב. אחד ממלווי האימאם הקנאים פנה לאימאם לאמר: "תשים לב אדוני לשמחת ילדי היהודים, לבושם החדש. פיאותיהם המבריקות, כיפותיהם המיוחדות. זה יותר מדאי לעומת המוסלמים" ! האימאם שאלו: אתה מקנא בהם. ענה ביהירות כן אדוני האימאם. האימאם יחיא פעל מיד מחשש לתוצאות, זימן אחד ממשרתיו נתן לו כסף, ואמר לו, לך לקנות כפה ופיאות אצל היהודים ותלביש לו. כדי שלא יקנא. העונש והכרזתו להלביש למוסלם כפה ופיאות. היו עונש חמור מאוד ועלבון צורב למתלונן. הדבר נודע ברבים וזה שימש הרתעה לכל המקטרגים לנצור פיהם. כך היתה דרכו של האימאם להלום בברזל בעודו חם ולסיים בעיה. כי אם היה סולח למתלונן, היו ילדי היהודים נרגמים ע"י המון שונאי ישראל שבקהל ! וברוך המציל.
כתיבת תגובה