לק"י נוסח תימן-פורטל קהילות תימן

כתובתינו: רחוב בירנבוים 26 בני ברק
טלפון: 03-6781444 
שעות פתיחה: א-ה 10:00-21:00 יום ו' 9:00-13:00 

ברוכים הבאים! 


הצטרפו לרשימת התפוצה
שלח לחבר
חדשות
חנות
רדיו שבזי
תוכן
הלכות
מוזיקה
אודיו
וידאו
חיי קהילה
גלריה
כתר תימן 1

לְשׁוֹן הַזָּהָב / פרשת מִקֵּץ

12/12/2018

לְשׁוֹן הַזָּהָב / פרשת מִקֵּץ

פרק מ"א

ד' – וַתֹּאכַ֣לְנָה הַפָּר֗וֹת – תיבת וַתֹּאכַ֣לְנָה בשופר הולך שהוא טעם מוליך, ובהמשך הפרק (פסוק כ) וַתֹּאכַ֙לְנָה֙ הַפָּר֔וֹת בתרין פשטין.

ה' – שִׁבֳּלִים – הבי"ת בשווא קמץ ויחטוף קריאתה כמשפט קריאת החטף ולא יקרא כאילו כתוב שִׁבָּלִים. וכעין זה בתיבת צִפֳּרִים (ויקרא יד ד).

י"ב – וַיִּפְתׇּר־לָ֖נוּ – התי"ו בקמץ ולא בחולם מפני המקף. טעם הדבר כתבתי לעיל בפרשת חיי־שרה קחנו משם.

י"ח – וִיפֹ֣ת תֹּ֑אַר – תיבת וִיפֹת הטעם בפ"א וקריאתה מלרע למרות קירוב הטעמים. אין נוהג כאן דין נסוג אחור מפני שלא יסוג הטעם בתיבה שסופה תנועה גדולה ואחריה נח נראה (ותיבת וִיפֹת מסתיימת בתנועה גדולה (חולם) והתי"ו שבסופה יוצאת במבטא.

ל"ג – יֵרֶ֣א פַרְעֹ֔ה – תיבת יֵרֶא הטעם ברי"ש וקריאתה מלרע.

ל"ט – אֵין־נָב֥וֹן – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה חָדַ֥ל לִסְפֹּ֖ר (פסוק מט) יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר (מב א,ב) אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ (שם כא) וַיֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ (שם לז) וַיִּשְׁאַ֤ל לָהֶם֙ (מג כז).

נ' – יָֽלְדָה־לּוֹ֙ – תיבת יָלְדָה מלעיל והלמ"ד בתיבת לּוֹ בדגש חזק מדין אתי מרחיק. וכן ובהמשך הפרשה וַעֲבָדֶ֥יךָ בָּ֖אוּ (מב י) אַ֣רְצָה כְּנָ֑עַן (שם כט) וּמִשְׁנֶה־כֶּ֛סֶף (מג טו).

נ"ד – הָ֥יָה לָֽחֶם – תיבת הָיָה מלעיל מדין נסוג אחור.

פרק מ"ב

א' – תִּתְרָאֽוּ – הטעם באל"ף וקריאתה מלרע.

ו' – וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־ל֥וֹ אַפַּ֖יִם – מנהגינו לזקוף מעט תיבת לוֹ להבדילה מתיבת לֹא.

כ"ח – מַה־זֹּ֛את – הזא"ן בדגש חזק מחמת המקף ומדין דחיק וכן בהמשך הפרשה יִהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד (מד י, יז) מַה־נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה־נְּדַבֵּ֖ר וּמַה־נִּצְטַדָּ֑ק (שם טז).

פרק מ"ג

ו' – לָמָ֥ה הֲרֵעֹתֶ֖ם – תיבת לָמָ֥ה המי"ם רפה וקריאתה מלרע. הכלל בזה שכאשר באה תיבת לָמָּה לפני שאר אותיות קריאתה מלעיל אך כאשר תבוא לפני אותיות אה"ע קריאתה מלרע. ותיבה זו נמנית אצל המדקדקים בין התיבות היוצאות מן הכלל שבא בהן דגש אחרי קמץ, וסימנן ל"ב אי"ש לָמָּה בָּתִּים אָנָּא יָמָּה שָׁמָּה.

ז' – שָׁא֣וֹל שָֽׁאַל־הָ֠אִישׁ – תיבת שָׁאַל מלעיל. הטעם לכך, מפני שדין הגעיא לבוא בתנועה השלישית הקודמת לטעם כגון במלה שַֽׁעַטְנֵ֔ז המחולקת לשלש תנועות והברות שַׁ עַטְ נֵז והטעם בא בתנועה ובהברה האחרונה, תבוא הגעיא בהברה השלישית שלפני הטעם שהיא ההברה הראשונה ולכן השי"ן מועמדת בגעיא. וכן בשתי מלים המוקפות במקף שדינם כתיבת אחת תבוא הגעיא גם־כן בהברה השלישית שלפני הטעם כגון תּֽוּקַד־בּוֹ֙. אך כאשר ההברה השלישית היא הברה סגורה (והיינו שבא אחריה שווא נח או דגש) כמו בפסוק שלפנינו שהטעם בא בהברה האחרונה (ותלשא ימין לעולם מנוקדת בתחילת התיבה אך מקום ההטעמה כאן הוא מלרע) וההברה השלישית שלפני הטעם היא הברה סגורה (והיא ההברה "אַל". ונקראת הברה סגורה מפני שהלמ"ד יוצאת במבטא כשווא נח) לכן תועתק ממנה הגעיא ותנוקד בהברה הרביעית שלפני הטעם ולכן תיבת שָׁאַל נקראת מלעיל.

כ"ו – וַיָּבִ֥יאּוּ – האל"ף בדגש חזק שלא כמשפטה. ומצאנו אל"ף בדגש חזק בעוד שלש מקומות במקרא מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ (ויקרא כג יז) וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ (איוב לג כא) וַיָּבִיאּוּ לָנוּ (עזרא ח יח).

פרק מ"ד

ו' – וַֽיַּשִּׂגֵ֑ם – יבטא השי"ן שמאלית כמשפטה שלא יישמע כאות צא"ד שביטויה עמוק יותר מקריאת השי"ן שמאלית והסמ"ך כידוע, בשונה מהפסוק וַיַּצִּגֵם (לקמן מז ב).

ח' – הֵ֣ן כֶּ֗סֶף – יבטא הה"א כמשפטה שלא יישמע אֵין.

י' – נְקִיִּֽם – היו"ד בדגש חזק.

עוד...

הרב רמתי
דפוס ברק
10 שנים למכון כתבי היד נוסח תימן