r שמנים במטבח התימני - נוסח תימן

שמנים במטבח התימני

23 ינואר

שמנים משני מקורות היו מקובלים במטבח התימני: שמן שומשומין ושמן זית. שניהם התקבלו מכבישה קרה, דהיינו: שמנים טבעיים שלא עברו תהליכי זיקוק כשמנים המוצעים והשימושיים בעולם המערבי בתקופתנו.


בין המרכיבים הטבעיים והאיכותיים שבשני שמנים אלו מצויות החומצות השומניות ה"טובות" שבהם. מדובר בחומצות שומניות בלתי רוויות.


שמן שומשומין


שמן המופק מגרעיני השומשום המזרחי (שמשם מזרחי), בלטינית: SESAMUM ORIENTALE, בערבית שמשים, באנגלית: SESAME.


נסים קריספיל בספרו "טעם החיים – הכל על תבלינים" (הוצאת מעריב, תשנ"ו -1996) מספר על שמן השומשמין: אחד השמנים הקדומים שהאנושות הפיקה וטיפחה. לראשונה הובא שמן השומשמין מהודו ומפקיסטן. ההודים השתמשו בו לפולחנים דתיים. בשנת 1298 מדווח מרקו פולו שבפרס משתמשים בשמן שומשמין לבישול כי שמן זית לא היה בנמצא.


חשיבותו של שמן השומשמין היתה לטקסים דתיים, לרפואה ולמניעת מחלות וכמקור תזונתי.


במשנה, מסכת שבת, פרק ב, בדיון "במה מדליקין ובמה אין מדליקין" ללי להשבת נאמר על שמן השומשמין: "וחכמים מתירין בכל השמנים: בשמן שומשמין, בשמן אגוזים, בשמן צנונות, בשמן דגים, בשמן פקועות, בעטרן ובנפט".


על ערכו הבריאותי-רפואי של שמן השומשמין נכתב רבות ולאורך כל הדורות. אסף הרופא (שחי במאה הששית) משבח את שמן השומשמין ואומר עליו: "חם ורך, לכבד ולרחמי הנשים ולכאבי הראש". אף הרמב"ם משבח את השומשום ואת השמן המופק מגרעיניו.


יהודי תימן משתמשים בשמן השומשמין להסדרת פעולת הקיבה ולהגברת כוח הגברא. נשות תימן השתמשו בשמן למשיחת הידיים, הרגליים ושערות הראש. לטענתן, שמן זה מחזק את שורשי השער. גם בישראל ישנם בתי בד מיוחדים להפקת שמן מגרעיני שומשום. רובם של בתי בד אלה מצויים במגזר הערבי. אף על פי ששמן השומשמין מצוי גם בישראל, משום מה אין רבים המשתמשים בו.


 


(מתוך ספרו של פרו' אבשלום מזרחי בספרו המטבח התימני)

0