"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" (לב, א)
יש להבין, מה בא משה רבינו ע"ה לרמוז לנו בשמים וארץ? ועוד, אמר אצל השמים לשון דיבור שהוא קשה ואצל הארץ לשון אמירה שהיא לשון רכה? וי"ל שבא ללמדנו מוסר – דימה שרי העם ושוטריו ועשירי העם לשמים שהם ברום המעלות, ודימה המון העם הדלים לארץ שהכל דשים בה. ואמר לשון דיבור והאזנה לשמים שיאזינו לדבריו והיינו דברי תורה שהם חייבים ללמד תורה להמון העם מפני שהם במעלה ושלימות ודומים לשמים. מה השמים נותנים טל ומטר לעולם ומשפיעים לאשר תחתיהם, כך הם חייבים ליתן חיים להמון העם. ואין חיים אלא תורה, שנאמר (משלי ד): "כי חיים הם למוצאיהם". וכאשר הם הנכבדים שבעם מיישרים דרכיהם ועוסקים בתורה ומקיימים אותה אין ספק שהמון העם ישמעו ויאזינו לדבריהם ג"כ. וזהו אומרו: "ותשמע הארץ אמרי פי", שבוודאי שישמעו וילכו על-פיהם, ולכן אמר לשון רכה שאין צריכים דיבור שהוא קשה והיינו תוכחות קשות. כי אין להם פה להשיב: מכם אנו למדין, על דרך שאמרו רז"ל (באבות): "קשוט עצמך תחילה ואח"כ קשוט אחרים".
(עץ החיים – לרבי סעדיא בר חיים אלנדאף זצ"ל)
"כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו" (שם, ג)
"וכך היו ישראל עושין במקדש כששומעין שם המפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
(אור האפילה – לרבנו נתנאל בן ישעיה זצ"ל)
"ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצוום את בניכם לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת. כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם וגו'" (שם, מו-מז)
לאחר ששמעו ישראל תוכחת פרשת האזינו שהיא סוף התוכחות שהוכיח ה' אותם, אמר להם משה רבינו ע"ה לישראל: לתועלתכם התוכחות הללו, בכדי שתדעו את התורה ותלמדו אותה היטב ותזהירו בניכם אחריכם כי היא חייכם. ומשום כך נקראת פרשת האזינו שירה לשון שבח ושמחה כמו שכתוב בסוף הפרשה, ע"ש שסופה שבח ושמחה, אם תלכו בדרכי ה' הכתובים בתורה ותשמרו אותם כי לא דבר רק הוא מכם. ואזי אתם זוכים למה שהבטיח אתכם ה' על-זה ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה וגו' ולכך סמך לה עוד ג"כ "וזאת הברכה".
(קייץ המזבח – לרבי חיים כסאר זצ"ל)
כתיבת תגובה